הקשר הצרפתי: 8 דברים שעדיין מחזיקים מעמד היום

של ויליאם פרידקין הקשר הצרפתי הוא אחד ממותחני הפשע המוערכים בכל הזמנים, המספר את סיפורו של מצוד של בלש ניו יורקי קשוח אחר מבריח הרואין חמקמק. כשהגיע לבתי הקולנוע ב-1971 בשיאה של תנועת ניו הוליווד, הסרט הציע תצפית חתרנית מרעננת על נואר משטרתי.

בניגוד לסרטים רבים בתקופתו, הסרט התיישן בצורה מפתיעה. עם התיאור האפור מבחינה מוסרית של המשטרה, מרדף מכוניות איקוני והסוף המעורפל, הקשר הצרפתי נשאר יצירת מופת נצחית עד היום.

8 הטון הגרעיני של ויליאם פרידקין

יוצרי הסרט של ניו הוליווד הזריקו מנה בריאה של ריאליזם גס לז'אנר הפשע לאורך שנות ה-70, עם סרטים כמו צ'יינה טאון, רחובות מרושעים, ו חצות אקספרס. אחת הדוגמאות המשפיעות ביותר של סרטי הפשע הנועזים של שנות ה-70 הוא הקשר הצרפתי.

הטון המחוספס והבלתי מתפשר של וויליאם פרידקין עשוי הקשר הצרפתי מותחן משטרתי ריאליסטי מרענן על שוטרים עקומים שמכופפים את החוק במרדף אחר פושעים. אין צירופי מקרים נוחים שמצילים את גיבורי הסרט הקשוחים. הבלשים עוקבים אחר האינסטינקטים שלהם כמו כוכבי אינספור תוכניות בילוש - אבל, למרבה הצער, החושים שלהם לא תמיד נכונים.

7 ההופעה הכובשת של ג'ין הקמן בתור פופאי דויל

ג'ין הקמן זכה בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר על משחקו הכובש של פופאי דויל בסרט הקשר הצרפתי. דויל הוא בלש קשוח שלא יעצור כלום כדי לסגור תיק, והקמן מסמר את צרות האופקים שלו.

דויל מסונוור מהמסע שלו להביא את צ'רנייה לדין, והוא הופך בהדרגה מלוחם פשע אצילי עם מטרה טובה לשומר חסר מעצורים עם הדק שיער. הקמן מבטיח שכל שלב במסע הזה הוא מרתק. ההופעה שלו יותר ויותר חד-מוחית הופכת את הסרט ממותחן פשוט של חתול ועכבר להדמיה המרתקת של הלך הרוח העיקש של דויל.

6 קצב מהיר

מכיוון שסרטי פעולה נעשים מהירים יותר ויותר כדי למנוע מהז'אנר להתייאש, הרבה סרטי אקשן ישנים יותר עם קצב איטי יותר יכולים להרחיק את הקהל המודרני. הקשר הצרפתי לא סובל מהבעיה הזו, כי ידו המופתית של הבמאי וויליאם פרידקין נתן לסרט קצב מהיר.

התסריט תמיד מצפה קדימה, מקרב את דויל יותר ויותר למעשיו, כך שאין רגע משעמם בסיפור. ב הביקורת של רוג'ר אברט של הסרט, הוא כתב, "במובן מסוים, כל הסרט הוא מרדף". מרדף המכוניות הוא אחד הרצפים המפורסמים ביותר הקשר הצרפתי, אבל לסרט יש את האנרגיה והעוצמה הזו מתחילתו ועד סופו.

5 לכידת את התחתון הזעיר של ניו יורק

צולם במיקום ברחבי העיר, הקשר הצרפתי הוא אחד מסרטי הפשע המובהקים של ניו יורק. ג'ון סיימון הכריז בספרו זווית הפוכה ש"פרידקין השתמש במיקומים בניו יורק טוב יותר מכל אחד היום" ובצפייה בסרט, המעריצים יכולים להבין את הטענה של סיימון.

הצילום המלוכלך והמגורען להפליא של אוון רויזמן משתמש בתמונות של רשתות ביוב מהבילות ומדרכות מכוסות אשפה כדי ללכוד את הבטן המעורפלת של ניו יורק. צולם במהלך חורף קשה, הנופים האפורים והעקרים של הסרט נותנים את התחושה הקרה והעגומה של הפינות המוצלות הללו של ניו יורק.

4 התיאור האפור המוסרי של שוטרים

התיאור האפור מבחינה מוסרית של שיטות השוטרים ב הקשר הצרפתי - במיוחד דויל - מציע את התרופה המושלמת לנורות השוטרים והשודדים המוסרית בשחור-לבן שמציגים את האכזריות המשטרתית כגבורה. דויל עושה כמה בחירות מפוקפקות במרדף האובססיבי שלו אחר צ'רנייה. כמו הארי קאלהאן, דויל לא עושה דברים לפי הספר: הוא מכה חשודים בסמטאות ובברים. הדיוקן המאתגר של פרידקין של שוטר אלים שמנצל את כוחו לרעה, למרבה הצער, עדיין רלוונטי היום.

הקשר הצרפתי, יחד עם מותחן עמית משנת 1971 הארי המזוהם, הזניק טרנד של סרטי פשע משנות ה-70 המאתגרים את התמונה ההרואית על המסך של המשטרה. אחריהם הגיעו סרטים כמו סרפיקו ו לה סרקל רוז', סרטים שחקרו גם את שחיתות הסמכות.

3 סיבוב התמיכה העוצמתי של רוי שיידר כמו מעונן

ההופעה הכי מדוברת ב הקשר הצרפתי זה תורו של ג'ין הקמן בתור פופאי דויל, אבל רוי שיידר נותן תפנית תמיכה משכנעת לא פחות כשותפו המרוכז יותר מבחינה מוסרית, הבלש באדי "מעונן" רוסו.

מועמד לשחקן המשנה הטוב ביותר, שיידר מביא את אותה איכות כל אדם אותנטית לתפקיד של קלאודי שהוא יביא מאוחר יותר לתפקיד משטרתי איקוני אחר, צ'יף ברודי בסטיבן ספילברג'ס מלתעות. בעוד דויל לא יכול לנוח עד שהוא מביא את מבריח הסמים הצרפתי הידוע לשמצה לדין, שיידר מאזן זאת בכך שהוא מביא קרירות נינוחה לכל הסצנות של קלאודי.

2 מרדף המכוניות האגדי

כמו בוליט ו לוחם הדרכים, הקשר הצרפתי בולט ברצף מרדף המכוניות שלו, שנחשב לאחד הגדולים ביותר שהועלו אי פעם בסרט. כשעבר שדויל רודף אחריו רץ לרכבת מוגבהת, השוטר מסרב לוותר ותופס רכב כדי לרדוף אחרי הרכבת.

עבודת הפעלולים המעשית בסצנה זו עוצרת נשימה, עם פונטיאק קורע ברחובות ניו יורק, מתנפץ דרך ערימות של ארגזים על המדרכה ומכוניות אחרות על הכביש. יש אנרגיה קינטית לצילום ולעריכה של הקשר הצרפתירצף המרדף של, אבל אף פעם לא על חשבון הבהירות. הקהל תמיד יודע כמה מאחורי הרכבת דויל נמצא ואת המכשולים שעומדים בדרכו.

1 הסוף המעורפל

בסוף הקשר הצרפתי, דויל רודף ללא הפוגה אחרי צ'רנייה מחוץ למסך ויריית אקדח אחת נשמעת לפני שכרטיס כותרת מגלה שצ'רנייה מעולם לא נתפס. סרט ההמשך חשף את מה שקרה אחר כך, והוציא חלק מהאוויר מהצמיגים של הסוף האיקוני הזה, אבל חוסר הוודאות המצמרר של סיום הסרט המקורי מזעזעת את הצופים עד היום.

זה לא עוטף הכל בקשת מסודרת כמו רוב הסרטים ההוליוודיים, כי חקירות משטרה רק לעתים נדירות עוטפות בקשת מסודרת. הסוף המעורפל הזה מתגבש הקשר הצרפתי בתור תפיסה מובהקת, חתרנית, ניו הוליוודית על סגנון משטרתי.

הַבָּאMCU: 5 פעמים לקפטן אמריקה הייתה תוכנית מבריקה (ו-5 כשרק התמזל מזלו)

על הסופר