5 משחקי N64 שעומדים במבחן הזמן (ו-5 שלא)
ה נינטנדו 64 עדיין זכור ומוכר כיום מסיבות רבות. לא רק שזו הייתה הגיחה האמיתית הראשונה של נינטנדו לתחום התלת-ממד, אלא שהיא גם הציגה והפכה לפופולריות של חידושים שונים המשמשים כיום במשחקים.
תכונות כמו מקל האצבע, משוב רטט ומשחקים ל-4 שחקנים הפכו את המכונה למושכת ומעניינת במיוחד. על מילולית ו ברמה הפיגורטיבית, ה-N64 הביא מימד נוסף למשחקים, ומציע דרך חדשה לגמרי לחוות זיכיונות כמו סופר מריו, זלדה, F-Zero, ואחרים.
עם זאת, מכיוון שהוא הגיע מוקדם לסצינת התלת-ממד - וכזה שדבק בפורמט המחסנית - חלק מהספרייה שלו רגישים להיראות ולהרגיש מיושנים. בעידן שבו הוויזואליות מתקרבת לפוטוריאליזם, הגרפיקה המשוננת והגושית של רוב תוכנות ה-N64 לא דַי נראים מדהימים כמו פעם. ובכל זאת, הודות לעוד כמה מאמצים סגנוניים, יחד עם אבני חן שאיכותן עדיין זורחת, שם הם הרבה משחקים ש לַעֲשׂוֹת המתן.
רשימה זו תדגיש 5 דוגמאות נצחיות במיוחד, יחד עם 5 שמסיבה זו או אחרת לא הזדקנו טוב מדי.
10 מיושן היטב: F-Zero X
רוכבי המירוץ של עידן התלת-ממד המוקדם יכולים להיות מטומטמים - ובדרך כלל אינם נוטים להחזיק מעמד יותר מדי. אבל בעולם העתידני של F-Zero
ערכת הצבעים התוססת והאווירה העבה מאפשרים למשחק להפיק הרבה עם מעט. יתר על כן, המשחק מרגש לא פחות מתמיד, עם מהירויות מעוררות אדרנלין ומכניקה מוצקה שמאפשרת את העתידנות הזו. רייסר להחזיק.
9 לא: גלישת סנובורד ב-1080°
גלישת סנובורד ב-1080° למרבה האירוניה הקדימה מעט את זמנה בכל הנוגע לרוכבי דאון-היל המכילים פעלולי שיגור רמפה. זה עזר לפתוח את הדלת לזכיינות כגון SSX ו שון ווייט גלישת סנובורד. אבל באופן כללי, היורשים הרוחניים הללו חידדו את המכניקה והוויזואליה תוך העלאת המהירות, והביאו ריגושים ומשיכה גדולים יותר.
שחקנים צעירים יותר וחדשים שחוזרים למשחק המסורבל והחסום הזה צפויים למצוא את זה קשה רק להישאר על הרגליים - שלא לדבר על ביצוע שלל הפעלולים והקפיצות שהמשחק דורש. היורש שלה, מפולת 1080 מעלות, נוטה להיות גם ניתן לשחק יותר, גם אם הוא לא כל כך איקוני.
8 הזדקן היטב: הסיפור של יושי
למרות החיצוני החמוד והפשוט של זה יושיבמשחק, הפלטפורמה למרבה האירוניה מחזיקה יותר מכמה מעמיתיו התלת-ממדיים, אשר הסתמכו יותר על יכולת גרפית. הסיפור של יושי מדגים את היתרונות של סגנון אמנותי על כוחות סוס גולמיים ווויזואליות נוצצת יותר, ואת יכולתו להתמודד עם חלוף הזמן.
פריסת 2D חדה ואווירת ספר סיפורים צבעונית מעניקים לו איכות נצחית שמפתחים רבים - במיוחד בחזית האינדי - משתמשים בה גם היום. ולמרות שהוא זכה לביקורת על הדגשת הפשטות והקיצור, זו עדיין חוויה מענגת שקל להיכנס אליה.
תמיד יהיה רצון למותג יותר עליז ופסיבי של משחקי וידאו, ו הסיפור של יושי מספק.
7 לא: דונקי קונג 64
פלטפורמות תלת מימד רבות היו רגישים להזדקנות גרועה למדי - והספרייה של Rare לא הייתה אטומה לכך. בעוד שחלק מהכותרים שלהם הצליחו לעמוד על עוצמת האיכות המהממת שלהם, יש לפחות כמה, כמו הפושר יותר דונקי קונג 64, שגם זה לא ממש החזיק מעמד.
המשחק מנסה להדהים עם מגוון פריטי האספנות שלו, 5 דמויות נפרדות וביומות מסיביות. עם זאת, למרבה האירוניה, התכונות הללו הן שיכולות להקשות על הכניסה אליה היום. לא רק שהעיצוב מרגיש מאוד "סוף שנות ה-90", אלא ששפע החזרה לאחור וקצת משחק מפותל גורמים לחוויה קצת מסורבלת.
זה לא עוזר ש- ארץ דונקי קונגהמשחקים הוכיחו את עצמם כמושכים יותר לנצח, מה שגרם לזה להרגיש מגושם ומתוארך בהשוואה.
6 הזדקן היטב: מריו מסיבת 2
מסיבת מריוהוא עדיין אחד המקומות הפופולריים ביותר למסיבות ולמשחקים חברתיים. יש לכך סיבה, וניתן למצוא אותה במידה רבה לשורשי הכוכבים של הסדרה ב-N64 - והתחדשות שלה ב-Switch עם מסיבת סופר מריו.
אבל בעוד הופעת הבכורה של 98' מרגישה א יַלדוֹן מחוספס היום, ההמשך משדרג מעט את החוויה וממלא עוד כמה פרטים כדי להתחיל. עבור מעריצים רבים, זהו מסיבת מריו בשיאו.
נעלמו משחקי הג'ויסטיק מעוררי שלפוחיות ומגבלות שונות לריבוי משתתפים. במקומם יש מספר משחקי לוח מעניינים יותר, מיני-משחקים יצירתיים ודרכים חדשות להתמודד מול חברים. הודות לעליית המשחקים החברתיים וההשתוללויות מרובי משתתפים, מריו מסיבת 2 מרגיש נצחי כמו תמיד.
5 לא: Goldeneye 007
באופן אירוני, אחד ממשחקי הקונסולות האייקוניים ביותר הצליח להרגיש די מיושן. למרות החידושים לתקופתו, די קשה לעבור את הכוונה המסורבלת של כפתור ה-C והג'גיות המצולעות שמרכיבות את הגרפיקה. נוסף על כך, הייתה לך עלייה במאמצים כמו הֵל, שהפך פופולרי מדי בריאות נטענים - מותרות שחסרים כאן.
עין זהובההגיל של ממש מתברר בקמפיין, שנוטה להרגיש מוגבל וחסר חיים כיום. יתרה מכך, המגבלות של פורמט המחסניות אומרות שאין קטעי חיתוך נוצצים מראש - שאפילו הפלייסטיישן המקורית הוציאה אותה בזמנו.
4 התבגר היטב: יום הפרווה הרעה של קונקר
כמו במקרה של משחק מוצק - חוש הומור נהדר יכול לעזור לייצר גם חוויה נצחית, אם הוצא להורג נכון. למרבה המזל, הפלטפורמה המטורללת הזו מבית Rare נועלת אותו שניהם חזיתות.
המשחק מכיל נוסחה שמאזנת בין פעולה וחקירה - יחד עם עלילה וקומדיה משעשעים המשלבים הומור טואלט עם רפרנסים חצופים של תרבות פופ. חוש ההומור המטורף והגס שלו בהחלט מרגיש מקדים את זמנו מבחינת משחק.
תכונות אלו אפשרו יום הפרווה הרע של קונקר להתבלט ולהישאר אחד מפלטפורמות התלת מימד הבלתי נשכחות עד היום. ומכיוון שזה ערך N64 מאוחר שנוצר על ידי סטודיו עם מַסְפִּיק חווית תלת מימד בשלב זה - הגרפיקה שלו לא חצי גרועה.
3 לא: קווסט 64
קרדיט היכן שצריך קרדיט - Imagineer הצליח ליצור RPG די מוכשר, 3D מלא על מחסנית, שלא בדיוק התאים את עצמו לסגנון הזה. זה מרשים בהתחשב שאנחנו מדברים בשנות ה-90. העולמות הפתוחים למחצה ומערכת הקרב הדינמית שלו בהחלט ראויים להערצה לזמנוגם.
ובכל זאת, עם כל משחקי ה-RPG העשירים, התוססים והמסיביים שיצאו מאז, קווסט 64 נוטה להרגיש מסורבל וקצת חסר פרטים. קצת קצב איטי וניווט מסובך הופכים את זה לקשה למדי להיכנס אליו היום. ובכל זאת, יש לו את מקומו בהיסטוריה, ושחקנים צריכים לפחות לכבד אותו על היותו משחק תפקידים נדיר ל-N64.
2 מיושן היטב: נייר מריו
בעוד העשירים, בעלי הדמיון אוריגמי מלךעשוי להפוך את המראה הזה לאלף בהשוואה, המקור האייקוני הזה עדיין זורח היום. יותר כמו הסיפור של יושי, הרפתקה מנייר זו יתרונות מהיותה חוויה דו-ממדית נדירה (בעיקר) ב-N64 הכבד בתלת-ממד.
המשחק עדיין מעביר קסם סגנוני מבחינת הוויזואליה המענגת ועיצוב הסאונד שלו. והמשחק הפשוט, העולמות המלכותיים והדיאלוג המהנה מהנים עכשיו כמו לפני 2 עשורים. זו גם חוויה חזקה במיוחד באורך 23 שעות, עם לחימה ממכרת שמבטיחה שאתה רק לעתים רחוקות תשתעמם.
ואם כבר מדברים על נייר...
1 לא: Paperboy 64
מעניין שסדרה איקונית כזו יכולה להוליד את אחד המשחקים הגסים והמיושנים של סוף שנות ה-90 - וזה כולל הפלייסטיישן הפחות מסוגל של סוני.
אפילו ה Paperboy מקורי עַל NES מצליח להחזיק מעמד טוב יותר מהמיזם הזה לתחום התלת מימד. ויזואליות עכורה, סביבות מעוותות ומרחקי ציור גסים יוצרים חוויה שהיא לא רק מתוארכת, אלא גבולית בלתי ניתן לשחק לפעמים.
הַבָּאסופר מריו: מיהו הקופאלינג החזק ביותר?
על הסופר