תסריטאים חושפים את הערותיהם הגרועים ביותר ממנהלי סטודיו

בעולם הסרטים, לתסריטאים יש את אחת התפקידים הקשים ביותר ביצירת תסריט וקו עלילה ששניהם מעריצי הזיכיון שהם כותבים עבורו יתחברו, כמו גם הבוסים הגדולים שמזרימים את הכסף שלהם לתוך סרט צילום. בכל שנה, כמה מהשמות הגדולים בעסק מתאספים ב- גילדת הסופרים של אמריקה חלונית Beyond Words. האחרון התרחש בתחילת השבוע.

בזמן האירוע, תסריטאים כולל דמיאן שאזל (לה לה לנד), אליסון שרדר ותיאודור מלפי (דמויות נסתרות) שיתפו כמה מההערות הגרועות ביותר שקיבלו אי פעם מבכירי האולפנים. גלה עוד מההודאות החושפניות שלהם למטה:

דמיאן שאזל (לה לה לנד): "זה היה ב-Whiplash, זה נגמר במעין סולו תופים ארוך, שהיה כל העניין בעשיית הסרט. והפתק היה להיפטר מכל זה. הפתק נכתב - 'הוא טוב בתיפוף. אנחנו מבינים.'"

אליסון שרדר (דמויות נסתרות): "ממש התרגשתי, העליתי את המותחן הזה עם שתי נשים ראשיות, על ריגול. [המנהל] אמר, 'הו! אנחנו אוהבים את זה! זה מעולה. האם אתה יכול לשנות את זה לגילוי עריות או לשני גברים?' אמרתי, 'אם באמת תעסיק אותי? כן.'”

תיאודור מלפי (דמויות נסתרות): "רוב התווים שאתה מקבל הם משחקנים. הם רעים. איש האולפן האחד [Fox Searchlight] אמר, 'האם אנחנו צריכים כל כך הרבה מתמטיקה?' אז העמדתי פנים שאני מתעניין אבל, לא, זה קשור למתמטיקה. ואז קווין קוסטנר מתקשר אלי לילה אחד ואומר, 'חשבתי על קו שיער נסוג'. אמרתי, 'בסדר. למה?' הוא אמר, 'אני רק חושב שלבחור הזה יהיה קו שיער נסוג'. אז אני מתקשר לסטודיו כי אני אוהב לענות אותם, ואמר, 'קווין קוסטנר רוצה נסיגה'. קו שיער,' והם מסתובבים החוצה, אומרים 'אנחנו רוצים את קווין קוסטנר בדיוק כמו שהוא!' אז חזרתי לקווין ואמרתי שכולם בסטודיו חושבים שזה יגרום לך להיראות זקן. הוא אמר, 'אה. אפשר ללעוס מסטיק?"

רט ריס ופול ורניק (בריכת המוות): "כתבנו פרודיה על הסופרנוס בשם העגבניות. הכל היה פירות וירקות בראש. זה היה העגבניות נגד. הבננות. הפתק חזר, 'אנחנו אוהבים את זה, אבל האם הם חייבים להיות פירות וירקות?”

קנת לונרגן (מנצ'סטר ליד הים): "אני מנסה לחשוב על פתק ממש גרוע שקיבלתי, אבל ב-20 השנים האחרונות כשמנהלים נותנים לי הערות אני נכנס לסוג של השראה עצמית טראנס היפנוטי שבו אני רק מהנהן ואומר... 'אוי זה מעניין'. העליתי קומדיה פעם אחת ומישהו אמר, 'איפה הכיף?' אמרתי שלא. לָדַעַת.”

בארי ג'נקינס (אוֹר הַלְבָנָה): “אז איפה האנשים הלבנים?”

אריק הייסרר (הַגָעָה): "זו הייתה התחלה של מגרש, אמרתי 'יש מרגל ואשתו'. ההנהלה אמרה, 'אין אישה. לְהַמשִׁיך.'”

טיילור שרידן (גיהנום או מים גבוהים): "זה רק מתחיל להישמע כמו המורה מהסרט המצויר של בוטנים. הייתי בפגישה, כתבתי את הפיילוט הזה עבור AMC, וכולנו יושבים שם והם נותנים לי את כל ההערות שלהם ואני מקשיבה ובשלב מסוים אני אומר, 'על מה לעזאזל אתם מדברים?' והם אמרו, 'טיילור, אתה צריך לחפש את הפתק בתוך הערה.' אמרתי, 'בסדר, אבל למה שלא תיתן לי את הפתק?' הם הסתכלו עליי ברצינות ואמרו, 'טוב, אנחנו לא יודעים מה הערה היא.'”

טוד בלק (גדרות): "עשינו מערבון בשם The Magnificent Seven [עם Sony Pictures]. וההערה הכי גדולה בפיתוח ובצילום זה היה, 'האם הם חייבים ללבוש כובעי בוקרים ולעשות טיפול פנים שיער?’ ואני אמרתי, ‘אתה לא רוצה שגם להם לא יהיו סוסים?’ זו הייתה הערה ענקית על בסיס יומי.”

תארו לעצמכם עולם שבו הסרט הראשון של דמיאן שאזל צְלִיפַת הַשׁוֹט היה ללא סולו התופים האיקוני והקלימקטי שלו או מערבון מ-Todd Black שבו הליידים היו טיפוסי Ken Doll חסרי שיער. זה מצחיק לשמוע כמה חלק מהפרויקטים האלה לא הובנו על ידי מנהלי הסטודיו שמממנים אותם, אבל גם קצת מפחידים. זה מפחיד לחשוב על ההשלכות שהיו להערות המנהל של האולפן על סרטים שנועדו לגדולה, אבל שוחררו רק כדי להשתחרר.

מסתכל על כמה מהכי הרבה סרטים יקרים שנכשלו קל לתהות מה התרחש מאחורי הקלעים שאולי הוביל למותם. עם כותרים מוכשרים, תסריטאים מועמדים לאוסקר ואפקטים מיוחדים צעקניים, אולי אולפן מנהלים צריכים להתחיל להסתכל על עצמם כשהם תוהים מדוע דברים לא התאחדו ב- סוֹף.

מָקוֹר: העטיפה

הכוחות של האלק קיבלו סיבוב חדש ומטריד (אבל סוף סוף הגיוני)

על הסופר