הבייביסיטר: המלכה הרוצחת
אזהרה: ספוילרים קלים עבור הבייביסיטר: המלכה הרוצחת
הבייביסיטר: המלכה הרוצחתהוא אחד מסרטי האימה הצפויים ביותר של השנה, כשהסרט החדש דוחף את הקודם גיבור הסרט, קול (ג'ודה לואיס), לתוך טריטוריה שהיא אפילו יותר מסוכנת וקיצונית מאשר לפני.
המקורי ה שְׁמַרטַף הסרט הוא דקונסטרוקציה מהנה של ז'אנר האימה שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות ומסוגל להפיק תועלת יסודית מהרגישויות של סרטי הפעולה של הבמאי, McG. הבייביסיטר נתן מבט מבעית ורענן על כתות ושטניזם, שהצליח להפיק תועלת מההופעות החזקות שהציגו ראשיה, יהודה לואיס ו סמארה וייבינג. הבייביסיטר: המלכה הרוצחת מתרחש מספר שנים לאחר הסרט הראשוני, מה שאומר שקול של לואיס קיבלה כעת את ההזדמנות להתבגר, להיכנס לתיכון ולהפוך לגיבור הרבה יותר מורכב מבעבר. הוא גם צריך לשאת בנטל של מה שחווה במהלך אירועי הבייביסיטר: Killer Queen's קוֹדֵם.
סרט ההמשך של נטפליקס ל הבייביסיטרהוא גדול יותר בכל רמה וזו דוגמה נדירה לסרט המשך שמסוגל לשמור הרבה מהמקור, אבל עדיין לקחת אותו למקומות חדשים לגמרי. הבייביסיטר: המלכה הרוצחת מספר סיפור עמוק ומספק יותר, כאשר חלק ניכר מזה קשור להתפתחותו של קול ולזוועות שהוא חזה בהן. יהודה לואיס מדבר על הצמיחה של קול בסרט ההמשך הזה, על היקפו הגדול יותר של הסרט, מה הסרט הזה עושה אחרת מסרטי אימה אחרים, ואיזה
תסריט: משהו שבאמת יעיל בסרט הזה הוא שאתה יכול להרגיש את המשקל של הסרט הראשון דוחף את קול. האם זו הייתה חוויה ייחודית לקבל סרט שלם של פיתוח דמויות לחלץ ממנו ולעבוד לתוך קול לסרט ההמשך הזה?
יהודה לואיס: כן, זה באמת היה. בדיוק בתור שחקן מעולם לא יצא לי לחזור על תפקיד כזה. קול הוא דמות שכל כך קרובה לליבי ו הבייביסיטר הוא סרט שאני כל כך אוהב. אז להיות מסוגל לחקור איפה הוא נמצא בחייו עכשיו ואת הפרק הבא בסיפור שלו היה כל כך מרגש עבורי. באמת. לא רק זה, בדיוק כמו שאמרת, שיהיה סרט שלם של פיתוח דמויות שכבר פרוס ואז אפשר לבנות עליו ולחקור את הדרכים השונות לאן הוא לוקח את חייו, אבל עם כל הניסיון שאנחנו יודעים שהוא נלקח מהראשון סרט צילום. כל זה היה תרגיל מדהים כשחקן עבורי.
ScreenRant: וזה סרט שעוסק בזה. זו סוג של מדיטציה על טראומה, והיא בהתחלה משחקת עם הרעיון האם קול פשוט הוזה או לא.
יהודה לואיס: בהחלט. אני חושב שאחד הדברים בסרט הזה שהיה כל כך מאתגר, אבל גם כל כך מהנה, היה לא רק שקול מתעסק בו העובדה שכולם מסביבו מאמינים שהוא משוגע, אבל זה בתורו גרם לו להתחיל לפקפק בשלו שְׁפִיוּת. זה הופך למעניין עוד יותר כשיש לך את הדמות הזאת שנאבקת גם באווירה החברתית היומיומית הקבועה של התיכון. מה שאני אוהב בקול הוא שבכל סביבה אחרת הוא כנראה הבחור הכי מגניב, אבל לצערי הוא נמצא בסביבה שבה הוא מנודה לחלוטין ואף אחד לא מבין אותו. זה תיכון עבור כל כך הרבה אנשים. כדי לשכב על כל החרדה והלחץ החברתיים הקבועים האלה, הוא צריך להתמודד גם עם ספקות בשפיות שלו.
מקרי מסך: טראומה ובידוד נמצאים לא רק אצל קול, אלא גם אצל פיבי. אתה וג'נה אורטגה כל כך נהדרים ביחד בזה. בסרט הראשון אתה מאוד לבד, אבל האם היה נחמד הפעם שיש לך בעל ברית?
יהודה לואיס: זה היה מדהים. ראשית, ג'ני אורטגה היא פשוט שחקנית כל כך פנומנלית והיכולת לשחק ממנה כל כך עזרה לי לשפר את המשחק שלי. אבל אני חושב שהסרט הראשון הזה הוא מסע הסולו הזה, אבל זו גם ההתקדמות הזו של קול מנערות לגבריות. אנו רואים אותו, במהלך הלילה האחד הזה, חווה את כל הדברים האלה שמאלצים אותו להתבגר. מה שאני אוהב בסרט השני הזה הוא שאנחנו רואים התקדמות מאוד דומה, אבל במקום ילדות לגבריות, זה הוא סוף סוף נכנס לתוך עצמו ונהיה נוח בעור שלו. אני חושב שהדמות של פיבי היא חלק כל כך עצום ממה שגורם לקול לעשות את זה ולצבור את הביטחון להרגיש בנוח בעצמו.
תסריט: לאורך הקווים האלה, הבשלות של קול הופכת אותו להרבה יותר פעיל בסרט הזה ממה שהיה קודם. האם זה היה מרגש לעבור לתפקיד גיבור הפעולה הזה בהרבה מובנים?
יהודה לואיס: בדיוק. קול משיל לחלוטין את הפרסונה הענווה שלו והוא הופך לאדם הבטוח הזה שהיה שם כולו זמן, אבל הוא היה צריך את הביטחון החיצוני הזה, שמגיע בצורה של פיבי, כדי להתגבש באמת זה.
תסריט: יצא לך להיות בהרבה קרבות מגוחכים וקטעי תפאורה בסרט, אבל מה היה הכי משעשע לצלם?
יהודה לואיס: זה לא קרב, אבל היום האהוב עלי על הסט היה כנראה כשצילמנו את סצנת הריקוד המטורפת הזו. הכל בנושא שנות ה-70, יש כדור דיסקו, ויש לנו את כל התלבושות והכוריאוגרפיה הנהדרים האלה בשביל הכל, כשהיא מוגדרת ל"אפאצ'י" של כנופיית שוגרהיל. יש לנו שם את כל הקאסט עם רקדני הגיבוי האלה. זה היה רק כל הלילה הזה של מוזיקה רועשת וריקודים עד שהנעליים שלנו נפלו. זה היה סופר, סופר כיף ואני לא אומר ששתיתי פנים כמה פעמים בניסיון לעשות את הכוריאוגרפיה, אבל יכול להיות שצמחתי פנים כמה פעמים כשניסיתי לעשות את הכוריאוגרפיה.
ScreenRant: זה באמת קופץ מהאקסטרים האלה של רצפי פנטזיה מהנים ואז תנהל קרב גרזן מעל הראש עם רגל מבותרת.
יהודה לואיס: אחד הדברים ש-McG ואני דנו בהם הכי הרבה היה השילוב המוחלט של ז'אנרים שהסרט הזה הוא. זה חלק ממה שכולנו כל כך אהבנו בפעם הראשונה. הוא משלב אלמנטים של אימה שאחריהם ישר קומדיה, ואחר כך דרמה ישירה, אבל איכשהו הכל עדיין עובד בצורה מגובשת. אני חושב שזה חזק באותה מידה, אם לא אפילו יותר, בסרט השני. יש לו את כל הגוונים השונים האלה ואת כל הז'אנרים השונים האלה, ובכל זאת כולם מתאחדים בחוויית צפייה חלקה זו. ואז, בבסיס כל זה, אני חושב שזה סרט מאוד לבבי עם הרבה רגש גם.
זה פשוט הרבה יותר מרחיב, גם בסביבה הפיזית וגם הגיאוגרפית, אבל גם עם החומר הממשי שאנחנו עוסקים בו כאן. זה גם היה אחד היתרונות של עבודה עם נטפליקס, מכיוון שהם באמת אפשרו לנו את המרחב, החדר והזמן לחקור את כל הרעיונות השונים הללו במלוא הפוטנציאל שלהם. בסרט הזה, באמת הצלחנו להעלות אותו ל-11 בכל דרך, וזה נראה לי ברור.
סרט תסריט: גם אתה מתכסה בדם בסרט הזה. זה כיף להתיז ככה בקרביים או שזה יותר כואב?
יהודה לואיס: אתה יודע, זה תלוי בזמן, שאני יודע שזה נשמע מוזר. תלוי מה הדם אמור להיות פירושו שהוא עשוי מדברים שונים. אוקיי, אז הגרוע ביותר היה כשמקס הפך ל"מקס צ'אודר", והתערובת הזו כללה דייסת שיבולת שועל, תותים וגם דם מזויף, אני חושב. אז היינו שם בחוץ והיה די קר וכשלוש לפנות בוקר. עשינו כמה טייקים של זה ואני נשבע שימים לאחר מכן עדיין מצאתי עליי חתיכות תותים במקומות אקראיים. זה היה פיאסקו מוחלט.
ScreenRant: זה לא פרט מרכזי בסרט, אבל העובדה שיש לו פסקול שכולל כל כך הרבה קווין היא באמת נפלאה. האם קווין תמיד הייתה חלק מהסרט או שהוא הגיע מאוחר יותר בפיתוח?
יהודה לואיס: זה תמיד היה חלק גדול מהסרט. אחד הקטעים האהובים עלי מהסרט הראשון - ומקג'י נאלצה להילחם ממש קשה ולעבוד עם קווין כדי להיות מסוגל לעשות את זה - אבל בשיאו של הסרט הראשון כאשר קול סוף סוף לוקח את השלטון לידיו הוא כאשר "אנחנו האלופים" מתחיל פיצוץ. אז זה ממשיך לסרט הזה עם "Killer Queen". אז זה בהחלט היה מתוכנן ומחושב, כבר מהסרט הראשון.
רפרפת מסך: כשעבדתם על הסרט הראשון היה דיון כלשהו על סרט המשך והסתכלות קדימה?
יהודה לואיס: אני חושב שהיו מלמולים, לחישות ורעיונות קטנים. אבל שום דבר לא התגבש. זה היה באמת אחרי שהסרט הראשון יצא שכולנו התחלנו באמת לחשוב לאן נוכל לקחת את זה ואיך הדמויות האלה יכולות להמשיך לצמוח.
ScreenRant: ועכשיו, אחרי סרט ההמשך הזה, האם היה איזשהו דיון על הפיכתו לטרילוגיה או היכן הייתם רוצים לראות את קול נלקח לפרק הבא בסיפור הזה?
יהודה לואיס: יש כל כך הרבה דרכים שונות ללכת. לא רק מערכת היחסים של קול עם אביו משתנה, אלא שמערכת היחסים שלו עם פיבי תהיה גם דבר מעניין מאוד לחקור ולראות לאן זה הולך. בנוסף, הוא צריך לעבור את התיכון ואני בטוח, כמו תמיד, יש שדים שאורבים ממש מעבר לצללים שמוכנים להכות בכל רגע!
נשות אחיות: מדוע כריסטין עשויה לעזוב את קודי לפני מרי
על הסופר