סקירת 'צעירים'

ג'ייסון רייטמן מוסיף סרט רביעי מעוצב היטב לחקר התובנה ההומוריסטית שלו (אם לא מעט מעגלית) של הנשמה הבעייתית.

קומדיות על בני אדם מעוותים ואמוסריים עדיין עדיין באופנה, כפי שהוכח מהפרסומים של שניהם מורה רעו בוסים נוראייםמוקדם יותר השנה. המגמה נמשכת בעונת החגים הזו עם צעיר מבוגר, הבמאי ג'ייסון רייטמן (גבוה באוויר) סיפור על "איט גירל" לשעבר בתיכון שהפכה לסופרת אלכוהוליסטית, שחוזרת לעיר הקטנה שלה כדי להחזיר להבה ישנה.

עם זאת, המפתח לסוג זה של סרטים הוא הפיכת הגיבור(ים) הבלתי חביב (ים) פשוט סימפטי מספיק לקהל לעסוק בו, בעוד המוזרויות האישיות הגסות יותר שלו מספקות את ההלם והיראה הוּמוֹר. אז, האם רייטמן והגברת המובילה שלו שרליז ת'רון מצליחים ללכת על הגבול הדק שבין מצחיק להחריד לסתם שערורייתי? או שהוא צעיר מבוגר ניסוי כושל בקומדיה אפלה?

הסיפור (אם לא עקבתם אחריו למעלה) מתמקד במוויס גארי (ת'רון), מלכת תיכון לשעבר שנמלטה מגבולות העיירה הקטנה שלה במינסוטה לטובת חיי "העיר הגדולה" במיניאפוליס. למרות שהתברכו במראה רוצח ובקריירה מצליחה בכתיבת רוחות רפאים לסדרת רומן נוער פופולרי, החיים לא התנהלו כמו מייביס מתוכנן: בעלה עזב אותה, הספרים שלה יצאו מכלל טוב, והיא מבלה את שעות המודע שלה ביום במאבק עם סופרים לחסום ולזלול תערובת מתחלפת של אלכוהול ודיאט קולה, בעודה מאבדת את עצמה במעללי הטלוויזיה של האחיות קרדשיאן.

בסופו של דבר, מייביס מנותקת מבית המצרף שלה בעצמה על ידי אימייל של שרשרת מאת אהובה מהתיכון, באדי סלייד (פטריק ווילסון), המודיע על הולדת בתו. מבט אחד בעולמו המאושר של באדי מספיק כדי להניע את מייביס, אז היא אורזת את התיק שלה ואת הכלבה בגודל הארנק שלה ומדלגת ב-MINI Cooper שלה חזרה הביתה אל שורשיה בעיר הקטנה. המשימה שלה: להחזיר את באדי ולחיות באושר אחרי.

כשהגיעה הביתה, מייביס נתקלת במאט פריהוף (פאטון אוסוולט), חנון לשעבר מבית הספר התיכון שלה, שנכה על ידי ספורטאים חסרי רחמים שחשבו בטעות שהוא הומו. אחרי מספיק משקאות, מייביס חושפת את תוכנית האב שלה למאט, שמנסה לגרום לה לראות את הכמות העצומה של משוגעים בתוכנית שלה - ללא הועיל. בזמן שהזוג המוזר הזה יוצר ידידות לא סבירה, מייביס מתכוונת לחדור לעולמה של באדי, מנסה להפעיל את "קסמיה" ולשכנע אותו לנטוש את הבינוניות בעיירה הקטנה כדי לחיים טובים יותר איתה.

ג'ייסון רייטמן עשה לעצמו קריירה ביצירת סרטים על אנשים אקסצנטריים שנאלצים לעשות חשבון נפש (ראה: הגיבורים מ תודה שעישנת, ג'ונו, גבוה באוויר), אבל הכישרון האמיתי שלו הוא ללא ספק טון - ספציפית, יצירת איזון טונאלי יעיל בין קומדיה לדרמה, כך שהראשון נשאר מבוסס והאחרון לעולם לא מקבל משקל יתר. צעיר מבוגר ממשיך במגמה זו.

 הסרט נע בקצב מבוקר היטב, עם השילוב הנכון של סצנות שקטות במהירות מתאר את ההרגלים האישיים ההרסניים של מייביס, ורצפים ארוכים יותר של האינטראקציות שלה עם אחרים דמויות. התסריט של רייטמן ג'ונו משתף הפעולה דיאבלו קודי מלא בשנינות - אבל למרבה המזל לא גַם מוגזם ב-"hip speak" - ומכיל פרטים דקים נהדרים שעוזרים להעביר מדוע מייביס היא כל כך בלגן של אדם. העלילה היא אמנם נוסחתית במבנה (בהתאם ל-1, 2, 3, הזמנים שבהם מייביס נפגשת עם באדי), וכפי עם כל סרט של ג'ייסון רייטמן, אתה יכול להמר שהגיבור האקסצנטרי עומד להכות בקיר רגשי באיזשהו מקום נְקוּדָה. מייביס בהחלט פוגעת בקיר הזה, חזק, והנפילה לא נוחה לצפייה.

למרות ההסתמכות על מבנה עלילה מנוסה, סצנה לסצנה צעיר מבוגר נישא על ידי הכישרונות של צוות השחקנים שלו. שרליז ת'רון היא מושלמת עם הדמות שלה, ועושה עבודה מצוינת להעלות את מייביס מעל הפרודיה המהלכת שהיא יכלה להיות. בידיה של ת'רון, מייביס היא שילוב מבדר של הומור ועצב - ילדה נבונה, פצועה ורדודה שמסתירה איזו טירוף ברור מאחורי עיניה העייפות והדם והחזית היפה שלה. זה שת'רון משחק אותה ישר (כשמייוויס מאמינה לגמרי בעיצובים ההזויים שלה) רק מוסיף להומור, והשחקנים התומכים סביבה מגיבים למיוויס בדיוק בדרכים הנכונות.

פטריק ווילסון לוקח על עצמו את המשימה הקשה יותר להפוך את באדי סלייד לסוג של בחור מעורפל שלעולם אינך יכול להיות בטוח בכוונותיו (האם הוא חבל על הראש שלו? ילד יפה שמשחק משחקים?), והקשת שלו מובילה לכמה טוויסטים נחמדים במערכה השלישית. אליזבת ריזר (דמדומים) מתאים לווילסון כאשתו של באדי, בת', והיא גם מצליחה להפתיע בסוף, למרות שיש לה רק נוכחות היקפית בסיפור. שאר האנשים שמייוויס פוגשת בעיירה משעשעים באותה מידה (מוכרת בחנות כלבו, פקידה במלון, מאט'ס אחות וכו'...), וסצנה קצרה עם מייוויס והוריה (בגילומו של ג'יל אייקנברי וריצ'רד בקינס) מצחיקה עד כדי כך ובריאה בוצע.

פאטון אוסוולט הוא בחירה מושלמת לגלם את מאט, שמשמש כקול ההיגיון והשפיות בסרט. אוסוואלט עושה עבודה טובה בהפיכת מאט לשילוב מורכב ועשיר בשכבות של איש חכם, קורבן שק, חנון קצת מגניב ובחור מלא חמלה. התסריט של קודי עושה עבודה טובה בקיום דיאלוג קולי של מאט שמהדהד את מה שהקהל חושב בכל נקודה נתונה, כדי להזכיר לנו (כמו אם היינו צריכים את זה) שהמוח המעוות של מייביס בכלל לא תואם את המציאות, ו(למרות היותו משעשע) הוא לא סוג הגישה שצריך להיות התפעל. לאוסוואלט ות'רון יש כימיה נהדרת בסצנות שלהם ביחד, ובכלל, מאט היא ירודה רמה לדמות האינטנסיבית שלה.

אם יש נושא רץ בסרטיו של רייטמן שאנשים נוטים להיות ביקורתיים לגביו, זה איך הדברים מגיעים בסופו של דבר למסקנה - ספציפית לגבי קשתות הדמות הראשיות. צעיר מבוגר עוקב אחר הדפוס הנושאי הזה, וסביר להניח שסוף הסרט ירגיש קצוץ, מוזר ולא מספק לחלק מהצופים (המערכה השלישית מתפתלת מאוד, מהר מאוד ונעצרת בפתאומיות).

ובכל זאת, עד שהעניינים מסתיימים, הסרט הציע יותר סצנות וקצבי סיפור מוצלחים מאלה כושלים, ועוד כמה דמויות נהדרות. ת'רון ואוסוולט לבדם הופכים את הסרט לכדאי, וג'ייסון רייטמן מוסיף סרט רביעי מעוצב היטב לחקר התובנה שלו (אם לא מעט מעגלי) של הנשמה הבעייתית.

צעיר מבוגר משחק כרגע במהדורה מוגבלת; הוא ייצא לאקרנים בבתי הקולנוע ב-16 בדצמבר 2011.

[poll id="NN"]

הדירוג שלנו:

4 מתוך 5 (מצוין)

ארוס 90 יום: השלטים וריה מלינה וג'פרי עשויים כבר להתחתן

על הסופר