לוגן הוא סרט האקס-מן הפוליטי ביותר עד כה

אזהרה: ספוילרים לפני לוגן

-

צל ההיסטוריה מתנשא בכבדות מעל אקס מן. סדרת הקומיקס, שפורסמה לראשונה בשנות ה-60 על רקע התנועה לזכויות האזרח, הייתה פלטפורמה יצירתית פופולרית מאוד עבור סופרים לחקור סוגיות חברתיות עכשוויות. ספרים שלמים נכתבו על האנסמבל הצבעוני של מוטנטים בעלי כוח-על הפועלים כמטאפורות על גזענות, אנטישמיות, תנועת זכויות הלהט"ב, התעלפות ממשלתית, סכסוכים דתיים ועוד הרבה יותר. כפי שצוין על ידי אקס-מן מוזר סוֹפֵר כריס קלרמונט בשנת 1981:

"האקס-מן נשנאים, מפחדים ובזו קולקטיבית על ידי האנושות ללא סיבה אחרת מלבד העובדה שהם מוטנטים. אז מה שיש לנו כאן, מכוון או לא, הוא ספר שעוסק בגזענות, קנאות ודעות קדומות".

במהלך 17 שנים, סדרת הסרטים של האקס-מן זינקה לאורך עשרות שנים, פיצלה קווי זמן ושיחקה את הקרב הקיים שלה בין מוטנטים. וולברין, כפי שגילם יו ג'קמן, נשאר קבוע לאורך כל הדרך, ולסרטים יש את שלהם ברגעים פוליטיים, הרטוריקה רוככה לעתים קרובות כדי לאפשר השוואות אפשריות יותר לעולם שלנו תַקצִיר. המסר הכללי של "דעות קדומות זה רע" תמיד היה שם, אבל שורשי הבעיה בדרך כלל לקחו צעד אחורה.

לוגן, היציאה האחרונה של ג'קמן בתור המוטאנט הטיטולרית כבר זכתה לביקורות נלהבות, אבל המרכיב הכי לא צפוי שלה הוא המשנה הפוליטי שלו והרלוונטיות שיש לו לאקלים הפוליטי הנוכחי שלנו. צוות השחקנים התייחס כצירוף מקרים, כאשר פטריק סטיוארט הסביר כי "יש הדים בסרט שקיימים היום - זאת הסרנדיפיות." זה, כמובן, מקובל לחלוטין לצפות לוגן ולא לראות את הפוליטיקה ההיא, או לראות אותם ולהעדיף להתמקד באלמנטים אחרים, אלא נתון אקס מןמעמדו הייחודי בז'אנר גיבורי העל ככלי פופוליסטי יעיל לחקור את הסוגיות של זמננו, שם הוא מקרה מצוין שסרטו של ג'יימס מנגולד הוא הסדרה הרדיקלית ביותר מבחינה פוליטית רלוונטי.

לוגן פותח עם הגיבור המכונה בנקודה הנמוכה ביותר שלו: שיכור, לא רלוונטי, וכשיכולות הריפוי שלו מתדרדרות לאט, הוא מוצא את עצמו עובד כנהג לימוזינה בצד המקסיקני של הגבול עם אמריקה, מטפל בפרופסור חאווייר חולה, שנאבק בכוחותיו הכושלים ובצורה ללא שם של מחלת מוח. בעתיד זה, לא נולדו מוטנטים חדשים במשך יותר מ-30 שנה, והאויב הציבורי לשעבר של האנושות הצטמצמה להערה נבזית ברדיו דיבור - "זה 2029: למה אנחנו עדיין מדברים על מוטנטים?"

לוגן חי בתוך עוני ואלימות משתוללים, מסיע נוסעים אמריקאים עשירים שהעושר שלהם פריבילגיה מגנה עליהם מהנזק - קבוצה אחת של נערים שיכורים נשפכת מגג הלימוזינה, מזמרים "ארה"ב! ארה"ב!" על העוברים במקום. תמיד נוכח במקום הזה הגבול החמוש בכבדות, עם קירותיו הדוקרניים והאבק שמסביב. בקרוב, לוגן וצ'ארלס נמצאים במנוסה, מלווים בלורה, מוטציה חדשה שחולקת ריפוי יכולות וטפרי אדמנטיום עם וולברין לשעבר, שאותם הם חייבים להציל מהתאגיד אשר עשה אותה. העתיד הזה קודר יותר מכל תרחיש אפוקליפטי שהסרטים דמיינו קודם לכן, והעגום הזה טמון בכמה הוא קרוב לעולם שלנו.

קשה להתעלם מבעיית ההגירה המתנהלת ברחבי לוגן. לורה היא ילדה מקסיקנית, שנולדה וגדלה במעבדה על ידי תאגיד אמריקאי הרואה אותה ואת חבריה המוטנטים לא ראויים לאהבה, אנושיות או אפילו שמות. בזמן שהילדים בורחים ומוצאים נחמה קצרה בארה"ב, הם יודעים שאין כאן שום נחמה, רגע שנפגע כאשר פקיד טרנסיגן ד"ר זנדר רייס (ריצ'רד אי. גרנט) נפגש עם גורמי ממשל, המסכימים בשקט שאין לראות בילדים אלא איום. ואכן, הילדים יודעים שאמריקה היא לא המקלט הבטוח שהם צריכים. זוהי רק אבן דרך לעדן האמיתית - קנדה.

זה לא משנה אם הילדים האלה מסוכנים או לא, או אפילו בעלי אנושיות, כי סמכות גבוהה יותר סיווגה אותם כבעיה שיש להיפטר ממנה. נשיא ארה"ב הנוכחי פתח את הקמפיין שלו בהערה הידועה לשמצה "אנסים מקסיקנים", ואז זכה לפופולריות כשהבטיח לבנות חומה בלתי אפשרית כדי להרחיק אומה שלמה. צופים בסצנה שבה קבוצה מגוונת של ילדים מוטנטים, מפוחדים וצועקים, מצטופפת ביער לכיוון הגבול כדי להימלט מחיילים חמושים פוגעת קצת קרוב מדי לבית.

חלק גדול מפסוקי הסרט "אקס-מן" השתמש בקרבות הבין-מוטנטים כמטאפורה לחקר שיטות מנוגדות של מחאה: פרופסור חאווייר מייצג אי אלימות ותקשורת, בעוד מגנטו דגל בגישה קיצונית יותר גִישָׁה. עולמם של בני האדם מילא את תפקידו, אך מעולם לא עמד בעבר ככוח הרע הגדול כפי שהוא עושה בו לוגן. רייס מודה שהמחיקה של המוטנטים מכדור הארץ הייתה תוצאה של וירוס שנוצר על ידי טרנסיגן על מנת לשלוט באוכלוסיית המוטנטים באמצעים משלה. חייהם של מיליוני אנשים פוטנציאליים נמחקים כך שהאנושות תוכל להתחיל מחדש בסביבה מבוקרת שתתאים לאמצעים שלה - בעצם, הם נתונים לאאוגניקה של ימינו. למוטנטים לא רק דה-הומניזציה: הם נמחקים על ידי רצח עם, ואז נוצרו לנשק. הם הופכים לזה שבני האדם הקדישו עשרות שנים למרוח אותם בתור.

לורה, הידועה גם בשם X-23, היא ילדה שנולדה מהגנים של לוגן שהושתלו באישה מקסיקנית חסרת שם שנפטרה מרגע שהגשימה מטרתה. כמו שאר הילדים שגדלו על ידי טרנסיגן, המייצגים מגוון מגוון של עדות, חייה הם נשלטת על ידי גברים לבנים ששוללים ממנה זכויות אדם בסיסיות ומתנסים בה בעצמם אומר. זה לא סיפור הרקע של X-23 בקומיקס, ובעוד ג'יימס מנגולד והצוות אמרו שהם "לא יצא לעשות סרט פוליטי", הבחירה לייצג את לורה/X-23 כילדה מקסיקנית המנסה לחצות שני גבולות בעודה נרדף על ידי פקידי ממשל אינה יכולה שלא להיות פוליטית. כמו המוטנטים לפניה בקומיקס ובקולנוע, כמו הילדים שפרופסור חאווייר מגן מהעולם ולימד חמלה כלפי, לורה מייצגת עתיד חדש מלא תקווה שנאבק להישאר בלתי מושחת על ידי חטאי העבר דורות.

יש הרבה מה לשבח לוגן, שעומד בקלות כסרט האקס-מן הטוב ביותר מזה שנים: סצנות האקשן האלימות שלו, מדיטציה מלנכולית על השפלות של ההזדקנות, צמד מופעי כוח מג'קמן ו סטיוארט. כסרט גיבורי על, הוא עוקב אחר מסורת סיפורים גאה תוך שהוא פורץ מסלולים חדשים לשוק סרטי הזיכיון הפופולרי מתמיד. רבים ייהנו מתכונותיו הרבות מבלי לדון בפוליטיקה שלה, אבל לעשות זאת יגזל מהניסיון את גישתה הבוגרת ואת העושר היצירתי שלה. לקראת סוף הסרט, החייל הטרנסיגן דונלד פירס אומר ללוגאן "אלה זמנים מסוכנים", כשהוא ורייס מנסים להצדיק את ניצול הכוח המתועב שהם מפעילים נגד הילדים המוטנטים. זה ויכוח לוגן והילדים מסרבים לקבל. בין אם יוצרי הסרט התכוונו לכך ובין אם לאו, לוגן הוא סרט של זמננו, והוא נותן מענה הולם לעוולותיו.