סקירת סרטים ירוקים

גרין ספר הוא סיפור מענג ומעורר השראה שמתודלק על ידי ביצועים נהדרים של המובילים שלו, תסריט חד ובימוי מיומן.

בכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו 2018 (שם לקח הביתה את פרס בחירת העם הנחשק לשנת 2018), ספר ירוק התגלה כאחד המועמדים המובילים והמפתיעים של השנה לאוסקר. הסרט הוא היצירה האחרונה של הבמאי פיטר פארלי, הידוע בעיקר כמחצית מצמד האחים פארלי מאחורי להיטי קומדיה כמו טיפשים בלי הפסקה ו יש משהו במרי. כאן הוא עושה את הקפיצה לטריטוריה אחרת, ומתעד חברות אמיתית שפרח במהלך תקופה סוערת עבור אמריקה. אולי היה חשש שפארלי ייצא מהיסוד שלו, אבל זה לא יכול להיות רחוק יותר מהמקרה. ספר ירוק הוא סיפור מענג ומעורר השראה שמתודלק על ידי ביצועים נהדרים של המובילים שלו, תסריט חד ובימוי מיומן.

ספר ירוק מתרחש ב-1962, כשהוא ממעמד הפועלים האיטלקי-אמריקאי טוני "ליפ" ואלונגה (ויגו מורטנסן) מוצא את עצמו זקוק לעבודה חדשה לאחר שהקופקבנה נסגר לחודשיים עקב שיפוצים. כשהוא מחפש סביבו עבודה כדי לפרנס את אשתו דולורס (לינדה קרדליני) ושני ילדים, טוני מתראיין לתפקיד נהיגה עם ד"ר דון שירלי (מהרשלה עלי). שירלי, פסנתרן קלאסי אפרו-אמריקאי, אמורה לצאת לסיבוב הופעות בדרום העמוק וזקוקה למקורב שיעביר אותו לא רק לאולמות קונצרטים, אלא גם יפעל כביטחון אם יתעוררו בעיות.

למרות שהעבודה תרחיק את טוני ממשפחתו למשך שמונה שבועות ארוכים, יום המשכורת הנחמד מעודד אותו לקחת אותה. מבטיח לדולורס שהוא יהיה בבית לחג המולד, טוני יוצא לדרך עם ד"ר שירלי ושני חברי השלישייה המוזיקלית של שירלי, באמצעות ספר ירוק לנהג כושי כמדריך למציאת מפעלים ידידותיים לצבע בתחנות הסיור השונות. ולונגה ושירלי יצטרכו לעבוד קשה כדי להתגבר על ההבדלים האישיים ביניהן ועל העוולות שיתמודדו איתם בדרך. אבל זו יכולה להיות חוויה מתגמלת מאוד לשני הגברים, שתשנה את חייהם לטובה ביותר ממובן אחד.

לאחר הריצה שלו במעגל הפסטיבל, ספר ירוק גרר מספר השוואות לזוכה בסרט הטוב ביותר נהגת מיס דייזי, מה שמוביל חלק מהצופים למצוא את זה קצת בטוח וקונבנציונלי בסיפור ובנושאים שלו. אין להכחיש שהקהל אמור להיות מסוגל לשרטט את מסלול הנרטיב בראשם, אבל זה לא מפחית במעט את המסע. בנו של טוני ליפ, ניק ולונגה, הוא אחד משלושה כותבים שותפים (יחד עם פארלי ובריאן הייז קארי), מה שעוזר לסרט למצוא את תחושת האותנטיות המכריעה שלו. בעוד ניק לא ליווה את אביו ושירלי בסיור, התסריט ללא ספק לוקח השראה מסיפוריו של טוני על תקופתו בדרום. לצוות הכותבים מגיע קרדיט על מיזוג קומדיה ודרמה, כמו ספר ירוק אף פעם לא חסר ריחוף, אך עדיין מאיר זרקור על הדעות הקדומות הגזעיות החמורות והמתסכלות למדי שהיו נפוצות כל כך בעידן ההפרדה. מספר התקשרויות ותגמולים חכמים המפולפלים לאורך התסריט גם מבטיחים ששום סצנה לא תבזבז, כשהסרט עובר לאורך זמן הריצה שלו.

פארלי מתמחה בהומור גס שלא עובד עבור כולם, אבל הוא מראה כאן אילוץ מרענן, ומטפל בנושאים שעלולים להיות רגישים בחן ובטיפול הראויים להם. הוא מפחית את הרגישויות הרגילות שלו, כשכל הקומדיה מרגישה טבעית ונטולת אופי. בשיתוף פעולה עם מעצב ההפקה טים גאלווין והצלם שון פורטר, הבמאי גם לוקח צופי הקולנוע היישר לשנות ה-60, מושכים את הצופים עם הטון והאסתטיקה שלו מהפתיחה דקות. פארלי בהחלט שואל מספר המשחקים של מרטין סקורסזה במקומות (הנוכחות של הקופהקבנה תביא גודפלאס לזכור), תוך שימוש בפסקול קליט מלא במנגינות פופ של אסכולה עתיקה כדי להשלים את ביצועי הפסנתר הווירטואוזיים של שירלי. אבל הגישה שלו לא נראית נגזרת, אלא מוסיפה לאווירה הכובשת ממילא.

למרות כל העבודה החזקה של פארלי והצוות שלו, קשה לדמיין ספר ירוק עובד כמו שהוא עובד ללא נוכחותם של מורטנסן ועלי. שני השחקנים הם זוג מותאם בצורה מושלמת, משחקים אחד את השני בכימיה נהדרת. למורטנסן יש ללא ספק את התפקיד הראוותני יותר של השניים, והופך לחלוטין לדמותו הגדולה מהחיים של טוני ליפ. אחרי שהרכיבו שורה של סיבובים רציניים יותר, נחמד לראות את השחקן משתחרר ונהנה קצת בתור סדרן הרחוב. בידיו של טיפוס פחות, טוני ליפ אולי הפך לקריקטורה, אבל מורטנסן שומר על האנושיות של ולונגה לאורך כל הדרך. עלי נותן הופעה שמורה ומלאת נשמה בתור שירלי, תוך שהוא נוגע לסערה הפנימית של הדמות של היותו אדם שנקרע בין שני עולמות. הוא מפיץ הילה מלכותית ומתוחכמת כראוי, אבל יש לו גם התפרצויות דרמטיות משכנעות כדי להפוך אותו לתמונה מעוגלת היטב. שני המנהיגים היו בצדק בדיון על מועמדויות לאוסקר ובהחלט מגיע להם.

עם כל כך הרבה מההתמקדות בדינמיקה של טוני ליפ וד"ר שירלי, צוות התמיכה למרבה הצער הולך לאיבוד ברקע. פארלי מאכלסת את ניו יורק בבני משפחת Vallelonga אחרים, ולמרות שהם מספקים צחוק מוצק או שניים במהלך הפסקות קצרות במערכה השנייה, לא נותנים להם הרבה עם מה לעבוד. אפילו קרדליני (שמנצלת את המיטב מזמן המסך הקצר שלה) מסתכמת במעט יותר מאשר עקרת הבית המתגעגעת לבעלה האוהב. למען ההגינות, ככל הנראה מדובר בתוצר לוואי של אופי הסיפור, ולא ברשלנות מצד הצוות היצירתי. השיא של הספר הירוק העלילה אינה מתאימה להיות יצירת אנסמבל, אך יש לציין שאף אחד מהשחקנים לא רע בתפקידים שלהם. כולם עושים את מה שצריך, ממלאים את העולם שברא פראלי. היוצא מן הכלל הבודד הוא דימיטר ד. מרינוב בתפקיד אולג, חבר בשלישייה של שירלי, שיש לו כמה אינטראקציות עם טוני ליפ שמקפיצות כמה שיעורי חיים חיוניים.

ספר ירוק אולי לא נועז או שאפתני מבחינה אמנותית כמו חלק ממועמדי הפרסים האחרים לשנת 2018, אבל זה בהחלט עומד בבאזז וצריך להשתתף במספר פרסי אוסקר גדולים. הסרט פועל בכל החזיתות, והסיפור המחמם את הלב הופך אותו לסרט המושלם לתפוס במהלך חג ההודיה. אפשר אפילו לראות בו את התרופה האידיאלית לזמנים המפלגתיים והמקשים של ימינו, המתאר סיפור נוגע ללב של שני אנשים מרקעים שונים בתכלית המתחברים יחד ויוצרים קשר לכל החיים. לסינפילים שרוצים להתעדכן במיטב השנה כשעונת הפרסים מתחממת, ספר ירוק שווה לראות בבתי הקולנוע.

גְרוֹר

ספר ירוק משחק כעת בבתי הקולנוע בארה"ב. הוא נמשך 130 דקות ומדורג PG-13 עבור תוכן נושאי, שפה כולל כינויי גזע, עישון, אלימות מסוימת וחומרים מרמזים.

ספרו לנו בתגובות מה דעתכם על הסרט!