למה לכל סרטי הלגו יש בעיות עם אבא?
סרט הלגו הדהים את המבקרים כבר ב-2014 עם האנימציה החכמה המחקה סטופ-מושן, ערכת העיצוב המסנוורת מבחינה ויזואלית והסאטירה רבת התובנה של קלישאות "מסע גיבור" שובר קופות הקיץ; אבל ה ההפתעה הגדולה מכולן היה הטוויסט שנוצר לאט שכל הסיפור התרחש למעשה בלגו רחב ידיים להציג במרתף איפשהו בעולם ה"אמיתי" (ו/או דמיונו של הילד הקטן שמשחק איתו זה). כבר אז, לסרט הייתה עוד הפתעה אחת בתוך הטוויסט עצמו: חריפות. בסופו של דבר נחשף שהשאיפה של הדמויות הראשיות (לעצור את הנשיא העסקי המרושע מלהקפיא את מוצק LEGO Universe) היה הדרמטיזציה של מערכת היחסים המתוסכלת של הילד עם אביו (וויל פארל) - שמדביק בטירוף את הלגו שלו ואוסר על אף אחד אחר לשחק איתם.
זה היה טוויסט מופתי במיוחד, ששימש גם כחיזוק לזהות מותג LEGO כצעצוע משפחתי ממוקד יצירתיות, וגם כצעצוע לגיטימי. התפלגות רגשית מרגשת ברגע שדמות אביו האלמונית של פרל סוף סוף שם לב ליצירתיות החזקה של בנו ומבינה מי אמור להיות "הנשיא ביזנס" להיות. נכון, הסיפור והפלא החזותי של הסרט היו כנראה חזקים מספיק כדי שהוא עדיין היה להיט אחרת, אבל להכות אפילו את אלה שלא היה להם איזשהו חיבור נוסטלגי לכיכר מותג הצעצועים המפורסם ב"התחושה" בהחלט עזר לְהַעֲלוֹת
הראשון מבין אותם מעקבים (שרק אחד מהם תוכנן כהמשך ישיר), סרט הלגו באטמן, כוונה לחזור על גרסה של אותו עומק הפתעה רב-שכבתי מצדו. העלילה העיקרית כללה תוכנית של הג'וקר לייבא צבא של נבלי לגו מנכסים אחרים בבעלות האחים וורנר כדי לכבוש את גות'אם סיטי, בעוד הליבה הרגשית של הנרטיב התרכזה בבאטמן של וויל ארנט (שמשפיע על פרודיה אכזרית על "המתבודד האפל" שלאחר שנות השמונים. גרסה של הדמות) לומד שהוא זקוק למשפחה בחייו אחרי הכל - בעיקר על ידי היותו אב פונדקאי טוב יותר לבנו המאומץ אָדוֹם הַחֲזֶה.
חיפוש אחר "דפוסים" אידיאולוגיים ונושאים שחוזרים על עצמם היא אחת הדרכים הברורות העיקריות שבהן קהל המחפש לגבש הבנה עמוקה יותר של אמנות ובידור עושה זאת. זה הבסיס של רוב בתי הספר לביקורת אמנות, והכי רלוונטי "מודל מחבר" שמייצג את הסטנדרט של ביקורת קולנוע מאז שהוצעה לראשונה בדפי Cahiers du Cinema לפני יותר מחצי מאה: מוטיבים ויזואליים חוזרים, בחירות סגנוניות ותמות סיפוריות מהווים את הבסיס ל"חתימה" של יוצר סרטים על פני מספר רב של דברים שאינם קשורים לכאורה עובד. זה קורה גם איך רוב האנשים בדרך כלל מעבדים מידע באמצעות אקסטרפולציה והיגיון דדוקטיבי - חפשו באיזו תדירות משהו קורה כדי להבין באיזו סבירות שזה יקרה שוב, ולעקוב אחר הדפוסים כדי לקבוע את מָקוֹר.
עם זאת, המודל הזה עלול להתקלקל הוא שיש יותר ידיים שמנווטות את תהליך יצירת הסרט מאי פעם. סרטי LEGO משפיעים בכוונה על אסתטיקה סגנונית קטנה בעבודת יד וחוש הומור מוזר, אבל בכל זאת מדובר בהשקעות אולפן של מיליוני דולרים. הם "מככבים" דמויות שנלקחו ממותגים מורשים פופולריים שדומים מחדש באמצעות תוכנית עיצוב שהיא עצמה ה"מותג" של חברת הצעצועים החזקה בעולם (בשווי של למעלה מ-14.6 מיליארד דולר). אמנם ייתכן שקול אחד או שניים בעלי מיקום גבוה בפיתוח זיכיון הסרטים של LEGO יש כמה חששות משפחתיים ספציפיים שלא יכולים שלא להתבטא בעבודה - זה גם לא זה סָבִיר.
סרט לגו נינג'גו הגיע לבתי הקולנוע בשבוע שעבר, וזה ראשון עבור הזיכיון בכך שהוא מייצג את סרט לגו נוסחה של שימוש בקומדיה הטבועה בכך שדמויות מודעות לעצמן שהן והיקום שלהן קיימים כלבני פלסטיק הניתנות להחלפה, אבל חוץ מזה צועדות על קרקע מוכרת. יש עוד גיבור לא בטוח בעצמו, עוד מסע לעצור עיר לגו מלהיהרס על ידי כוחות מרושעים, עוד מקאפין קסום שנחשף (באופן מצחיק) להיות פריט נפוץ איכשהו מיובא מ"העולם האמיתי" וכן - עוד נרטיב עיקרי שבסופו של דבר עוסק בנער שנאבק עם אבא רע בעיות.
שומרי הגלקסיה 3 עדיין לא התחילו לצלם, אומר ג'יימס גאן