אל תנשום כוכבים בעבודה בז'אנר האימה

למרות ששיחקו פושעים במותחן הקרוב, אל תנשום, ג'יין לוי, דילן ינט ודניאל זובאטו שמרו על הסט, אומר זובאטו, "כולנו נהנים ביחד ואני חושב שאתה יכול לדעת, אתה יודע? גם על המסך, כמו שאתה יכול לראות כמו היחסים בינינו". זהו סרט האימה האחרון של לוי מאז ששיחקה את מיה הדיבוק רשע מת בבימויו של Fede Alvaraz, "אני פשוט, בסופו של דבר, גאה ב-Evil Dead. אז כש[פד] ביקש ממני לעשות את זה, הייתי כאילו כן, בואו נעשה משהו טוב שוב."

Screen Rant פגש את לוי, מיננט וזובאטו ביום העיתונות של הסרט בלוס אנג'לס כדי לדון במחשבות ראשוניות על התסריט, איך ג'יין התאוששה ממנו רשע מת, וסיפור מצחיק על הסט!

מה הייתה התגובה הראשונית שלך כשקראת את התסריט?

דילן: חשבתי שזה טירוף. זה אינטנסיבי. Fede שעשה את Evil Dead הולך לעשות עם זה כמה דברים מטורפים.

אבל לא היה חשש? כמו ג'יין אני יודע שאמרת אחרי רשע מת היית כמו 'אני לא מרגיש את ז'אנר האימה' ואז פיד אמר, לא אתה חוזר. אז איך זה היה, איך חזרת לזה?

ג'יין: עברו כמה שנים; הצלחתי להתגבר על הטראומה שלי. לא, אני פשוט, בסופו של דבר גאה ב-Evil Dead. אז כש[פד] ביקש ממני לעשות את זה, הייתי כאילו כן בואו נעשה משהו טוב שוב. כשקראתי לראשונה את התסריט, קראתי את התסריט לפני כמה שנים, כמו בהתחלה כי אני ופיד חברים והוא שלח את זה לפני שהוא ביקש ממני להיות בו או משהו ואני זוכר שחשבתי כאילו אוי זה מגעיל, אוי זה חשוך, אוי זה דפוק לְמַעלָה.

דניאל: כן, אני מתכוון שזה היה, זה אחד מהתסריטים האלה שלדעתי אתה קורא ואתה פשוט כאילו, אוקיי אני כנראה צריך לקרוא את זה שוב.

ג'יין: הרבה פעמים הז'אנר הזה התסריט לא בדיוק-

דניאל: תרגם לסרט

ג'יין: כן

לא עושה את זה צדק

ג'יין: כן, זה סרט כל כך ויזואלי ומותח.

דניאל: אני מתכוון אפילו כאילו, כי דיברנו על זה כל היום, אני מתכוון כמו הדמות העיוור, כאילו זה לא בעמוד. אין לך מושג איך הוא יופיע, מה הוא יעשה. ואני חושב שזו הייתה הפתעה גדולה לכולנו.

ג'יין: כמה חזק היה סטפן לאנג.

דילן: בסרט אתה מבין כל כך הרבה כי אם אתה קורא את התסריט גם אין את זה, אין הרבה דיאלוגים ברגע שאתה בבית כי הרבה ממנו זה פשוט לשתוק. אז הכל בימוי במה, אז הכל תלוי בתפאורה ובצילום ובבימוי וכל מה שמתחבר והכל פשוט הסתדר ממש טוב אז.

נכון, וזה קרה! ראיתי את זה אתמול בלילה, זה היה מדהים. זה כמו הז'אנר שלי, אז זה כמו-הג'אם שלי. ואהבתי את זה.

דילן: מתוק.

ג'יין: תודה.

דניאל: תודה.

אבל אני כן רוצה לדעת מה היה הכי טוב שלך, תן לי את הטוב ביותר שלך או כמו הסיפור המצחיק ביותר על הסט. יכול להיות עם כל אחד.

דניאל: גרמתי לה לאכול חרא כמה פעמים בסצנה הזו. זוכרים מתי רקדתם?

ג'יין: הו אלוהים!

אז אנחנו לא מילוליים?

דניאל: לא! לא להיות מילולי (צוחק)

דילן: (בצחוק) דני הכריח אותה-

ג'יין: זה לא בסרט, הסצנה הזו, יש סצנה שבה אני רוקד בדיינר ו[דני] רץ פנימה ותופס אותי ודומה לזה, זה כמו קריקטורה, מישהו מחליק על קליפת בננה. הוא פשוט אוהב, כל כך מהר וכל כך אוהב נוזל, פשוט WHOOMP! ואז מוריד אותי איתו!

דילן: ואני פשוט עמדתי שם כמו (עושה פרצוף מופתע)

ג'יין: וואו, זה היה כל כך מצחיק.

דניאל: אבל זה קרה פעמיים וזה היה החלק המצחיק כי בפעם הראשונה שהורדתי אותה הייתי כאילו, אלוהים אדירים ג'יין אני כל כך מצטערת, זה לא יקרה שוב. ואז בפעם השנייה שזה קרה אפילו יותר קשה ויש לי את זה בטלפון, אני הולך לפרסם את זה כדי שאנשים יוכלו לראות את זה. זה ממש כמוה כמו בפריים ואז אוף, כאילו היא נעלמת ואתה פשוט רואה את דילן כאילו צוחק זה היה היסטרי.

וזה אפילו לא נכנס לסרט.

דניאל: לא, זה לא קרה.

אני מניח שזה לא מתאים, אבל זה מצחיק. אני אוהב את זה. ואז השאלה האחרונה שלי לבחורים היא, מה היה מצב הרוח על הסט? מה היה, בכלל הייתם - זה סרט אפל יותר אז זה היה די קודר שכולם היו בדמות? או שזה היה כדורי טמבל, כולכם צעירים? איך היה מצב הרוח?

ג'יין: בעיקר מטומטמים כולנו צעירים.

דניאל: כן.

דילן: כן.

דניאל: זה היה שילוב של זה, כלומר היו ימים שבהם כמו ג'יין הייתה רצינית ובאופי וכך גם אני, זאת אומרת, אבל לכולנו כיף ביחד ואני חושב שאתה יכול לדעת, אתה יודע? גם על המסך, כמו שאתה יכול לראות כמו היחסים בינינו.

נכון, ואתם, דילן ודני, נפגשתם הלאה סוכני שילד ימין?

דילן: עשינו זאת.

דניאל: כן, אני מכיר אותו כל כך הרבה זמן.

תראה, הכל מסתובב במעגל.

דילן: ארוך מדי.

דניאל: יותר מדי זמן.

אל תנשום משחק כעת בבתי הקולנוע בארה"ב.

סיום עונה 3 של Titans והסבר על כל ההגדרות העתידיות