מדוע מלך האריות של דיסני נכשל אך ספר הג'ונגל הצליח

של דיסני מלך האריות גרסה מחודשת היא כישלון קריטי, אבל למה זה המצב כאשר ספר הג'ונגל הצליח? למרות ש מלך האריות שנת 2019 הוכיחה את עצמה כלהיט בקופות, עם יותר מ-700 מיליון דולר ומספרים, היא הפכה ל- גרסה מחודשת של דיסני לייב אקשן שיזכה לאישור Rotten on Rotten Tomatoes, עם ציון מבקרים של 52% בלבד.

בניגוד, של 2016 ספר הג'ונגל גם הגרסה המחודשת הייתה הצלחה קופתית, משך 966.6 מיליון דולר, אבל הוא זכה לשבחים גם על ידי המבקרים, עם ציון Rotten Tomatoes של 94%. זה לא הרימייק היחיד של דיסני לייב אקשן שאושר באופן ביקורתי - היפה והחיה גם הוא אהב בעיקר, בנוסף להובלת קופות מסיבית - אבל זה קווי הדמיון בין מלך האריות ו ספר הג'ונגל שעושים את ההבדל בביצוע ובתגובה כל כך מפתיעים.

שניהם מלך האריות ו ספר הג'ונגל רימייקים מבוימים על ידי ג'ון פאברו, ושניהם השתמשו באותה טכנולוגיית CGI פורצת דרך כדי ליצור חיות פוטוריאליסטיות כדי לאכלס את ההגדרות שלהן. שניהם לוקחים על עצמם קלאסיקות דיסני אהובות באותה גישה בדיוק, אז למה התוצאות כל כך שונות?

ספר הג'ונגל הוא סרט קל יותר לעיבוד מאשר מלך האריות

הגרסה המקורית של ספר הג'ונגל הוא אהוב בצדק כקלאסיקה מונפשת ואהובת ילדות של רוב מעריצי דיסני, אבל זה גם קל יותר לעשות אותו מחדש מאשר

מלך האריות. בתור התחלה, למרות שנות ה-67 ספר הג'ונגל הוא טוב מאוד, זה לא שווה את זה מלך האריות, שהוא אחד, אם לא מסרטי האנימציה הגדולים ביותר שנוצרו אי פעם. העובדה הפשוטה הזו לבדה הפעילה מעט פחות לחץ של 2016 ספר הג'ונגל, וגם נתן לפברו יותר לשחק איתו.

המקורי ספר הג'ונגל גם הוא די ישן, לאחר שיצא בשנות ה-60. לא שזה נראה רַע, כשלעצמו, אבל בהחלט יש טיעון חזק יותר לכך שהוא ייעשה מחדש ויתעדכן בטכנולוגיה חדשה. בהשוואה, מלך האריות הוא צעיר יחסית בגיל 25 בלבד, אבל מה גם שרוב אנימציה דו-ממדית מצוירת ביד של דיסני בשימוש כאן לא ממש התיישן. הסרט עדיין נראה ומרגיש נהדר גם עכשיו.

מלך האריות לגרסה המחודשת היו גם בעיות עם העובדה שהסיפור של המקור מהודק להפליא, ובכן, מושלם. הוא עושה את כל מה שהוא צריך תוך 88 דקות בלבד, מה שמקשה על הצדקה של גרסה מחודשת שאינה פשוט שוט-ל-shot, כי אין מה להוסיף. ספר הג'ונגלהעלילה של הסיפור מאוד אפיזודי, עובר מהזאבים לבאלו למלך לואי לקאה וכן הלאה, מה שהקל על פברו לשנות דברים ולקלוע את הסיפור יחד לעוד דרך מחוברת. זה משהו שהוא לא יכול לעשות איתו מלך האריות.

מלך האריות נאבק בהרחבת הסיפור

הגרסה המחודשת של מלך האריות ארוכה ב-29 דקות מהמקור, וכאשר אתה עוזב את הקולנוע יתכן שאתה תוהה בדיוק מדוע. חלק מזה הוא רק הרחבה פשוטה של ​​רצפים מסוימים, אבל זה כן מנסה לעשות גם כמה תוספות. הצבועים מקבלים תפקיד גדול ופעיל יותר בהליכים, בעוד שסרבי ומעל לכל נאלה מורחבים, כמו לראות את נאלה עוזבת את Pride Rock כדי ללכת למצוא עזרה. חלק מזה מגיע מ מלך האריות מחזמר במהובעוד שזה בעיקר בסדר זה לא ממש מוסיף הרבה לסיפור. כאמור, זה כבר צמוד להפליא, כך שיש כאן מעט מאוד מקום להרחבה, כלומר רוב השינויים בסופו של דבר מרגישים כמו מילוי.

ספר הג'ונגל מַהֲדוּרָה מְחוּדֶשֶׁת לא הייתה בעיה זו, ולא רק בגלל האופי האפיזודי של המקור. זה בהחלט עזר, אבל מה שיותר חשוב הוא שלפארו היה חומר מקור מעבר לאנימציה של דיסני שאפשר לחזור ממנו ליצירות המקוריות של רודיארד קיפלינג. של 2016 ספר הג'ונגל מושך הן מהקלאסיקה המונפשת והן מהטקסט של קיפלינג, כשהאחרון כולל תפקיד מורחב לאמו המאמצת של מוגלי, רשקה, ויחסיו עם הזאבים האחרים בכללותם. שר חאן מצולקת יותר בקרב ויש לה תפקיד גדול יותר; הפילים מכובדים יותר, ולא קומיים; ויש נימה כהה בהרבה שמתקרבת לספרים ומרחיקה אותו מהמקור ספר הג'ונגל, מה שמאפשר לגרסה המחודשת לעמוד בנפרד ולהיות דבר משלו.

שני הסרטים נאבקו עם השירים - אבל מלך האריות יותר

אחד הנושאים הגדולים הניצבים בפני הגרסאות המחודשות של שניהם ספר הג'ונגל ו מלך האריות היא שהם מבוססים על מחזות זמר מונפשים, מה שמציג כמה בעיות. ראשית, השירים בכל אחד נערצים ונערצים בצדק על ידי המעריצים; הם שירים שכל כך הרבה אנשים גדלו איתם ויודעים בעל פה, אז אתה חייב לכבד את זה. שנית, הפוטוריאליזם מקשה על שילוב המוזיקה, מכיוון שקשה יותר להראות חיה אמיתית כביכול כאילו היא שרה.

ספר הג'ונגלהתשובה לכך היא לנסות לגזור את רוב השירים ביחד, או לפחות להפשיט אותם מיד בחזרה. אנחנו עדיין מקבלים כמה ביצועים של קלאסיקות כמו "Bare Necessities", אבל זה מצטמצם, ואז יש את אחד המחזמר הגדולים ביותר שלו רגעים: "I Wanna Be Like You." זה מדגיש את הקושי בין שינוי הסיפור, שימוש בטכנולוגיה חדשה ועדיין לשמור על שירים מקוריים. בשנת 2016 ספר הג'ונגל, המלך לואי הופך מאורנגאוטן מושחת לחתול מרשים, קצת מפחיד Gigantopithecus, מה שאומר שכשהנבל כביכול הזה שנועד להיות די מפחיד פתאום פורץ לשיר, זה צורם להפליא. ספר הג'ונגל אבל יוצא מזה הודות לכך שאין כל כך הרבה רגעים מוזיקליים.

מלך האריות 2019, מצד שני, כן נשען יותר למוזיקה, וזה שוב לא מפתיע מדי: כמו המקור מלך האריות הוא סרט טוב יותר, כך גם הפסקול שלו, עם לפחות 4-5 שירים המדורגים כחלק מהטובים ביותר בכל סרט של דיסני. זה לא יכול להתעלם מהשירים, לא רק בגלל שהם נהדרים אלא גם בגלל שהם כל כך מושרשים בסיפור: "מעגל החייםהוא המפתח לנושאים של הסרט; "האקונה מטאטה"עומד בבסיס המסע של סימבה; "אתה יכול להרגיש את האהבה הלילה"מהווה נקודת מפנה מכריעה בכך שהוא חוזר לסלע הגאווה.

יחד עם זאת, עם זאת, מלך האריות לא יכול ללכת על כל השירים בגלל הגישה הפוטוריאליסטית שלו, כלומר הוא מאבד את האלמנט הפנטסטי של המקור. זה עובד עם כמה - "מעגל החיים" ו"האקונה מטאטה "שניהם מעולים - אבל" האם אתה יכול להרגיש את האהבה הלילה "מופשט מהרגש שלו," אני פשוט לא יכול לחכות להיות המלך "שטוח יותר, ו"היה מוכן" ממש נורא. במיוחד האחרון השתנה לחלוטין כדי להתאים לסיפור החדש הזה, אבל זה לא משתלב בכלל, וגם לא מספק את מעריצי המקור. זה מסכם מדוע מלך האריות נכשל וספר הג'ונגל לא, כי הוא תקוע בין פרייד רוק למקום קשה; הוא רוצה להיות נאמן למקור, אבל גם להצדיק את קיומו, לעשות משהו אחר ולהרחיב, ובסופו של דבר לא מתחייב במלואו בשני הכיוונים.

ציר הזמן של הסרט הלא מפותח: כמה זמן לפני המשחקים הוא מוגדר?

על הסופר