הסיום האפור מוסבר: מי מנצח במלחמת הזאב של ליאם ניסן

של שנות 2011 האפור מסתיים עם ג'ון אוטוויי של ליאם ניסן מוכן לקרב עד מוות עם זאב, אבל מי מנצח ומה זה באמת אומר? סרטו של ג'ו קרנהאן מספר את סיפורה של קבוצת עובדי אסדות נפט ששורדות התרסקות מטוס ומוצאות את עצמם תקועים בשממה העצומה והבלתי נסלחת של אלסקה. הגברים חייבים להבין איך לסבול לא רק טמפרטורות קפואות אלא להתחמק מלהקת זאבים שתופסת את נוכחות הגברים בשטחי הציד שלהם ואת הקרבה למאורתם כאיום.

בראשותו של אוטוויי, קלף שמבלה את ימיו בירי בזאבים כדי להגן על מרכיבי הצינורות, הקבוצה יוצאת לחפש ציוויליזציה. נאלצים להתמודד עם המציאות של מותם הממשמש ובא כאשר מספרם מתמעט, הגברים שוקלים את מקומם ביקום ואת המורשת שהם ישאירו אחריהם.

האפורהסוף של הוכיח חלוקתי בגלל החתך החד שלו לשחור ולאחר מכן סצנת פוסט-קרדיטים לא חד משמעית. עם זאת, כל זה מכוון מאוד מ-Carnahan, שמשתמש האפורהסוף של זה כדי להניע את המסרים והנושאים הרחבים יותר שלו. הנה המשמעות של הסוף.

מי מנצח בקרב האחרון של האפור?

הגריי'ס הנרטיב מוביל לעימות הבלתי נמנע בין אוטוויי לזאב האלפא. האפור שווק כסרט אקשן עם הטיפוס הקשוח ניסן בוחר את הטורפים בזה אחר זה. זו הנחה מובנת מצד הקהל המבוססת על

טריילר עבור האפור, הכולל הבזקים של סצנת קרב עם אוטוויי וזאב מסתערים אחד על השני. הסוף מראה את אוטוויי מתכונן לקרב אך חותך בפתאומיות את הקרדיטים, ומשאיר את גורלו בלתי פתור. אבל קרנהאן נותן לקהל תחושת סגירה מסוימת בסצנת פוסט-קרדיטים, שמראה את הלוחמים לאחר העימות ביניהם. האלפא שוכב על הקרקע נושם ברעש, מה שמחזיר את עיניו לזאב הגוסס בתחילת הסרט שאוטוויי מלטף כמעט בעדינות כשהחיים מתנקזים מגופו.

הזריקה האחרונה כוללת את חלקו האחורי של ראשו של אוטוויי מונח על בטנו של הזאב - מחווה אינטימית נוספת. הוא לגמרי דומם, אז לא ברור אם הוא מת, גוסס, מחוסר הכרה או תשוש ופשוט שוקל את מה שיבוא אחר כך. כדי להבין את העמימות של הסצנה, חשוב לשקול לא רק את הגבר הטיפוס לעומת. קונפליקט בהמות, אבל הנושאים הגדולים יותר של הסרט של רוחניות, אמונה, והמסע הקיומי המתמשך של האנושות לחשוף את משמעות החיים.

דת ואמונה באפור

בין הסצנות שואבות האדרנלין, יש רגעים של השתקפות האפור שחושפים מורכבות עמוקה יותר לדמויות שאליהן מתייחס אוטוויי "גברים שאינם מתאימים לאנושות." Talget (דרמוט מולרוני) מעלה את הנקודה שההישרדות מההתרסקות הייתה אמורה להיות. הם נבחרו מסיבה לא ידועה שהוא מנסה להחדיר. הוא והנריק (דאלאס רוברטס) מאמינים שנחסכו מהם למטרה כלשהי: הנריק מזכיר את אלוהים באופן ספציפי בעוד שטאלגט נראה נוטה לכוח עליון עמום יותר. הם מונעים מאמונה במשהו בלתי מוחשי ומיטיב למרות האכזריות של סביבתם. אמונה היא דרך להבין את חסרי היגיון והיותה מרמזת שיש הבטחה לא מדוברת של פרס בין אם זה להתגבר על המכשולים העומדים בדרכם להישרדותם או למצוא שלווה וישועה שלאחר המוות.

כל נבל סרטי באטמן (ומה הייתה תוכנית האב שלהם)

דיאז (פרנק גרילו) אינו מצטרף לתפיסה שהכל קורה מסיבה כלשהי, ומציין שמותם של חבריהם לא מצביע על יותר מאשר מזל מטופש. דיאז מאמינה שהמוות במונחים הפשוטים ביותר הוא הפסקת החיים, וכל מה שבא אחר כך הוא חלל. אוטוויי גם לא שואב נחמה מדיירים דתיים למרות שהוא רוצה בכך. "הלוואי ויכולתי להאמין בדברים האלה. זה אמיתי, הקור. זה אמיתי. האוויר בריאות שלי. הממזרים האלה שם בחושך שעוקבים אחרינו. זה העולם הזה שאני מודאג ממנו... לא הבא."

אמונותיו ללא ספק עוצבו על ידי מותה של אשתו. הוא רואה אותה לאורך הסרט במה שנראה כחלומות או פלאשבקים, אבל יש בהם אסתטיקה של עולם אחר. לאחר מותו של הנריק, אוטוויי קורא לאלוהים לעשות זאת "עשה משהו." זו מחווה חסרת תועלת, וזו שמקורה בכעס ואבל לא רק על המצוקה הנוכחית שלו אלא על המטען הרגשי שהוא סוחב מאז שאיבד את אשתו. השתיקה היא כל האימות שאוטוויי צריך כדי לאשר את מה שהוא חושד לאורך כל הדרך. אפשר לפרש את זה שאוטוויי נקלע ישירות לתוכו מגוב הזאבים פנימה האפור הוא סוג של סימן קוסמי, שמאלץ את אוטוויי להתמודד עם התמותה שלו.

מה משמעות המוות של הדמויות האחרות

האפור מעלה שאלה שניתן למצוא ב כל סרט הישרדות מ The Revenant ל אני אגדה ל 127 שעות: מה דוחף את גיבורי הסיפורים האלה להמשיך לנוכח הסיכויים הבלתי עבירים לפעמים? מהי תחושת המטרה שלהם? מה נותן לחייהם משמעות? התשובה לא מונחת עליהם. זה משהו או מישהו שהם יצרו לעצמם. בעוד לוק מדמם החוצה מיד לאחר ההתרסקות, אוטוויי לא מתעמק בפלפול הרגיל שלוק הולך לעשות זאת כדי לנחם אותו. במקום זאת, הוא מכין את לוק לבלתי נמנע בכך שהוא מאפשר לו לחשוב על מה שהכי חשוב לו על ידי שואל "את מי אתה אוהב?" אוטוויי מפציר בלוק לתת לה "לקחת אותך", שפתוח לפרשנות, אבל זה מרגיש כאילו אוטוויי מורה ללוק לתת לזיכרונות האלה להדריך אותו דרך הכאב ולכל מה שיבוא אחר כך.

מותם של פלנרי (ג'ו אנדרסון) והרננדז (בן הרננדז בריי) לא רק מדגישים את האיום האמיתי של זאבים מציבים בפני השורדיםחי אבל גם מוחק כל תחושת חוסר פגיעות שיש לגברים הנותרים לאחר ההתרסקות. אמנם לאף אחת מהדמויות הללו אין הזדמנות להרהר על התמותה שלהן, אבל הסיופים האכזריים שלהן מזרזים את הדיאלוג שמגיע מאוחר יותר על הנושא. לברק (נונסו אנוזי) יש חזיונות של אחותו לפני שהוא נכנע לזולת. האם בורק פשוט הוזה, או שיש מרכיב רוחני בחזיונותיו עליה?

לאחר שטאלגט נזכר בצחוקה של בתו, אוטוויי מציע לגברים עצות. "הדברים האלה מהחיים שלך, יהיו אשר יהיויכול להיות, תגרום לך לרצות את הדקה הבאה יותר מאשר הקודמת." כשטלגט שכב גוסס לאחר נפילתו, כמו לוק וברק, הוא התאחד עם אדם אהוב, מה שמעיד שגן עדן או מקבילה כלשהי היא מבנה ייחודי. דיאז מוותר בסופו של דבר, והסביר ששום דבר לא מחכה לו. זה אולי הרגע האפל ביותר של האפור לראות אדם בוחר במוות על פני החיים כי הוא לא יכול להעלות על הדעת שיש אי פעם משהו ששווה להילחם עבורו. יש בזה גם השלמה שלווה מפחידה. בניגוד לדיאז, הנריק נאבק בטירוף להציל את עצמו והתמונות הללו עומדות בניגוד מוחלט לשקט המוחלט של גופו חסר החיים הקשור לנצח בסלע שהורג אותו.

הסבר על שירו ​​של אבא של אוטוויי

המפתח, לפחות בחלקו, להבנת ההתמדה של אוטוויי ב האפור, למרות שלכאורה אין סיבה לדחוף קדימה, ניתן למצוא בשירו של אביו. "עוד פעם להיכנס למערכה... לתוך הקרב הטוב האחרון שאי פעם אכיר... תחיה ותמות ביום הזה... תחיה ותמות ביום הזה... " זה לא מקרי שלשיר יש דמיון בולט למילים שאמר המלך לחייליו בספרו של שייקספיר הנרי החמישי. המלך משתמש בביטוי "עוד פעם לפרוץ... " כזעקת קרב. החיילים חייבים לגבור אחרת אנגליה כולה תהיה במצור.

בְּמֶשֶך האפור, אוטוויי קורא לגברים לדחוף קדימה או להסתכן באובדן מה שהם יקרים להם. יש חוסר התאמה בין הצופים באוטוויי שרואים בהמשך הסרט לבינו בתחילת הסרט. אוטוויי מתאבד נזכר בשיר כשהוא מכניס את האקדח לפיו. קריאות הזאבים בהרים הסמוכים נותנות לו סיבה לעצור, אבל זה מרגיש כאילו ההשפעה המלאה של דברי אביו פוגעת בו. היום הזה קשה, אבל מי יודע מה יביא מחר. למות ללא מטרה זה מוות מבוזבז.

מה באמת אומר הסוף של האפור

אוטוויי נראה השלה עם גורלו ברגעים שלפני שהוא מבין שנקלע למאורת הזאבים ב האפורהסוף של. האירוניה שהמקום היחיד שהוא מבלה את הסרט בניסיון להתחמק ממנו הוא המקום שבו הוא מגיע, לא אבדה על אוטוויי. המאורה מייצגת את המוות, ועכשיו עליו להתמודד מולו חזיתית. שוב הוא רואה את אשתו שמספרת לו "אל תפחד." היא על ערש דווי, ודבריה מעידים שהוא לא צריך לפחד בשבילה. מוקדם יותר ב האפור, המילים הללו נאמרות בהקשר אחר לגמרי מכיוון שהקהל לא יודע שהיא מתה. כשאוטוויי מדבר על כך שהיא עוזבת אותו, ההנחה היא שהיא עושה זאת מרצונה. הרצפים החלומיים מתפרשים כשיחה שהוא יצר במוחו: יצירה בדיונית שבה הן שתי דמויות המנהלות דיאלוג שעוזר לו להתמודד עם נסיבותיו.

מצב הרוח שלו משתנה ואינסטינקט ההישרדות שלו נכנס. הוא חוגר בקבוקי אלכוהול מהמישור אל ידו ושובר אותם על סלע. בידו השנייה הוא מחזיק סכין. ה שתי אלפא של האפור עומדים זה מול זה בפעם הראשונה, מגדילים זה את זה. כשאוטוויי מדקלם את שירו ​​של אביו פעם נוספת, יש רמז לחיוך קצר, אבל אז האכזריות בעיניו תואמת את זו של יריבו. הוא עובר לתקוף, והמסך משחיר. קרנהאן חתך בסופו של דבר את סצנת הקרב האחרונה לאחר דיון עם עורך הסרט, רוג'ר בארט, שאמר לבמאי "המסקנה הרגשית כבר קרתה. אם תנסה עכשיו לעשות את הדבר האחר הזה [קרב הזאבים], אני חושב שזה ירגיש מיותר. זה ירגיש כאילו אתה מנסה יותר מדי".

מה שנותר לצופים הם שני לוחמים שגורלם עלול להישאר על הכף. הזאב נראה פצוע אנושות, וכאשר מדובר בקרבות שליטה או הישרדות, במיוחד בקרב חיות להקה, יש מנצח אחד. אין שום אינדיקציה לכך שאוטוויי חי או מת, ואם הוא הצליח להפיל את האויב שלו מבטיח שהוא לא יצטרך להמשיך להילחם במתמודדים שעולים לתפוס את מקומו של האלפא. האם הם יתפזרו או ייכנעו? האם זה משנה? כפי שרומז שירו ​​של אביו, החיים הם סדרה של קרבות בלתי נגמרים. המוות אינו בא במובן המילולי אלא בצורות של ציפיות המתפתחות תמיד ותחושות כיבוש של אובדן, חוסר תקווה ובדידות. המסר האמיתי של האפורזה איך אנשים בוחרים להגיב. הם יכולים להילחם עד מוות או להיכנע. הבחירה היא שלהם.

סרטי הפעולה הטובים ביותר של העשור

GOTG 3: וויל פולטר מגיב על כך שאדם וורלוק חזק יותר מת'אנוס

על הסופר