סקירת גרינגו: כך מבזבזים שחקנים נהדרים

גרינגו הוא ערך מבולגן ומבולבל בז'אנר הפשע שמבזבז את האנסמבל הכוכבי שלו על נרטיב חסר השראה ומשאיר השפעה מינימלית.

גרינגו הוא הפרויקט האחרון של הבמאי נאש אדג'רטון, פעלולן הוליוודי ותיק שגם הוביל מספר סרטים קצרים בקריירה שלו. עם הסרט הזה, הוא עושה את הקפיצה לתמונות באורך מלא, בליווי צוות כוכבים הכולל את אחיו ג'ואל אדגרטון, דיוויד אוילובו, שרליז ת'רון ושארלטו קופלי. בשיווק, גרינגו הוצב כקומדיה אפלה כלשהי שסובבת סביב כדור גראס וחטיפה במקסיקו, אבל התוצאה הסופית היא משהו קצת אחר. למרבה הצער, הסרט לא עומד בפוטנציאל שהיה לו על הנייר. גרינגו הוא ערך מבולגן ומבולבל בז'אנר הפשע שמבזבז את האנסמבל הכוכבי שלו על נרטיב חסר השראה ומשאיר השפעה מינימלית.

גרינגו עוקב אחר הרולד סויניקה (אוילובו), עובד בחברת התרופות Cannabax Technologies, Inc. במצוקה כלכלית קשה, הרולד הופך מודאג כשהוא שומע שמועות על מיזוג (כזה שיכול עלה לו בעבודה), אבל הבוס וחברו ריצ'רד ראסק (אדגרטון) מבטיח להרולד שאין מה לדאוג על אודות. בעוד קנבקס מתקדם עם גלולת מריחואנה רפואית מהפכנית, ריצ'רד ואליאן מרקינסון (ת'רון) נוסעים עם הרולד למקסיקו כדי לפתור בעיה עם מלאי המוצרים. מה שיש לריצ'רד ולאליין לומר לא מתאים למקורביו של הרולד, מה שמעמיד את האמריקנים על הכוונת של הקרטל המקסיקני.

בינתיים, חייו של הרולד הופכים גרועים עוד יותר כשהוא מגלה שאשתו בוני (תנדי ניוטון) עוזבת אותו וריצ'רד שיקר לגבי המיזוג. בקצה החבל שלו, הרולד מנסה להפעיל הימור נועז שייתן לו דריסת רגל כלכלית איתנה לעתיד הנראה לעין. אבל הדברים לא כל כך קלים כשהקרטל לוהט על זנבו ואחיו לשעבר של ריצ'רד שכיר החרב מיץ' (קופלי) שמנסה להחזיר את הרולד הביתה.

הבעיות הגדולות ביותר של הסרט נעוצות בתסריט, שנכתב על ידי אנתוני טמבקיס ומתיו סטון. היא לוקחת את הנחת היסוד המוזרה שלה שתתאים לאחים כהן ומשחקת אותה ישר למדי, מה שלא הכי מתאים ועושה גרינגו מרגישים שטוחים במקצת בניגוד להתפקע מאנרגיה. יש גם כמה עלילות משנה (שאף אחת מהן לא מפותחת במלואה), וסוחפות את הסרט עם יותר מדי מה לעשות בזמן הריצה של פחות משעתיים. התסריט מרגיש בנוי בצורה אקראית, משליך את קווי העלילה כרצונו - רק כדי להחזיר אותם בנוחות שלו לתמורה שלא הרווחת. גרינגו ברור שהוא הולך על משהו מורכב עם חוטי עלילה מרובים, אבל אין לו את הלכידות כדי למשוך את זה כמו שצריך. גישה יעילה יותר אולי הייתה מתאימה לו יותר.

לא משנה מה יהיו התקלות בסיפור הסיפור, השחקנים הם בדרך כלל מוצקים. Oyelowo יוצר גיבור בעל כוונה טובה וחביב, המנגן את מתיקותו ותמימותו של הרולד לאפקט מצוין. קל לקנות אותו כעובד צווארון כחול מעל ראשו (ההתפרצויות המטורפות שלו שוות צחוק או שניים), והוא מציג מגוון רגשות כדי לעגל את הדמות. אדג'רטון ות'רון נועדו בבירור לסמל את הגרוע ביותר של אמריקה התאגידית, ושניהם עושים עבודה טובה בלשחק אנשים נתעבים ומטופשים. עם זאת, שני התפקידים הללו כתובים דק מאוד, כלומר אין בהם הרבה מעבר לתאוות בצע סטריאוטיפית ונטיות אנוכיות. לא לריצ'רד ולא לאליין יש הרבה תכונות גואלות, מה שפוגע בסרט בטווח הארוך.

צוות השחקנים התומך הוא במידה רבה תיק מעורב. בצד החיובי של הספקטרום, קופלי עושה כמיטב יכולתו להחיות את ההליכים בנוכחותו במסך, ומביא חיים לדמות בעלת עבר אפל המנסה להפוך עלה חדש. הסצנות שלו מהוות שיא מובהק, אם כי הוא לא מספיק זמן בסרט כדי להציל אותו. רבים מהתפקידים האחרים הם הערה אחת למדי, כששחקנים כמו אמנדה סייפריד, הארי טרדאווי וניוטון צצים לקומץ סצנות לפי התסריט המתאים. גרינגו מנסה לבסס את מערכות היחסים של הרולד עם רבים מהאנשים האלה, אם כי הוא לא מקדיש מספיק זמן לאף אחד מהם, ומונע מהסרט להיות בעל גרעין רגשי מוצק. במקרה של הקרטל הנבל, אף אחד מנבלי הסרט אינו זכור במיוחד ופשוט משרת את תפקידו בסיפור הגדול יותר.

כמנהל הופעה בפעם הראשונה, לאדגרטון יש בבירור כמה קצוות גסים לגהץ עם התקדמות הקריירה שלו. למרות זמן ריצה מהיר על פני השטח, גרינגו סובל מאוד מבעיות קצב, עקב מעשה שני שנגרר ללא אנרגיה אמיתית. העניינים מנסים להתגבר לקראת הסוף עם סיום נפץ מלא פיתולים ואקשן, אבל עד אז, זה עניין של מעט מדי, מאוחר מדי. הסרט מוטרד מחוסר השקעה, מכיוון שאדגרטון נותן לקהל מעט סיבה לדאוג להרבה ממה שקורה. גרינגו פשוט מתפתל לקראת סיומו ולא ממש נראה שיש לו טעם עד שהקרדיטים מתגלגלים.

בסוף, גרינגו הוא תקלה מאכזבת המורכבת מחלקים מעניינים שהוא לא יודע מה לעשות איתם. למרות מיטב המאמצים של צוות השחקנים, הם לא מצליחים להעלות את החומר החלש למשהו מבדר, מה שהופך את הסרט לקצת משעמם לצפייה. צופים שהם מעריצים מושבעים של הז'אנר או כל אחד מהשחקנים המעורבים עשויים להיות נוטים לנסות, אבל זה מאמץ שקשה להמליץ ​​עליו במלואו וזה לא משהו שאנשים צריכים למהר אליו לתיאטרון לִרְאוֹת.

גְרוֹר

גרינגו משחק כעת בבתי הקולנוע בארה"ב. זה נמשך 110 דקות ומדורג R עבור שפה לאורך כל הדרך, אלימות ותוכן מיני.

ספרו לנו מה חשבתם על הסרט בתגובות!