מדוע ממשל אובמה חסם את שחרור מוחמדו ממפרץ גואנטנמו

המאוריטני הוא טרגי להפליא ומותיר את הקהל עם שורה של שאלות על איך אפשרו לאירועים להתרחש, אך סוגיה בולטת נוספת היא מדוע ממשל אובמה חסם את שחרורו של מוחמדו אולד סלחי ממפרץ גואנטנמו. הדרמה המשפטית של 2021 עוקבת אחר סיפורו האמיתי של הגיבור הנ"ל (בגילומו של טהר רחים), גבר שנעצר, נלקח ממולדתו מאוריטניה והוחזק בכלא האמריקאי הידוע לשמצה במשך יותר מ-14 שנים. הוא עוכב רשמית בשל מה שנראה בעבר כקשרים מול אל -קאעידה והאמונה שהוא אחד השחקנים המרכזיים מאחורי הפיגועים ב -11 בספטמבר.

אף על פי שמעולם לא הואשם בפשע, הוא עדיין נשאר בבסיס הממוקם בקובה במשך יותר מעשור, וכמו שנראה בסרט, אמר שהוא סבל עינויים בלתי ניתנים לתיאור, דמויי אתר שחורים, שמזכירים את הטכניקות שנחשפו על ידי אדם דרייברהדמות של 2019 הדו"ח. המאוריטני מתאר את סלחי כשהוא נתון לפרקטיקות אכזריות כמו מניעת שינה, תקיפה/השפלה מינית, גלישת מים, איומים על בטיחות משפחתו ועוד. זה שעון לא נוח מבחינה פנימית, כפי שהוא צריך להיות. וגם אחרי שהצוות המשפטי המסור שלו כולל ננסי הולנדר (ג'ודי פוסטר) וטרי דאנקן (שיילין וודלי) סוף סוף מביאים אותו לומר את האמת שלו בפני שופט, סוף הסרט עדיין מודיע לצופים שסלחי נשאר בכלא עד 2016, למרות ששופט פדרלי בארצות הברית קבע כי אין בסיס להחזיק אותו 2010. לגלות את זה, במיוחד אחרי שנראה כאילו הוא סוף סוף עומד להשתחרר, היא מכה קשה ומעוררת התפכחות נוספת.

לא רק שזה לא צודק לסלחי, למשפחתו ולרעיון הצדק בכלל, זה גם מעלה את השאלה מדוע לשעבר הנשיא ברק אובמההממשל של גואנטנמו - לאחר שרץ על פלטפורמה שכללה, בין היתר, סגירת מפרץ גואנטנמו - סיכל את שחרורו. ובדיוק כמו עם הרבה ממה שקשור לבסיס הכלא, הפרטים מעורפלים. על פי האתר של ACLU, "על אף ממצאי בית המשפט המחוזי [בשנת 2010], הממשלה המשיכה להתנגד לשחרורו והגישה ערעור למחוז DC". ומכאן נראה שהחמיר. לא רק שבית המשפט לעררים שלח את עניינו של סלחי חזרה לבית המשפט המחוזי כדי שיבדוק שוב בעדשת החוקים המעודכנים, היא גם דחתה את בקשת ACLU לבדיקת תנאי האסיר ב 2015. וכמובן, הוא לא הגיע הביתה למאוריטניה במשך שנה נוספת בערך. לרוע המזל, ציר הזמן הזה חושף אמת ברורה ועגומה שרבים כבר יודעים (ותוכניות אוהבות בית קלפים מתאר כל כך טוב): לעתים קרובות, העולם לא פועל על צדק, ואנשים בשלטון לא מקיימים את ההבטחות שלהם.

שם הוא תקווה וטוב בעולם, ו המאוריטני עושה עבודה מצוינת בלמזג את המושגים האלה היטב לעלילה המחרידה אחרת. אבל החיים מבולגנים. אמריקאים רבים ולא אמריקאים כאחד מאמינים שיש לסגור את מפרץ גואנטנמו, כי באמצעות חוק הפטריוט לפקח ולכלוא אנשים על רקע חשד הוא שגוי, ואפילו נוגד את האמריקאים עקרונות. אבל, למען האמת, האופטיקה לשחרור סלחי לא הייתה טובה. מעטה הפחד שדרבן צעדים פזיזים (ובלתי חוקתיים) רבים עדיין אמיתי עד היום. ולשחרר אדם שהיה ידוע כמי שהתאמן במחנה בשליטת אל-קאעידה ושבא במגע רופף עם מספר חברים בארגון (אפילו היותם צמודים לאוסמה בן לאדן), לא נראה טוֹב. במיוחד עם המנטליות של "לעולם לא עוד" ש הממשלה וסוכנויות ביון אימצו מאז הפיגועים ב-2001.

אבל עדיין, האופי האמורפי של הפוליטיקה והאיומים המודרניים לא מבטל את העובדה שהיו - ועדיין - נמצאים אנשים אמיתיים בתחומי גואנטנמו. ויש להניח שרוב הסיפורים שלהם דומים באופן מוזר לזה של מוחמדו אולד סאלחי. לא משנה איך תסובב את זה, לסלחי נגרם עוול חמור; המאוריטני מראה זאת בבירור. עם נושאים בעלי ניואנסים מסוג זה, אין "תשובה נכונה", אבל מה שקרה לו בוודאי לא היה קרוב לנכון. הצדק נחסם וממשל עוד איפשר לאדם לשדוד שנים מחייו.

מה שלימד ליהוק וולברין של יו ג'קמן את קווין פייג'

על הסופר