Hellboy II: סקירת צבא הזהב

Hellboy II: צבא הזהב הוא נהדר, אבל כמו הראשון, אני לא חושב שהוא מתאים לכולם. הראשון הלבוי הרוויח רק 100 מיליון דולר ברחבי העולם, מה שלא בדיוק מסווג אותו כלהיט מפלצתי (סליחה על משחק המילים). זה לא אומר שזה לא היה נהדר (זה היה), זה פשוט העולם של הלבוי הוא שילוב מוזר של שדים, הומור, אקשן וצמרמורת. אה, והגיבור הוא שד.

טביעות האצבעות של הבמאי גיירמו דל טורו הן על כל זה, כבר מתחילת הסרט. אנחנו למעשה פוגשים את הלבוי כילד, ובכן, וזה נותן לג'ון הרט הזדמנות להופיע בתור האב המאומץ של הלבוי, למרות שהוא מת בסרט הראשון. לראות את החבר האדום הגדול שלנו כילד קטן וחמוד עם שיניים גדולות היה קצת מוזר, למרות שהוא היה מאוד חמוד ופעור עיניים.

הוסיף לתחושה המוזרה בתחילת הסרט רצף אנימציה שנתן לנו חזותית של הסיפור לפני השינה שכאב סיפר ​​להלבוי - למרות שהסיפור מורכב מבני אדם, אלפים וטרולים, בני האדם הוצגו כעץ חסר תכונה בובות. זה היה מאוד מעניין מבחינה ויזואלית, אבל יותר מקצת מוזר. הסיפור בעצם קובע את הנחת היסוד של הסרט, שבו הייתה מלחמה ענקית בין גברים לאלפים. האלפים הפסידו והטרולים בנו להם צבא מוזהב ומכני של חיילים "70 כפול 70" - החיילים צייתו למי שחבש כתר זהב והיו מכונות הרג חסרות רגשות.

בסופו של דבר, מלך האלפים חש חרטה על כל המוות שהגיע לפי פקודותיו ומארגן הפסקת אש בין האלפים לאנושות, שהתקיימה במשך מאות שנים. נסיך האלפים מעולם לא היה מרוצה מכך ועדיין חי היום בצל, ממתין להזדמנות להרוס שוב את האנושות. יש לו חלק מהכתר, אבל הוא בשלוש חלקים והוא צריך לרכוש את כולם כדי להחיות מחדש את צבא הזהב.

כשאנחנו מוצגים מחדש לגיבורים חסרי הפחד שלנו: הלבוי, ליז ואייב סאפיין (הפעם דובב על ידי דאג ג'ונס, השחקן מאחורי האיפור) אנחנו רואים שדברים התקדמו ב-H הגדול וליז עד לקשר רומנטי, אבל דברים לא מסתדרים נו. הלבוי תקוע בדרכי הרווקות שלו, ובנוסף לכך הוא נואש מהקבוצה הסודית שלהם להפוך לציבור.

בינתיים הנסיך נואדה (שיחק בפיזיות מדהימה על ידי לוק גוס) מכין תוכניות לתקוף את עולם השטח, מכיוון שהוא לא שמח על כך שהוא צריך לחיות מתחת לאדמה. יש לו אחות תאומה, הנסיכה נואלה (ששיחקה עם מגע כמעט אוורירי על ידי אנה וולטון) שמרגיש וסובל כל כאב או פציעות שהוא עושה, ולהיפך. היא לא מאמינה במה שהוא תכנן ובורחת, כמובן כדי להיתקל בהלבוי והצוות.

הסרט מדהים מבחינה ויזואלית, וזה מה שציפינו מגיירמו דל טורו, ועשוי מאוד. הדמויות אפילו יותר בבית אחת עם השניה ממה שהיו בסרט הראשון ואהבתי את ההקדמה של יוהאן קראוס, הישות האקטופלזמית הכלולה בתוך חליפה אטומה. יכולתי להישבע שהוא מדובב על ידי ג'רמי איירונס אבל מסתבר שזה היה בעצם סת' מקפרלן שעושה את עבודת הקול. הוא באמת העביר את השורות שלו בצורה מושלמת ואיכשהו עשה דמות מפונפת ואנלית חביבה להפליא.

כולם עשו עבודה מצוינת בסרט, ואני חייב לומר - כשהוא היה מצחיק, זה היה מצחיק. היו כמה סצנות שבהן הקהל (כולל את עצמי) שצחק אותנו. אחד מהם היה כרוך באהבה שהכתה את אייב סאפיין בניסיון להתמודד עם הרגש החדש הזה והלבוי מנסה להתייחס אליו, איש לאדם (או שזה יהיה "שד ל"דג?").

אז זה גרם לסצנות שהיו אפלות ומצמררות לבלוט הרבה יותר בניגוד. לא הייתי ממליץ להביא את הקטנטנים לזה כי יש להם כמה יצורים מפחידים למראה הסרט, וסצנה אחת שבה כמה סוכנים נאכלים בחיים על ידי חבורה של יצורים קטנים עם הרבה שיניים.

שוב, אני לא יודע איך זה יעוף עם הקהל הרחב - מעריצי דל טורו וחובבי קומיקס ללא ספק יאכלו את זה, אבל לכל השאר? אני אהיה סקרן לראות איך זה יסתדר במהלך השבועיים הקרובים. העניין הוא שזה היה סרט כל כך סכיזופרני: כל כך מצחיק בטירוף מצד אחד אבל כל כך אפל ומדאיג מצד שני. אני חושב שזה עשוי לשחק טוב יותר אם הצד האפל היה נסחרר יותר מקצת.

אז למרות שסכום החלקים שלו לא מושלם, החלקים הבודדים היו מצוינים למדי. אם נהניתם מהסרט הראשון בהחלט תהנו מהסרט הזה - ואם אתם אוהבים אפל מעורבב עם קומדיה, אולי זה גם בשבילכם. ותביאי דייט כי זה נדבק וצחק בקול גם רגעים מהנים. :-)

הדירוג שלנו:

4 מתוך 5 (מצוין)

הסיום של דיונה

על הסופר