סקירת 'ממלכת עליית ירח'

למרות שהמסקנה קצת לא הושגה, ממלכת Moonrise נותרה - על פי רוב - פנינה של סרט.

כשאני נבדק מר פוקס פנטסטי לפני כמה שנים, אני (בזמנו) החשבתי את עצמי במחנה של אלה שלא אכפת להם מהמותג הקולנועי של הבמאי ווס אנדרסון. עם מר פוקס פנטסטי אנדרסון פנה בבירור לפינה, שילווה את המיקוד הגבוה שלו עם קצת משחק ילדים, כדי ליצור משהו צעיר ומהנה בבת אחת, תוך כדי תובנה ושנון ברמה של מבוגרים. ממלכת זריחת הירח, אני יכול לדווח בגאווה, לוקח את המגמה החדשה הזו בסגנונו המתפתח של יוצר הסרט צעד קדימה, ורק הרחיב את הכבוד הגובר שלי למיומנותו של האנדרסון ככותב וגם כבמאי.

הסיפור סובב סביב הרומנטיקה של האוהבים הצעירים סם (ג'ארד גילמן) וסוזי בישופ (קארה הייוורד). הזוג מתגורר על אי מול חופי ניו אינגלנד - עולם קטן שמוגדר, פשוטו כמשמעו, כ'עיירת מכונית שוטר אחת'. סם (יתום) וסוזי (הכבשה השחורה הבעייתית של המשפחה שלה) מתחברת מיידית על מעמדם המשותף כאאוטסיידרים מוזרים, ולאחר מכן, במהלך רומנטיקה בת שנה של ידידי לעט, הם רוקחים מזימה חוצפה לברוח יַחַד.

כשהילדים נעדרים, המבוגרים השונים התחברו אליהם - סקאוט מאסטר וורד (אדוארד נורטון), איש החוק העגום, קפטן שארפ (ברוס וויליס), "שירותים חברתיים" (טילדה סווינטון), והוריה של סוזי באקדמיה לורה (פרנסס מקדורמנד) ו-וולט (ביל מאריי) - כולם מנסים לבצע חיפוש/הצלה/לכידה מפלגה. עם זאת, סוזי וסם אינם בסכנה - למעשה, לאחר שמצאו אהבה וחופש, הם לא יכלו להיות מאושרים יותר. אבל לשני אוהבים בורחים יש מקום קטן בעולם שבו "נורמליות" היא הסטטוס קוו - גם כאשר זה חיי הסטטוס קוו מובילים לתחושות עמוקות של אומללות (תחושות שהמבוגרים על האי מוכרים מדי עם).

ממלכת זריחת הירח מכסה את הקרקע הרגילה של סרט של ווס אנדרסון (חרדה מודחקת ו/או משפחות לא תפקודיות), אך משלבת את האלמנטים הללו עם שובבות הנעורים של מר פוקס פנטסטי. מלבד היותו מרהיב מבחינה ויזואלית מבחינת צילום וצילום (צולם על ידי משתף הפעולה הוותיק של אנדרסון, רוברט ד. Yeoman), לסרט יש קומפוזיציה של Mise-en-scéne שהיא בו זמנית מתוחכמת להפליא ומצחיקה בצורה מצחיקה. כמעט כל הצילומים מכילים סוג של אימום חזותי, סמליות או איקונוגרפיה - לרוב שלושתם בבת אחת. הסר את הדיאלוג החד ופס הקול היפה להחריד - שכולל הכל מקלאסיקות מתוזמרות ושירה עיבודי פזמון לפופ צרפתי של שנות ה-60 - ועדיין תישאר עם סרט שמספר סיפור מצחיק ומעניין דרך חזותיים לבד.

חברי הקאסט הבוגרים הם כולם כישרונות עטורי פרסים/מועמדים, אבל הם מתבקשים (ובאדיבותם) להתיישב במושב האחורי, כדי ששני המובילים הצעירים - גילמן והיוורד - יוכלו לזרוח. וזוהר ששני הצעירים עושים, כהתגלמות פיזית ורגשית מושלמת של זכר/נקבה של האאוטסיידר המוזר - אלו שזוהרים אישים אקסצנטריים שלא ממש מתאימים למסגרת ה"נורמליות" שנכפתה על ידי האידיאלים החברתיים האמריקאים (ואפשר לטעון שמצבם טוב יותר עבור זה). שני המנהיגים הצעירים נושאים בהצלחה את הסרט על כתפיהם, והופכים את הרומן של סם וסוזי לא רומן כובש וחמוד (מלבד סצנה אחת טעונה מינית שעלולה להפריע לחלק צופים); עם זאת, הם נעזרים גם ב-thespians צעירים אחרים - כלומר חוליית הצופים הצעירים (נשר?) שנשלחו לצוד את סם וסוזי, שמספקים הרבה רגעים מצחיקים ומקסימים משלהם.

האוסף של שחקנים מבוגרים מהוללים טובים באותה מידה כשמשחקים את התפקידים שלהם, מביאים את המגרש הנכון עומק לדמויות שבקלות יכלו לגרור את האיזון הטונאלי הזהיר בין הומור לדרמה שאנדרסון יוצר. נורטון משעשע במיוחד בתור מאסטר הצופים המיליטריסטי אך הנאיבי, וויליס עושה שליחה נהדרת של דמותו של סרט פעולה קשוח על ידי גילום שוטר שהוא שק עצוב של גבר, ולא קשוח. בעוד שהתפקידים שלהם קצת פחות בולטים, מקדורמנד ומורי מציירים דיוקנאות עוצמתיים (אך עדינים) של זוג נשוי עם קשר שבור עמוק. מבלי לקלקל דברים, יש כמה הופעות נהדרות של שחקנים אחרים (כלומר, ג'ייסון שוורצמן), שצוחקים על התפקידים הקודמים שלהם על המסך או מרמזים עליהם.

אנדרסון שוב שיתף פעולה עם שלו דרג'ילינג מוגבלת משתף הפעולה רומן קופולה (כמו בנו של פרנסיס פורד, אחיה של סופיה, בת דודתו של ניק קייג') כדי לכתוב את התסריט של ממלכת זריחת הירח, והזוג עשה עבודה יוצאת מן הכלל. לסרט יש שורות של דיאלוג שניתן לצטט כמו שהם חכמים, ומרגע לרגע יש בדיחות ושנוניות שנוגעות ברמות שונות של הומור. אפילו ברגעים הספורים שבהם הדברים מתחילים להיות רציניים, אנדרסון וקופולה מדלגים על מונולוג מלודרמטי ולמעשה חותכים ממש ללב העניין עם כמה קווים תמציתיים - אך משפיעים - המדברים נפחים של רגש ומחשבה במשפט אחד או שניים בלבד המעוצב בצורה מופתית (ראה: הסצנות בין מקדורמנד ל מורי).

על כל הנקודות הטובות שלו, ממלכת זריחת הירח בסופו של דבר מעידה על קו הסיום. הדברים נגררים למערכה השלישית, וברגע שם, הפוקוס הסיפורי והרכב הסצנה נראים להתבלבל מעט כשהסיפור מתרחק מהגיבורים הצעירים, אל הסביבה מבוגרים. בזמן שצופים במורי, נורטון, וויליס, סווינטון ומקדורמנד חולקים את המסך ביחד, לא ניתן בכלל לקרוא רַע דבר, קשתות הדמות והאינטראקציות שלהם לא מרתקות או מעניינות כמו הרומן הפרוע של סם וסוזי. הדברים סוף סוף מתפתחים לשיא קריקטורי מדי ודרמטי מדי, שמרגיש אפילו יותר לא במקום, לאור השליטה ההדוקה של אנדרסון בשלושת הרבעים הקודמים של הסרט.

אמנם המסקנה הייתה קצת שגויה, ממלכת זריחת הירח נשאר - לרוב - פנינה של סרט, ואינדיקציה ברורה לווס אנדרסון רק מקבל טוב יותר עם הגיל (במונחים של טיפוח רוח נעורים מהנה וגם בצמיחה מהעשייה הקולנועית שלו ניסיון).

ממלכת זריחת הירח משחק כעת בהקרנה תיאטרלי מוגבלת. הוא מדורג PG-13 עבור תוכן מיני ועישון.

הדירוג שלנו:

4 מתוך 5 (מצוין)

מעריצי 90 יום על רווח גדול בחיי הרווקות לאחר האירוסין של ליז

על הסופר