ראיון טום מור ורוס סטיוארט: Wolfwalkers

אולפן האנימציה Cartoon Saloon יצר שלושה סרטים מאז 2009, כולם היו מועמדים לפרס פרס אוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר. בתעשייה הנשלטת על ידי ה-CGI של דיסני, פיקסאר, Dreamworks ו-Ilumination, Cartoon Saloon משגשגת באספקת סרטים כולל סגנון יפהפה מצויר ביד בשילוב עם סיפורים מעוררי השראה המבוססים על הפולקלור של ארץ הולדתו של הסטודיו אירלנד.

הפרויקט האחרון שלהם, וולף ווקרס, מיוצר ב שיתוף פעולה עם Apple TV+, המשמש כבית הסטרימינג הבלעדי לסרט. וולף ווקרס עוקבת אחר ילדה צעירה, רובין, בתו של צייד זאבים, ומבה (מבוטא "מאי"), ילדה צעירה שיכולה להפוך לזאב. החברות הבלתי סבירה שלהם מובילה להרפתקה מרגשת ומחממת לב על הקושי להתגבר עלינו ההבדלים והגילוי שמגיע עם ראיית אויבי התמותה כל דבר אחר מלבד אויב קדמון.

תוך כדי קידום שחרור של וולף ווקרס, הבמאים רוס סטיוארט וטום מור דיברו עם Screen Rant על עבודתם בסרט, ושיתפו פעולה עם Apple TV+ כדי להביא את הסיפור הזה לקהל הרחב ביותר האפשרי. הם דנים בגישה שלהם ליצירת סרטי משפחה אינטליגנטים ומיינסטרים מבלי לשבור את הכיס עם תקציבים שוברי קופות. הם מדברים על להביא פולקלור אירי למסך הגדול בצורה נגישה ומרגשת, ולדון כיצד יש לספר ולספר מחדש את המסורת, האגדות והאגדות על פני דורות אינסופיים כדי להיות מובנים במלואם. לבסוף, הם מקניטים קצת ממה שהקהל יכול לצפות מהקרבות שלהם

פאפין רוק סרט, שייצא ב-2021.

וולף ווקרס יצא עכשיו ב-Apple TV+.

איך הולך?

רוס סטיוארט: לא נורא, מה שלומך?

אני מסתדר מצוין כי זה עתה צפיתי בסרט שלך, וזה נתן לי את כל ההרגשות, כמו שאומרים.

טום מור: טוב! "כל התחושות."

רוס סטיוארט: בכית דמעה קטנה?

טום מור: האם זה המיס את הלב הקר והקר שלך?

זו לא הייתה דמעה קטנה. זו הייתה דמעה גדולה והיו הרבה מאוד מהם!

רוס סטיוארט: אתה אדם מודרני, לא מפחד לבכות! זה טוב!

המאה ה -21! טוב, בכל מקרה, בוא נדבר על זה קודם. על לעשות סרט ש... נראה שכל אנימציה שאינה CGI היא מטבעה פחות מיינסטרים, בימינו.

טום מור: כן, זה מצחיק, לא?

ספר לי על יצירת סרט משפחתי מיינסטרים שכל אחד יכול ליהנות ממנו, ולעשות אותו בסגנון שיותר מדי אנשים רואים בו ארכאי?

טום מור: כן. אני לא חושב שאנחנו חושבים על זה כל כך הרבה. אני חושב שאנחנו חושבים על זה כעל אתגר. אנחנו לא נרתעים מהעובדה שזה מצויר ביד. אנחנו מנסים לחגוג את זה, וזה מרגיש כאילו זה חוזר, לאופנה. זה מרגיש כאילו אנשים פתוחים לזה שוב, וזה פנטסטי. לפני קוביד, התרגשתי לראות, עם הכוח השיווקי של אפל, אם נוכל למשוך את סוגי המספרים שסרטי CGI מושכים לבתי הקולנוע. אבל אני מניח שכאשר זה ב-Apple TV+, זה אמור להיות מסוגל למשוך קהל משפחתי גדול. לעתים קרובות אני חושב שאנחנו חייבים תודה לסטודיו ג'יבלי ולאנימציה יפנית, על כך ששמרו על הלהבה בחיים כשהרבה אולפנים אחרים התרחקו מציור ביד. היו כמה הפקות קטנות באירופה שעדיין עשו ציור ביד, אבל לא כל כך. אז זה די מגניב שיש דור, עכשיו, שגדל על אנימציה יפנית ומזהה אנימציה מצוירת ביד כטכניקה מקובלת לספר סיפור. אני מקווה שנתאים עבורם לקטגוריה הזו.

רוס סטיוארט: האם אתה חושב ש"מיינסטרים" תלוי גם בכמות השיווק וההפצה והפרסום שעומדים מאחוריו? אם אתה חושב על "שובר קופות", זה יכול היה להיות מונפש ביד.

טום מור: כן. אני לא חושב שהנפשה ידנית היא הדבר שהופך אותה לפחות מיינסטרים. אני חושב שזו העובדה שזה לא מחושב להכות כמה שיותר צלילים עם כמה שיותר אנשים. זה קצת יותר רציני, קצת יותר אינדי ומיושן באיך שאנחנו עושים את זה. לעתים קרובות אני יכול להרגיש, גם אם הם ממש משעשעים, סרטים כמו הטרולים וכאלה, הם באמת נועדו להיות ממש קליטים ובאמת לשמור אותך על תשומת הלב מרגע לרגע עם כמה שיותר נצנצים וברק ושירים ומוזיקה וכל מה שהם יכולים לזרוק עליו אתה. אז אנחנו קצת מנסים להציע משהו קצת פחות פולשני, וקצת יותר מיושן, אני מניח.

בטוח! ספר לי על רגישות האינדי הזו, ושמירה על הסרטים שלך מתחת... 10 מיליון דולר או תקציב הקייטרינג של פיקסאר או משהו כזה.

טום מור: זה מגניב! 10 מיליון הדולר הם, כאילו, כפול מהתקציב שהיה לנו לסרט הקודם שלנו, אז...

רוס סטיוארט: (צוחק)

טום מור: בהתחלה רציתי לשמור את זה... תמיד הייתה לי פילוסופיה של, אם אתה יכול לעשות את זה בתקציב נמוך יותר, יש לך יותר חופש, אתה יודע? תמיד פחדתי שיהיו לי שותפים גדולים כמו אפלי, כי פחדתי שאחר כך תיאלץ לרשום הרבה הערות ולא תוכל פשוט לעשות את הסרט כמו שרצית. אז באמת התברכנו שהם היו שותפים נהדרים. הם לא ממש התערבו יצירתית. די בנינו, בשלב הזה, עם הסרטים הקודמים שלנו, מספיק מוניטין שאנשים בטחו בנו שנקבל את ההחלטות הנכונות.

רוס סטיוארט: כן. אני חושב שאם אתה מסתכל אחורה אפילו אל סוד ימי קלס, זה היה באמת פשוט, אם אתה יכול לגרוף כספים ממדינות שונות ומממשלות שונות. ארגונים ומממנים שונים וכל זה, ואם הייתה לך הזדמנות לעשות סרט, ואם זה היה צריך להיעשות קצת יותר זול, עדיין היית לוקח זה! אולי העובדה, כאילו, אני לא יודע, זה חייב להיות קשה יותר בארצות הברית, אולי, לעשות את זה. אם הסרט שלך עומד להתקבל, כנראה שהוא חייב להתקבל באולפן גדול יותר. יש פחות דגמי קופרודוקציה שיכולים לאפשר לזה לקרות.

זה משהו שדיברתי עליו עם יוצרי קולנוע אחרים לאחרונה. הרעיון של, "אה, לא יכולנו לעשות את הסרט הזה כי לא היו לנו 150 מיליון דולר." ואז יש לך מישהו שאומר בדיוק את אותו הדבר כי לא היו לו 50,000 דולר. ואז יש לך אנשים שאומרים, "לא היה לנו כסף, אבל בכל זאת עשינו את הסרט, מה אתה הולך לעשות עם זה?"

טום מור: כן. אף פעם לא אהבתי את הרעיון שתצטרך לחכות לאישור לעשות את הסרט שלך. תמיד חשבתי שזה חכם לדעת מה אתה רוצה לעשות ואז לצאת ולהצליח. ואז אתה אוסף "קואליציה של מוכנים" על הדרך!

רוס סטיוארט: אבל זה חכם שממשלה תקדם דברים מהסוג הזה. אני יודע שבמדינות שונות יש לוחות סרטים מעולים שיעזרו ליוצרי קולנוע צעירים לצאת ולעשות את הסרט הראשון שלהם. אתה זוכר את הסרט, Once, עם גלן הנסארד? זה נעשה בשביל מאמץ, ואז זה המשיך לזכות בסאנדנס וקיבל המון המון פרסים.

טום מור: אוסקר!

רוס סטיוארט: זה הצליח להפליא. זה עשה שירות נהדר לתעשיית הקולנוע באירלנד, והביא כל כך הרבה השקעה. אם הממשלה חושבת... אני יודע שכמה אנשים עשויים לקרוא לזה "סוציאליזם" וזה כל כך מסוכן וכל זה, (צוחק) אבל זה בעצם חוש עסקי טוב!

אם כבר מדברים על אירלנד, ספר לי על יצירת סיפור שמקורו במוצאך, אבל גם גרסה פנטזיה של זה.

טום מור: היה כיף. זה התקיים בעיר שבה גדלנו, אז זה היה כיף. היה הרבה... מבוסס על היסטוריה שגדלנו על ידיעתה, אבל אולי מעולם לא עשינו צלילה כה עמוקה לתוכה לפני כן.

רוס סטיוארט: הם אומרים לכתוב סיפורים על דברים שאתה יודע ויש לך ניסיון איתם. גדלנו על סיפורי העם האלה. זה משהו שאנחנו מכירים טוב מאוד. זה חלק מהתרבות שלנו. ואז, כמו, סיפור ילדותם של רובין ומבה, הסתמכנו על הילדות שלנו. אז אנחנו לא יכולים להתרחק מהעובדה שהסיפורים האלה חזקים עבורנו. זה אולי ייראה קצת מוזר אם נלך וננסה לצבור אגדות עם מתרבות אחרת. אולי זה לא ייראה אותנטי או משהו כזה.

טום מור: זה גם הרגיש לי, נחמד שכל הסרטים האלה הם הצעה לדור הבא... אולי לא לסחור יותר מדי או למסחר את הסיפורים, שתזכה לספר אותם מחדש ולזכור אותם ולדמיין אותם מחדש. אתה באמצע. מספרי סיפורים ייקחו את הסיפור מהדור הקודם ויעבירו אותו לדור הבא, והדור הבא ימצא משמעות ודרכים לגלות אותם מחדש בעצמם. אתה סוג של צינור, אתה באמצע. אתה לא בהכרח הגרסה הסופית שלו. אני תמיד חושב שזה כל כך חבל כשאתה רואה את זה... כשדיסני עושה אגדה, זו הגרסה הסופית של האגדה. אני תמיד חושב שזה לא צריך להיות, אתה יודע?

רוס סטיוארט: זה ממש מעצבן אותי. כשאתה הולך לשמוע מספר סיפורים נהדר, כמו מספר סיפורים חי, הם יספרו סיפורים ששמעת בעבר. אבל הסיפור של הסיפור הוא ההנאה, הבידור, וזה לגמרי יכול להחזיק אותך. למרות שאתה יודע את הסוף, ולמרות שאתה מכיר את הדמויות ואולי שמעתם את הסיפור 50 פעמים לפני כן, בעצם האמירה על כך היא הכישרון, המיומנות והחלק המהנה של זה. זה לא תמיד חייב להיות חדש וייחודי, וברגע שמספרים את זה, זה לא נגמר! תמיד יש חידושים טובים.

שאלה אחרונה... טלויזיית אפל. קצת הצעת את זה בעבר, אבל... האם הם שותפים טובים? האם אתה רוצה להמשיך לעבוד איתם, או שסיימת?

טום מור: זהו! לעולם לא נעבוד עם החבר'ה האלה שוב! לטרוק את הדלת! זה נגמר! לא, זה באמת היה נחמד! הדאגה עבורנו, אני מניח, בהתחלה, הייתה, "האם אנשים יצפו בזה ב-Apple TV?" אבל מאז שעשינו את העסקה, ראינו את הפלטפורמה נבנית וחוצבת נישה, ואני ממש שמח להיות הפיצ'ר המונפש הראשון ב- שם. זה מרגיש כאילו אנחנו בחברה טובה. נהניתי הרבה מהדברים שהם עושים לאחרונה.

רוס סטיוארט. יש להם תוכן ממש טוב. יש שם רמה ממש גבוהה.

טום מור: באמת בטחנו בטארה. הכרנו את טרה מלפני כן. היא עבדה באמזון. טרה סורנסן היא ראש תחום הילדים, כמו הילדים, עבור אפל. עבדנו איתה בתוכניות טלוויזיה, והיא תמיד מזכירה לי את עורכי ה-BBC הוותיקים שעבדנו איתם בתחילת שנות ה-2000, שכמעט יש להם רקע חינוך. הם תמיד חושבים, "מה יהיה טוב לילדים?" כמו, במקום, "מה ימכור יותר מחשבי Big Mac לילדים?" אני מרגיש שהלב שלה במקום הנכון. היא די נכונה עם ראש פתוח. והיא די מעריכה תוכן טוב. יש לה סנופי, אבל יש לה גם מאייר מעולה, אוליבר ג'פרס, שעושה איתה סדרה. יש לה טעם טוב. אז אני מרגיש שאנחנו בחברה טובה. אני מרגיש שהיינו רוצים לעבוד איתה שוב.

רוס סטיוארט: והם היו שותפים ממש טובים לשיווק והפצה ופרסום והכל.

טום מור: כשראינו את הציור בניו יורק, היינו כמו, "אוי וואו, זה מטורף". הלוואי ויכולתי לראות את זה במציאות. זה היה מדהים.

תודה רבה, הסרט מדהים! ופשוט סופר מהר, לפני שאני הולך, אני רוצה להודות לך שנתת קול לחיה האהובה עליי בכל הזמנים. (מחזיק פאפין קטיפה)

טום מור: וואו, הפאפינס! מגיע סרט פאפין רוק, בנאדם!

מה?!

טום מור: אנחנו עושים פאפין רוק: הסרט. עם כריס או'דאוד שוב, בתור המספר, וזה ממש יפה כי מדובר בפליטי אקלים. סוגים אחרים של פאפינים מגיעים לפאפין רוק, וילדי הפאפינים צריכים לפנות מקום לפליטים החדשים האלה, כי הם לא יכולים לחיות יותר מאיפה שהם מגיעים.

אלוהים אדירים, אני בפנים. אני לא יכול לחכות. תודה רבה!

טום מור: יש לו כמה שירים נהדרים! והנכדה שלי מתנפחת!

וולף ווקרס יצא עכשיו ב-Apple TV+.

איירון מן: התפקיד המקורי של ה-MCU שבוטל של המנדרין נחשף

על הסופר