סקירת סרט של מקום שקט

מקום שקט עומד באתגר השאפתני שהוא מציב לעצמו, ולוקח את הקהל למסע מרתק ומותח לאורך כל הדרך.

הסרט העלילתי הארוך השלישי בבימויו של ג'ון קרסינסקי (aka. ג'ים מ המשרד), מקום שקט הוא דוגמה מצוינת כיצד לקחת הנחה פשוטה - מפלצות צדות באמצעות סאונד - ולהפוך אותה לכדי תכונת יצור רזה ומרושעת עם דרמה אנושית מוצקה בבסיסה. מקום שקט אולי נראה רחוק מעבודתו הקודמת של קרסינסקי ככותב/במאי, אבל היא חולקת את אותן דאגות למעמד הפועלים כמו זו של 2012 הארץ המובטחת (שקרסינסקי כתב והשתתף בה) ובונה על החששות לגבי הורות מ-2016 ההולרים (סרט קראסינסקי בכותרת וביים). הסרט מבסס עוד יותר את קרסינסקי ככישרון אמיתי מתחיל מאחורי המצלמה, לאחר ששתי התכונות הראשונות שלו זכו לאביזרים שלו לאמביציה אבל קבלת פנים פושרת אחרת. מקום שקט עומדת באתגר השאפתני שהיא מציבה לעצמה, ולוקחת את הקהל למסע מרתק ומותח לאורך הדרך.

בעתיד הלא רחוק, כדור הארץ הוצף על ידי יצורים מסתוריים, אך מסוכנים ועוצמתיים ביותר, שיכולים לעקוב אחר טרפם רק באמצעות קול. בין הניצולים משפחת אבוט והפטריארך לי (קרסינסקי), שנקטו באמצעים קיצוניים על מנת להישאר בחיים ולהימנע מגילוי על ידי המפלצות הרגישות לקול. לאחר יותר משנה שבהם שרדו הדיסטופיה הזו, האבוטים ממשיכים בחייהם; אשתו של לי, אוולין (אמילי בלאנט) מתכוננת ללדת, בנם השומע מרקוס (נוח ג'ופה) לומד את החבלים מאביו, והן הבת החירשת ריגן (מיליסנט סימונדס) עדיין נאבקת להשלים עם תפקידה בטרגדיה שפקדה את המשפחה, כמה חודשים מוקדם יותר.

למרבה הצער, אפילו משפחה חכמה ומסוגלת כמו האבוט יכולה להישאר מוסתרת רק כל כך הרבה זמן, ובסופו של דבר המפלצות הסמוכות הופכות מודעות לקיומן. כשהמשפחה מתפצלת יום אחד ואוולין נכנסת ללידה מוקדמת, לא עובר זמן רב עד שהיצורים יורדים לביתם, להוטים ומוכנים להרוג את מי שהם יכולים למצוא. לפיכך, זה נופל על החברים הפרטיים של משפחת אבוט להגן על עצמם ואחד על השני, בלי שום דבר מלבד השכל והידע שלהם כדי להציל אותם.

זה לא סוד ש מלתעות הייתה השפעה כבדה עַל מקום שקט, אם כי במובנים רבים הסרט מתקרב לבכורת הבימוי של סטיבן ספילברג במותחן המתח דוּ קְרָב, עם גישת הסיפור המינימליסטית שלה. מקום שקט עוד מזכיר את זה של שפילברג מלחמת העולמות; לא רק באופן שבו זה מנצל את הפחדים מלהיות הורה לילדים באקלים פוליטי בעייתי ובעולם מודרני שלעתים קרובות מרגישים דיסטופי, אבל אפילו עד קטעי הקבע שלו שבהם יצורים מטורפים צדים אנשים שמתחבאים במרתפים ומנסים נואשות לא לצייר את תשומת הלב. קרסינסקי וכותביו סקוט בק ובריאן וודס (אור לילה) לשמור על אווירה גדולה יותר של מסתורין סביב מפלצות הסרט מאשר מלחמת העולמות עושה את שלו, אבל זה רק מדגיש מקום שקטהקו האמצעי של החוויה של גידול ילדים כדי לשרוד בעולם מסוכן שאפילו ההורים שלהם לא לגמרי מבינים. העובדה שקרסינקי ובלאנט נשואים עם ילדים בחיים האמיתיים רק גורמת למסר (ולכן, לסרט בכללותו) להרגיש אישי עוד יותר.

מקום שקט באופן דומה מצליח לספק מידע ופיתוח דמויות באמצעות אמצעים ויזואליים למהדרין, מבלי לגרום לחוסר הדיאלוג שלו להיראות כגימיק בתהליך. הסרט מוצא לעתים קרובות דרכים עדינות להסביר כיצד הצליחו בני הזוג אבוט לשרוד בעולם הפוסט-אפוקליפטי הזה מבלי להיות כבדים בשיטותיו הלא מילוליות; למשל, למשפחה נולדה בת חירשת לפני שהמפלצות תקפו חשבונות על כך שהם יודעים כל כך טוב את שפת הסימנים. זה לא אומר את זה מקום שקט הוא גם לא יעיל בשימוש שלו בסאונד, שכן העריכה האודיאלית החדה של הסרט והניקוד המבשר רעות של מרקו בלטראמי בהחלט עוזרים לקבוע את מצב הרוח לאורך כל זמן הריצה שלו. בעוד שכמה מטקטיקות הפחד שלו פחות חדשניות מאחרות, הסרט אכן מוציא הרבה מתח מחוסר היכולת של ריגן לשמוע את העולם סביבה במיוחד.

חלק ממה שעושה מקום שקט יעיל ברגעים המפחידים שלו הוא שלוקח זמן לפתח את האבוטים ולבסס את שלהם מניעים ודאגות בהתאמה במהלך המחצית הראשונה שלו, לפני שהדברים מתחילים ללכת דרומה בה שְׁנִיָה. קרסינקי התפרסם ב המשרד על היכולת להביע אינספור מחשבות ורגשות רק במבט פשוט במצלמה, וכאן הוא מנצל את המיומנות הזו בהקשר דרמטי יותר. בלאנט חזקה באותה מידה בתפקיד אוולין, בין אם היא מלמדת את ילדיה ברגישות - על מנת להבטיח זאת הם מקבלים חינוך מלא - או להיות רעות בזמן מאבק במפלצות ענק כשהיא על סף לידה עַצמָה. ג'ופ וסימונדס משכנעים כמו הילדים במשפחה, וסימונדס חירשת בחיים האמיתיים מעניקה להופעה שלה תחושת אותנטיות גדולה יותר עבורו.

קרסינסקי ומנהלת הצילום שלו שרלוט ברוס כריסטנסן (רחוק מההמון המטורף, המשחק של מולי) לוכדים עוד יותר את תחושת הבידוד של האבוטים ואת תחושת הסכנה האורבת בכל פינה דרך הוויזואליה המושכת לעתים קרובות של הסרט. החל מצילומי הנוף המרווחים של הבית והסביבה החקלאית המחוזקת של המשפחה ועד לזוויות המצלמה ההדוקות במהלך רצפי המתח של הסרט, מקום שקט משתנה בצורה חלקה בין רך למפריע בטון בזכות הדימויים שלו. העורך כריסטופר טלפסן (Assassin's Creed) מקצץ עוד יותר כל שומן בנרטיב כדי לשמור על תחושה יציבה של קצב לאורך זמן הריצה הקצר של הסרט, ובכך להבטיח הרגעים האיטיים יותר אף פעם לא נגררים ושהממצאים העלילתיים של הסרט (כמובן, יש כאלה) לא בולטים יותר מדי לאורך דֶרֶך.

מהודק במבנה שלו ומתגאה בכמה רגעים מורטי עצבים באמת, מקום שקט הוא אימה/מותחן מפלצתי מודרני מצוין המתמודד עם נושאים וחששות רציניים בצורה משמעותית (ומרגשת). מכפיל את עצמו כחלון ראווה נהדר לארבעת הלידים שלו (קראסינסקי ובלאנט בפרט), מקום שקט מגיע לאמצע נוח בין חווית רכיבת הריגוש שסרטי אימה מיינסטרים רבים מציעים לבין האווירה המהורהרת של כניסה לבית ז'אנר. הסרט גם רואה את קרסינסקי עושה צעד משמעותי קדימה כיוצר קולנוע ומציע כי הקהל עדיין עשוי לצפות ממנו לדברים גדולים יותר בעתיד. אחרי שנת נקודת ציון לאימה שהייתה 2017, נחמד לראות ש-2018 תתהדר בלפחות תוספת אחת נהדרת לז'אנר, כשהכל נאמר ונעשה.

גְרוֹר

יותר: הסבר על המפלצות והסיום של מקום שקט

מקום שקט משחק כעת בבתי הקולנוע בארצות הברית בפריסה ארצית. אורכו 90 דקות והוא מדורג כ- PG-13 בשל אימה וכמה תמונות מדממות.

ספרו לנו מה חשבתם על הסרט בחלק ההערות!