הקומיקס הראשון של Hellraiser של מארוול היה מפחיד לחלוטין

חוק התשואות הפוחתות מגיע לרוב זיכיונות האימה, עם הלרייזר להיות הקורבן הבולט ביותר שלה. אחרי יצירות המופת שהיו שני סרטיו הראשונים, העולם של הקנוביטים התחיל לאבד את שלו זוהר כשכל פרק חדש לקח אותו עמוק יותר ויותר לתוך בורות הגיהנום (ולא בטוב דֶרֶך). בינתיים, מ-1989 עד 1992 הייתה סדרת קומיקס שחוקרת את תצורת הקינה מיתולוגיה בדרכים שהיו הרבה יותר מדממת ומעניינת מכל מה שנראה בכסף סרטי המשך למסך. פורסם על ידי ה-Marvel imprint Epic שהוצא כעת משימוש, Hellraiser של קלייב בארקר הייתה אנתולוגיה עם שיניים (וווים) שיצאה לדחוף הגבולות של סיפורי אימה בקומיקס והצליח בהתלהבות קורעת בטן.

ללא קשר לציר זמן או קבוצת דמויות מסוימת, אף פעם לא ידעת בדיוק איזה סוג של סיפורים תקבל על בסיס נושא לסוגיה. תיבת הפאזל של למרצ'נד יכולה לנחות בחיקו של כל אחד בכל מקום, בין אם זה שחקן פוקר במערב הפרוע ("יד איש מת"), מהפכן כלוא לוחם חופש באמריקה הלטינית ("הכספת"), מלך בתקופת מסעי הצלב ("קנולי הכאב") או בדרן ילדים בטלוויזיה של ימינו ("ליצן" סְבִיב"). "יש לנו מראות כאלה להראות לך" אומר "הסיכה" של דאג בראדלי בסרט הראשון של הזיכיון, ו Hellraiser של קלייב בארקר בהחלט קיים את ההבטחה הזו עם כל תשלומים.

מה שהפך את הסדרה למעניינת כל כך היה החופש שניתן ליוצרים המעורבים לחקור או לבחון כל פינה של הסדרה הלרייזר מִיתוֹלוֹגִיָה. ניתן למקם סיפור בכל תקופת זמן, לדבוק בכל ז'אנר שהכותב רצה, להציג כל טירוף חזותי שהאמן יכול לחשוב עליו. נעלמו מגבלות תקציביות או מגבלות אפקטים מיוחדים, וכך גם מנהלי האולפנים עם ה"הצעות" הלא רצויות שלהם לגבי איך להפוך את הסיפור לסחיר יותר לקהלים רחבים יותר. לקנוביטים ולקופסת הפאזל הקטנה והמשופחת הזה יקומים שלמים באמת נפתחו בפניה עבור פעם ראשונה, והתוצאה היו סיפורים שבאמת דחפו את המעטפת גם בדמיון וגם שְׁחִיתוּת.

ואם כבר מדברים על מתרגלי הכאב האהובים עלינו בעור, שרשרת ורקמות צלקות, בצורה אמיתית מאוד Hellraiser של קלייב בארקר הפך להיות מקבילת האימה של חיל גרין לנטרן של DC. מנקודת מבט ויזואלית, אחד מרגעי השיא של קבוצת גיבורי העל הספציפית הזו תמיד היה להגיע להציץ בכל החברים החוץ-ארציים המוזרים והמטורפים של משטרת החלל המפורסמת חוּלִיָה. גם זה היה גולת הכותרת של הלרייזר, שכן הסדרה הציגה לקהל יותר מסתם ארבעת הקנוביטים האייקונים שנראו בסרטים המוקדמים. שפע של רעים דמוניים מכל הצורות, הגדלים וההתמחויות המרושעות הוצגו כך שכל סוגיה גרמה לכם לתהות בציפייה איזה סוג של גולד תראו אחר כך.

יש לומר שחלק מהסיפורים הופיעו ב Hellraiser של קלייב בארקר לא הזדקנו היטב. כפי שקורה בקריאת ספרים משנות ה-90 המוקדמות (במיוחד אלו מהזן הכהה והגרגרי), ניתן להרגיש גורם התכווצות קלה. זה מוזכר כמה פעמים בהקדמה של הסדרה שיוצרי הספר עשו כמיטב יכולתם להעביר את קומיקס האימה לארצות אפלות יותר ובמיוחד ניסו להתרחק מה"קמפניות" שנראתה ב ספרים ציוני דרך כמו סיפורים מהקריפטה ו כספת האימה. למרות שההתחמקות מנוסחת האנתולוגיה הקלאסית הייתה בהחלט פורצת דרך, הדחף שלה לעצבנות (שאמנם היה הסגנון של אז) מעניק לה איכות מיושנת היום.

למרות שהוא עשוי להכיל כמה יבלות (באופן פיגורטיבי וגם מילולי), Hellraiser של קלייב בארקר היא סדרה סולידית שהובילה גם את הנכס הקולנועי וגם את ז'אנר קומיקס האימה עצמו לטריטוריות חדשות ומפחידות. זה ספר חובה למי שמתחקה אחר ההיסטוריה של סיפור סיפורים מפחיד במדיום הזה ולכל קנוביט תלמידים שמחפשים אלטרנטיבה לכמה מערכי הסרטים הפחות מכוכבים אצל אהובתם זִכָּיוֹן.

מלחמת הכוכבים בונה טרילוגיה נסתרת חדשה בציר הזמן המקורי של הסרט

על הסופר