ביקורת 'בפנים'

ה"דמויות" שפרגוסון מציג בסרטו התיעודי הן ללא ספק ההיבט המעניין והמרתק ביותר של הסרט. אותו "קאסט" כולל:

• כלכלנים מרובים, החל מאלה שהזהירו במשך שנים מפני הפרקטיקות המסוכנות של וול סטריט, וכלה באלה שהמעיטו בסכנה זו.
• בנקאים/סוחרים - גם מהסוג המוסרי וגם הבלתי מוסרי.
• פקידי ממשלה בעלי קשרים ישירים למגזר הפיננסי.
• מחנכים מאוניברסיטאות מובילות המעורבים (לעתים קרובות בצורה לא אתית) במגזר הפיננסי.
• חסידי רפורמה חברתית וצדק.
• כלכלנים/פקידי ממשלה זרים שמיפו את השפעת הגלגול של רשלנות בוול סטריט.
• פסיכותרפיסט שמטפל במנהלי וול סטריט ובמלווים המשרתים אותם.
• גברת שקהל הלקוחות העיקרי שלה היה בכירי וול סטריט.

באמת, חלקם עבודה פנימיתהרגעים הטובים ביותר של מגיעים מהעקיפות הבלתי צפויות שפרגוסון לוקח אל הפסיכולוגיה וההתנהגות הפרטית המעורפלת של טיפוסים בכירים בוול סטריט. מהר מאוד מתגלה דפוס מוגדר שבו אותם אנשים שמתלהבים מהימור גבוה השקעות ותאוות בצע מגוחכת מתלהבים באותה מידה מכסף, מסמים וזונות, לעתים קרובות אצל משלם המסים הוֹצָאָה. שני העולמות - שירותים פיננסיים וסגן בלתי חוקי - הולכים לכאורה יד ביד.

עוד גילוי גדול של הסרט הזה: חלק מהאנשים האחראים ל"חותמת האישור האקדמית" שנותנת לגיטימציה לרבים הונאה דוחות שפורסמו על ידי וול סטריט הם אותם אנשים שעומדים בראש בתי הספר המובילים למנהל עסקים באמריקה כיום (ייל, הרווארד, קולומביה, וכו...). למעשה, הראיונות של פרגוסון עם שניים מהשמות האקדמיים המוערכים הללו על חוסר האתי הברור שלהם ההתנהגות כל כך מזעזעת שאני לא בטוח ששני הגברים ישמרו על עבודתם אם הסרט הזה ירוויח גְנַאִי. זה מקרה ברור של ניצחון עיתונאי, שצולם במצלמה.

אם אני צריך לבקר עבודה פנימית זה חייב להיות בשתי נקודות: ראשית, יש המון חומר שפרגוסון מציג, אבל הרבה מההשפעה החברתית נידונה רק באופן שטחי. כמובן, הסתכלות על כל אדווה שנגרמה על ידי המשבר הפיננסי העולמי של 2008 תגרום לשלוש עד ארבע שעות סרט תיעודי, ויש להודות כי פרגוסון חכם יותר להישאר ממוקד בנושא העיקרי שלו (השירותים הפיננסיים מִגזָר). אבל למרות שהוא מציע לצופים נרטיב תמציתי, אתה לא יכול לצפות עבודה פנימית מבלי לקבל את ההרגשה המטרידה שיש הרבה יותר קורה שקשור למה שפרגוסון דן בו; לא לקבל את המידע המתאם הזה יכול להיות קצת מתסכל לפעמים.

אותו דבר לגבי היעדר פרשנות של רבים מהשחקנים הגדולים (מנכ"לים בכירים שהפכו לפקידי ממשל) הנידונים בסרט. בעוד פרגוסון מצליח לקבל פרשנות ממגוון מרשים של מומחים, אין לו כמה מהם הכלבים המובילים ברשימה גוזלים מהסרט להיות מבט אובייקטיבי ושלם ללא עוררין על זה נושא.

הביקורת השנייה שיש לי היא על בחירתו של פרגוסון בקריין לסרט: השחקן מאט דיימון. בטח, הקול של דיימון יהיה מדריך מבורך עבור צופים רבים, אבל עם שחקן ידוע דעות ליברליות בולטות שמדברות על מה שהוא בעצם סרט לא מפלגתי היא צעד מוטעה, בעיני דעה. הנוכחות של דיימון תיתן לצופים מתנדנדים בקלות או בסיסיים מבחינה פוליטית תירוץ להטיח את הסרט הזה עם התווית של "תעמולה ליברלית" המבוססת על אותה אגודת סלבריטאים בלבד, והסרט הזה רחוק מלהיות מפלגתי בשום צורה.

בצד הביקורות הקטנות האלה, עבודה פנימית הוא הישג שעושה מה שסרט דוקומנטרי גדול צריך: להציג נושא חברתי חשוב בצורה נגישה ומקיפה לקהל המיינסטרים. וכפי שהסרט קובע ברגעיו האחרונים, הרשלנות המתמשכת של וול סטריט היא פשע שעליו רק מעטים נענשו, אך נזקו ממשיך לאיים על אורח חיינו. הוזהרנו רשמית.

צפו בטריילר עבור עבודה פנימית כדי לעזור לך להחליט:

הדירוג שלנו:

4.5 מתוך 5 (חובה לראות)

הסיום של דיונה