סקירת גוף השקרים

ההתרשמות שלי מ גוף השקרים בהתבסס על הפרסומות והטריילרים היה זה הולך להיות מותחן נלמד ואינטנסיבי - הרבה יותר מבוסס במציאות מאשר סרט הריגול הטיפוסי שלך.

מהבחינה הזו לא התאכזבתי, אבל למרות שזה היה די מרתק - כמה היבטים בסיפור אכן הטרידו אותי. חלק ממנו התבסס על דעותיי האישיות, אבל חלק לא.

ב גוף השקרים, ליאונרדו דיקפריו מגלם את רוג'ר פריס, פעיל סמוי של ה-CIA שהרקע שלו מעולם לא נחשף. הוא עובד במזרח התיכון ומסיים בירדן בחיפוש אחר טרוריסטים שהפציצו מטרות אזרחיות אירופאיות. בירדן הוא חושף מידע על המנהיג הרדיקלי האיסלאמיסט אל-סאלם (אלון אבוטבול). פריס מתכנן תוכנית לחדור לרשת הטרור של אל-סאלם בעזרת הבוס שלו בוושינגטון די.סי, אד הופמן (ראסל קרואו). פריס משתלט על משרד ה-CIA המקומי ונעזר במפקד המודיעין הירדני, האני סלאם (מארק סטרונג) במבצע.

לרוע המזל פריס לא רק לא יודע עד כמה הוא יכול לסמוך על סלאם, אלא גם לא יכול לסמוך על הופמן - שניהם עלולים לסכן את חייו.

רידלי סקוט נותן לנו תחושה מצוינת של מראה מקרוב של המלחמה בטרור - לא רק מתוך נקודת המבט של פקידי ממשל אך באופן אינטימי יותר, מ"הגברים בשטח". בין ההופעה שלו ב

יהלום דם והסרט הזה, ליאו דיקפריו למעשה עשה את המעבר מהצעיר בהיר הפנים כַּבִּיר למה שהייתי מכנה "גבר אמיתי". בטח, נראה שהם עדיין מרגישים צורך לשים עליו זקן לגרום לו להיראות מבוגר יותר, אבל הוא מפתיע אותי עם נוכחות מסך שמזכירה את ההנהגה הישן גברים.

ראסל קרואו העלה חבורה של משקל על הביצועים שלו והוא מצוין כרגיל. מלבד דיקפריו, גיבור ומוקד גדול בסרט הוא מארק סטרונג (שהזכיר לי מאוד את אנדי גרסיה) בתור ראש המודיעין הירדני. הוא נותן הופעה עוצמתית ומשכנעת.

יש הרבה אקשן ומתח ריאליסטיים בסרט ואין הרבה טכניקת "עריכה מהירה" או "רעידות מצלמה" המעצבנת שכל כך פופולרית בסרטים לאחרונה. הסרט שואב אותך ברובו, אבל די מאבד אותך כשזה מגיע לרומן בין דיקפריו לאחות מקומית. הרומנטיקה שלהם אמנם מביאה אותנו לעולם שאנחנו מעט מכירים, אבל משום מה זה לא ממש הסתדר לי עם שאר הסרט.

דבר נוסף שהפריע לי היה דמותו של הופמן. למרות שכמובן לא אידיוט, הוא היה פקיד ממשלתי סטריאוטיפי שקל לשנוא אותו: יהיר, שמן, מרושל ובעל מבטא דרומי כדי להפוך אותו אפילו לגוון אדמדם. פשוט היה אכפת לו ממה שקורה באותו רגע, ולא מוכן להקריב ניצחון קטן יותר עכשיו לתמורה הרבה יותר גדולה מאוחר יותר.

מצד שני סלאם היה חתיך, בטוח בעצמו, סבלני ומכובד. אני מניח שלפחות הם ציירו את פריס כאמריקאית מכובדת שמנסה לעשות את העבודה למרות כל הדחיפות והצלבות הכפולות שהגיעו מהופמן.

עם זאת, השטויות האלה לא מספיקות כדי לגרוע מהמצוינות של הסרט הכולל. תמיד קשה לי להתמודד עם אלימות בסרט כשהיא בסביבה מציאותית יותר (בניגוד לאיזו סצנת עינויים משוכללת ולא מציאותית מה ראה סדרות למשל), אז אולי כדאי לזכור זאת.

גוף השקרים לא הצליח בסוף השבוע הפותח שלו, לאחר שהוכה מסרט האימה בידוד ותאמינו או לא, צ'יוואווה של בוורלי הילס על זה שְׁנִיָה סוף שבוע. אז שוב סרט אחר שמסתכל כמעט ריאליסטי על המלחמה בטרור לא עושה טוב בקופות.

כשהדברים מתנהלים כמו שהם מתנהלים עם פוליטיקת בחירות והמשבר הפיננסי, אני מניח שכרגיל אנשים רוצים ללכת לסרטים כדי לברוח מה"עולם האמיתי" ולא לצפות במשהו שמזכיר להם את מה שהם רואים כל יום ב CNN.

אבל אם אתה מחפש דרמה נהדרת עם חלקה של סצנות כסיסת ציפורניים, אתה בסדר עם כמה סצנות די אכזריות ורוצה לראות הופעה מצוינת של ליאונרדו דיקפריו, גוף השקרים בהחלט שווה בדיקה.

הדירוג שלנו:

4.5 מתוך 5 (חובה לראות)

הסיום של דיונה

על הסופר