דיווח TIFF: דרו ברימור מספק עם 'Whip It'
הרזה מילי מילר.
אני זוכר את השם הזה ממופעי הרולר דרבי בשבת בצהריים בשנות השבעים. סבא זקן מסכן אהב ספורט מכל סוג וכשלא היה שום דבר אחר, זה היה רולר דרבי הוא היה צופה, ומזמין אותי לעשות זאת איתו. כל כך אהבתי אותו שמעולם לא היה לי הלב להגיד לו כמה זה היה ספורט טיפשי, אז ישבתי וצפיתי בו איתו. המחליק האהוב עליו היה אישה גבוהה ושחורה בשם סקיני מילי מילר.
אני אוהב את דרו ברימור. תמיד יש. ככל שהיא התבגרה אהבתי את הדרך שבה היא מדברת, את האופן שבו היא מתייחסת אליך כאל חברה ותיקה, מחבקת אותי בכל פעם שאנחנו נפגשים. למרות שמעולם לא חשבתי עליה כשחקנית עד השנה, תמיד חיבבתי אותה, בידיעה שהיא פחות שחקנית מאשר כוכבת קולנוע. השנה רציתי את ההזדמנות לספר לה כמה הערצתי את הופעתה בסרט HBO גנים אפורים, שאמור לזכות אותה בפרס האמי לשחקנית הטובה ביותר בסוף השבוע הבא. היא חייכה, חשבתי שראיתי דמעה והודתה לי.
"לדעת כמה אתה קשוח עם הופעות בסרטים זה אומר לי הרבה", היא חייכה.
ברימור נתן הופעה מבריקה לגמרי בתור איווי הקטנה, הצעירה מבין שתי הנשים המוזרות שחיות במצוקה ב גנים אפורים - סיפור אמיתי על בני הדודים של ג'קי אונאסיס, נושאיו של סרט תיעודי מפורסם בשנות השבעים. מול ג'סיקה לאנג, ברימור הציג הופעה שאילו הסרט היה שוחרר כעליון בבתי הקולנוע היה מקבל את הצעירה מועמדת לשחקנית הטובה ביותר. דרו ברימור מעיפה את ג'סיקה לאנג מהמסך בסרט.
היא כאן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו עם סרטה החדש מצליף בו שהיא לא רק מככבת בו, אלא ביימה. כן, דרו ברימור ביים סרט. למרות שחלקם ינידו בראשם וישאלו למה העולם מגיע כשנותנים לגברת הצעירה הזו כדי לביים סרט עלילתי, אחרים יחגגו את העובדה שאישה באמת זוכה לעשות עליו סרט נשים. אחרי הכל זה מה שהכי מרגש מצליף בו: שבארימור עשה סרט על נשים ולנשים מבלי לסגור גברים.
הסרט מתרחש בעולם הרולר דרבי, שבאמת זכה לשיא שלו באמצע שנות השבעים עד סוף שנות השבעים, אבל הוא נהנה כעת מקאמבק כסוג של בידור עממי. למען ההגינות שמעתי שרולר דרבי פונה למנטליות של הקרוואנים של אמריקה, ו למרות שאני מתעב סוג כזה של חשיבה אכזרית, אחרי שראיתי משחק מתנגן בטלוויזיה, צריך לעשות זאת לְהַסכִּים. עצם הרעיון של נשים מסתובבות במעגל על גלגיליות, מרופדות בכבדות כדי לאפשר את הנפילות וה נלחמים כדי לא לפצוע אותם יותר מדי, לספורט חייב להיות קסם מוזר למגזר מסוים. מצאתי את זה מצער, אבל אז אני אוהב הוקי קרח, שגם אנשים רבים סולדים ממנו.
כבמאי ברימור עושה עבודה יפה וצולל אותנו לעולם הרולר דרבי. לבליס (אלן פייג') נמאס להיות ממוקמת בתחרויות יופי על ידי אמה, שחקנית בכורה דהויה שרוצה שלבתה תהיה התהילה שמעולם לא עשתה. בעודה בטקסס, בליס משתתפת במשחק רולר דרבי ומכורה למשחק, מוצאת אותו גם בקצב מהיר וגם את כל מה שמעולם לא הורשה לעשות. היא צוללת לתוך הספורט ובקרוב היא חיה חיים כפולים (או מנסה), כמלכת יופי ורולר דרבי גיהנום. התיאור של הספורט אמיתי באופן מפתיע, כשברימור לא מושך אגרופים לגבי סוג האלימות שמתרחשת במהלך המשחקים האלה. הבנות האלה פוגעות אחת בשנייה, באגרופים מעופפים, בגוף וברגליים - כל מה שצריך כדי להתקדם.
פייג' מצטיינת בתור בליס, ומוכיחה שוב שהיא כנראה השחקנית הצעירה הטובה ביותר שעובדת בקולנוע כיום. היא מחליקה ללא מאמץ מתחת לעור של הדמות הזו ומאכלסת אותה בכל דרך, ואחרי פגישה אלן פייג' כמה פעמים, אני יכול לומר בבטחה שהדמויות שהיא יוצרת לא קשורות אליה את כל. היא פשוט נעלמת בתפקיד. הכוכבים האמיתיים של הסרט לעומת זאת, הם צוות המשנה שגונב את ההצגה, כולל ברימור כ סמאשי סימפסון, זואי בל בתור בלאדי הולי ואולי הטוב מכולם ג'ולייט לואיס בתור הברזל המסוכן מייבן.
מצליף בו כיף לראות, והבנות נראות שהן נהנות על המסך, ואולי זה יותר מכל דבר אחר ההישג הגדול ביותר של ברימור כבמאית: היא עשתה סרט שאנשים נהנו לעשות ושהקהל יהנה צופה.
זה אמנות?
לעזאזל לא, אבל גם זה לא היה אמור להיות.
אלק בולדווין שיחרר את האקדח שהרג את הצלם על סט הסרט