אנשים רגילים: 5 דברים שהתוכנית עושה יותר טוב מהספר (וחמישה דברים שמפספסים את המטרה)

הולו ושל BBC Three אנשים נורמלים זכה לביקורות נלהבות הן מצד הצופים והן מצד המבקרים. מנהלי המופעים הצליחו איכשהו להתאים טקסט ספרותי מאוד למסך. רוב העיבודים בדרך כלל לעולם אינם מסוגלים לתפוס את המהות האמיתית של ספרים כמו אלה, במיוחד כאלה שיש בהם הרבה מונולוגים פנימיים. אבל המופעים התקרבו מאוד לשלמות. עיבוד המסך של אנשים נורמלים הוא כזה שגם רוב מעריצי הספרים ייהנו ממנו באופן פעיל.

התוכנית הצליחה לפעמים לשפר דברים מסוימים ולשפר את החוויה הכוללת של צופה שצופה בסיפור האהבה של מריאן וקונל מתפתח. זהו הישג גדול. יש מעט מאוד דברים שהתוכנית הזו מפספסת בעיבוד שלה. הנה כמה מהדרכים שבהן התוכנית העלתה את הספר, וכמה מהדברים שבוודאי ירגיזו קצת את חובבי הספרים הקשים.

10 טוב יותר: עיבוד יעיל של ספר עם כל כך הרבה מונולוג פנימי

הבעיה בהתאמת ספרי מבוגרים למסך היא שבדרך כלל זה מפסיד בחשיבות רבה מונולוגים פנימיים שיש לדמויות האלה. המהות של סיפורים כאלה היא לא על העלילה אלא פשוט על הדמויות. ולכן, חיוני לדעת מה הדמויות חושבות ולמה הן עושות, מה הן עושות.

התאמת מונולוגים פנימיים כאלה למסך נעשית בדרך כלל בצורה של קריינות, כפי שניתן לראות בסרט כמו

היתרונות של עמידה בצד במסיבה. אבל קריינות לא עובד לפעמים. ב אנשים נורמלים, הם מסוגלים להמיר חלק מהמחשבות הללו לדיאלוגים ושיחות, וכמה סצנות אילמת מסוגלות ללכוד את המהות של מחשבות מערבולת אלו.

9 החמצה: דייזי אדגר ג'ונס היא יפה מדי

הדמות של מריאן אמורה להיות "לא שגרתית" למראה. במיוחד בימי הלימודים היא אמורה להיות מישהי שלא מתאימה לנורמות של מה שנחשב לאטרקטיבי. היא לא משקיעה שום מאמץ לגרום לעצמה להיראות כך. אז שינוי הסגנון שלה כשהיא לומדת בקולג', אמור להיות ראוי לציון במיוחד.

דייזי אדגר-ג'ונס שמגלמת את מריאן פשוט יפה מדי מההתחלה. אין להטעות אף אחד שיגיד שהיא מושכת "באופן לא שגרתי". בהיותה כזו, התוכנית מפספסת את הצגת גיבור למראה "לא שגרתי" שרבים היו קשורים אליו.

8 טוב יותר: שתיקות משמעותיות לאורך התוכנית

אנשים נורמלים הוא ספר רב מילים, אבל הוא לא מופע רב מילים. יש מתיחות בזמן שאין דיבורים, אין שיחות. המתיחות השקטות הללו מאפשרות לצופים לשקוע במחשבות שיכולות להיות לדמויות. זוהי דרך שימושית שבאמצעותה הסדרה הזו מנסה להראות לצופים את חייהן של הדמויות.

מוצגות פעילויות ארציות; קונל עובר בספרייה, מריאן מנקה את שולחן המטבח, וכן הלאה. אבל הדברים האלה מאפשרים לצופים להבין טוב יותר את הדמויות. מנהלי המופעים מסוגלים לעקוב בצורה מושלמת אחר הפילוסופיה של "הצג אל תספר".

7 החמצה: הירידה בחשיבותו של ההיבט המעמדי

מערכת היחסים בין קונל למריאן היא מערכת יחסים בין שני אנשים מסובכים שבאים גם ממעמדות כלכליים וחברתיים שונים מאוד. זהו חלק חשוב מאוד בספר. ישנם מספר מקרים שבהם קונל רואה את העולם בצורה שונה מאוד בגלל חינוך מעמד הפועלים שלו.

ההצגה מקדישה מעט מאוד זמן בפענוח הסיבוכים של הבדל מעמדי זה. תוך התמקדות ביחסים הרומנטיים שלהם, התוכנית מפספסת את לכידת הניואנסים שמשחקים הגורמים החברתיים-כלכליים במערכת היחסים שלהם.

6 טוב יותר: הפוקוס הוא לחלוטין על מערכת היחסים שלהם

התוכנית לא מתרחקת ממה שהכי חשוב, היחסים בין מריאן וקונל. בכל פרק הצופים מקבלים מבט מעמיק יותר על כל אחת מהדמויות הללו ועל מערכת היחסים ביניהן. הצופים מסוגלים לראות את העקומה, הצמיחה, הפגמים, השלמות של מערכת היחסים בין שתי הדמויות המוקדמות הללו.

כל השאר נראה כמו עלילות משנה. ההצגה נצרכת במלואה על ידי הצגת כל מה שהלך כשורה ושגוי עם הדמויות הללו. לאף דמות או מערכת יחסים אחרת ניתנת אותה רמת תשומת לב.

5 פספסו: 12 פרקים לספר בן 266 עמודים

אנשים נורמלים הוא ספר קצר ופריך מאוד עם קצב קבוע. מנהלי התוכנית החליטו להמיר את הספר הזה בן 266 עמודים לסדרה עם 12 פרקים. זה איפשר להם להראות לאט לאט את צמיחתן של הדמויות הללו ולתאר את עוצמת מערכת היחסים ביניהן.

אבל סדרה בת 12 פרקים נראית קצת יותר מדי בהתחשב בחומר המקור המינימלי שאיתו עבדו. האם הם יכלו לעשות את ההצגה הרבה יותר קצרה? אולי. האם סדרה של 6 פרקים הייתה מספיקה? אולי. בסופו של יום, ההצגה נראית מעט מתוחה מדי, ואת זה ירגיש במיוחד מי שצופה בתוכנית מבלי שקרא את הספר.

4 טוב יותר: מערכת היחסים של מריאן עם משפחתה מוצגת מההתחלה

קוראי הספר בקושי מקבלים הצצה למה בדיוק לא בסדר במשפחתה של מריאן. אולם השואוראנס הלכו על גישה אחרת. כבר מהפרק הראשון, הצופים רואים את המשפחה הלא מתפקדת שמריאן גדלה בה. לכן הקהל מסוגל להזדהות טוב יותר עם מריאן לאורך ההופעה.

האח והאם הם דמויות שחוזרות על עצמן, והקשיחות והקור שמריאן גדלה סביבם, עוזרים לקהל להבין את אופיה ורגשותיה הרבה יותר טוב. זו אחת הדרכים שבהן ההתאמה מסוגלת לשפר את חומר המקור בצורה טובה מאוד.

3 פספס: כמה מונולוגים פנימיים פשוט לא ניתנים להתאמה

התוכנית הזו עושה עבודה טובה בהמרת כמה מונולוגים פנימיים לשיחות ולהראות לצופים מה הם חושבים מבלי לומר להם באמת. הוא עשה עבודה טובה יותר מעיבודי ספרים רבים מהתקופה האחרונה.

אבל בסופו של יום, גולת הכותרת של ספר כמו אנשים נורמלים הוא הדיוק החריף שבו כותבת סאלי רוני על מה שעובר בראשן של הדמויות הללו. פשוט אין דרך להתאים את זה למסך. אז התאמת המסך תמיד תחסר מזה.

2 טוב יותר: השחקנים מביאים את הדמויות לחיים

דייזי אדגר-ג'ונס ופול מסקל מביאים לחיים את מריאן וקונל בהתאמה. ההופעות של השחקנים האלה יוצאות מן הכלל. הדמויות האלה קשות וללא השחקנים הנכונים, הן היו יוצאות אחרת לגמרי על המסך. אדגר-ג'ונס ומסקל הם ההתאמה המושלמת לדמויות האלה.

הביצועים העדינים והגולמיים שלהם לוקחים את המופע לרמות חדשות. בעוד שגם שאר חברי הקאסט מתפקדים בצורה מעוררת התפעלות, צריך להעריך את שני אלה במיוחד על שהביאו לחיים שתי דמויות מסובכות מאוד מקלאסיקה ספרותית מודרנית.

1 החמצה: הטון של המופע

כל מי שקרא את הספר יהיה מודע לאיכות התוססת של הטקסט. סאלי רוני כותבת על צעירים בצורה שרק צעירים יכולים לכתוב על עצמם. היא כותבת את ההומור המטורף, את הסרקזם, את השנינות של הדמויות האלה שגורמות לספר לצוץ.

צופה שצופה בתוכנית, מבלי שקרא את הספר, חייב למצוא את הטון של התוכנית עצוב עד כדי דיכאון. המופע מושתק ואיטי. ההיבטים המטופשים של הספר לא בהכרח מתורגמים למסך.

הַבָּאהארי פוטר: 10 דמויות שהיו צריכים ללכת לאזקבן

על הסופר