ביקורת 'ארץ מובטחת'

זה חומר בעל מחשבה גבוהה, אבל יוצר חווית צפייה רפה.

הארץ המובטחת הוא שיתוף הפעולה השלישי בין ה טוב וויל האנטינג צמד - הכותב/כוכב מאט דיימון והבמאי גאס ואן סנט - שהתאחדו בפעם האחרונה לפני עשר שנים בניסוי הלירי המפלג גרי. דיימון מגלם את סטיב באטלר, עיירה כפרית שהפכה למוכר מצליח בתאגיד גז טבעי. הוא האנטיתזה של גיבור פרנק קפרה, שתמימותו ותמימותו הופכת אותם לרגישים לציניות מול אינטרסים תאגידיים (ראה: מר סמית' נוסע לוושינגטון). העובדה שסטיב מתחיל להתפכח היא אחת הבעיות של הסרט, מסיבות שיוסברו בהמשך.

סטיב על סף קידום כאשר הוא ובת הזוג סו תומסון (פרנסס מקדורמנד) הולכים אל פנסילבניה כפרית, צופה עבודה קלה לשכנע את המקומיים למכור את הנכסים שלהם לקידוח זכויות. עם זאת, זה לפני שנתקל במכשולים בלתי צפויים כמו מורה מכובד בתיכון (הל הולברוק), שהמכובדות והידע שלו בתעשייה מסבכים הצבעה ברחבי העיר על חוֹמֶר; שלא לדבר על הגעתו של פעיל הסביבה המסתורי דסטין נובל (ג'ון קרסינסקי, שכתב את התסריט יחד עם דיימון) שלו הנוכחות מסכנת את כל הפעולה שלהם ומבלבלת את הרומן המתהווה של סטיב עם המורה המקומית ליסודי אליס (רוזמרי דוויט).

הארץ המובטחת שואפת להיות מדיטציה על קשיים כלכליים וערכי קהילה נעלמים - כפי שנחקרו באמצעות משל בעל מודע חברתי-קפרה - אבל עובד טוב יותר כאלגוריה לטיפוסים ההוליוודיים שעשו את זה בניסיון להתחבר מחדש ל'פשוטי העם' (קבוצה שפעם השתייכו אליה ל). הסרט אף פעם לא מתעלה על התחושה שהוא נוצר על ידי אנשים המודאגים מבעיה, בניגוד לאלה שמושפעים ישירות. ככל התסריט של דיימון וקרנסינסקי - והסיפור שהוגה בשיתוף דיוויד אגרס (איפה הדברים הפרועים נמצאים, רחוק אנחנו הולכים) - מגיע ממקום כנה, יש מכשול שהוא לא מצליח להתגבר עליו: זה מנקודת מבטם של זרים מיוחסים שמסתכלים פנימה.

לרוע המזל, הביצוע של דיימון תורם לפגם הזה; תיעוב העצמי וחוסר היכולת שלו מרגישים לעתים קרובות מאולצים, בעוד שהסצנות שבהן סטיב חוזר לשורשיו הן (וכן, זה נשמע רע) כמו לראות פוליטיקאי מפשיל שרוולים, מעמיד פנים שהוא צווארון כחול עוֹבֵד. התסריט בסופו של דבר משלב כמה פיתוחים מלחיצים אמינות (כולל, גילוי שיא) על מנת להשלים כראוי את הקשת של סטיב, מכיוון שהוא מתחיל ממקום אפל יותר. אלה מרכיבי העלילה שאמורים ליצור תלונות הארץ המובטחת מסתכם בתעמולה ואינו מצליח לזעזע בגלל דמותו של קרסינסקי - שכנראה נועד להיתפס כדוחף עדיין כנה, אבל מגזים ופשוט יוצא בעיקר בטוויטר ומגעיל (זה אולי היה מכוון בחלקו, אבל שוב, זה מדי הַרבֵּה).

בינתיים, הדמויות שמגלמות מקדורמנד, הולברוק ודוויט - שכולן מעניינות יותר ומרגישות כמו אנשים לגיטימיים של מלח הארץ - בסופו של דבר מקבלים משמרות קצרות, עם כל כך הרבה זמן מסך שהוקדש לסטיב ול דסטין. זה מתסכל על אחת כמה וכמה כי השחקנים האלה גם נותנים את הביצועים הטובים ביותר בסרט. כדי להיקשר לנקודה שהועלתה בעבר: הארץ המובטחת מאיר (תיאורטית) אור על המצוקות של האנשים הרגילים האלה ונותן להם קול, אבל על ידי דחיקתם הצידה לטובת הגאולה של סטיב, הוא לא מצליח לבצע את המשימה הזו.

דיימון וקרסינסקי מצליחים כאן יותר כתסריטאים מאשר שחקנים. התסריט שלהם הוא לא בדיוק פורץ דרך, בין השאר משום שהוא שואל את נוסחת קאפרה (ממש עד מונולוג רגע האמת של דמות במערכה השלישית); אף על פי כן, סיפור הסיפור הפשוט והאיפוק הפוליטי שלו ראויים להערצה. באופן דומה, הארץ המובטחת נמנע מלהציע כל פתרון לטפח בכל הנוגע לדילמה של פרקינג וההשלכות הסביבתיות שלו. חוסר הנכונות של הסרט להתחייב פוליטית ולדרוש אחריות הן נקודות החוזק שלו - מה הופך את החסרונות התמטיים (והפילוסופיים) שהוזכרו לעיל למתסכלים יותר השוואה.

ברמה הטכנית הטהורה, ואן סנט והצלם שלו לינוס סנדגרן יוצרים כמה ויזואליים ציוריים הכוללים צילומים חוזרים ממעוף הציפור של האזור הכפרי הבלתי מוכתם; עם זאת, השימוש בצילומים ממושכים ו/או תנועת מצלמה מזדמנת מסיח את הדעת באותה תדירות שהיא מצליחה לשפר סצנה כלשהי. באופן דומה, פלטת הצבעים המאופקת מגבירה את האווירה המאופקת הנמשכת לאורך כל הדרך, אך גם מדגישה (בלי משים) את מצב הרוח המעורר והיעדר הדרמה הדרמטית. הסרט מרגיש כאילו הוא צריך לזרום כמו הליווי המוזיקלי העדין של המלחין דני אלפמן, אבל התוצאה הסופית אינרטית שלא לצורך.

כשלם, הארץ המובטחת מתגלה כהכלאה של אלמנטים משל דיימון ואן סנט טוב וויל האנטינג ו גרי, מבחינת סיפור וסגנון. יש לו את אותן חוזקות תסריט, אבל יותר חולשות מאשר GWH - ואין לו ביצועים מרכזיים חזקים באותה מידה כדי לפצות על פגמי כתיבה - בעוד הקולנועי אסתטיקה ונגיעות של סמליות (ראה: זריקות של מים תוססים, בכל פעם שסטיב שוטף את פניו) אינם במוקד כמו ב גרי, אבל בסופו של דבר להיות כבדים כתוצאה מכך. זה חומר בעל מחשבה גבוהה, אבל יוצר חווית צפייה רפה.

הנה הטריילר של הארץ המובטחת:

-

הארץ המובטחת הוא מדורג R עבור שפה. הוא משוחק כעת במהדורה מוגבלת, אך יתרחב לבתי קולנוע נוספים ברחבי ארה"ב במהלך השבועות הקרובים.

הדירוג שלנו:

2.5 מתוך 5 (די טוב)

ארוס 90 ימים: טניה חולקת את ההיסטוריה שלה עם אלימות והתעללות במשפחה