סקירת 'עורך דין לינקולן'

עורך הדין של לינקולן התחיל עבורי בפתק הנכון. כתוביות הפתיחה התחילו את הסרט עם מוזיקת ​​רטרו מגניבה ואווירה ברורה של שנות ה-70 לחזות החזותית, אז הוא קיבל כמה נקודות מחוץ לשער. הסרט לא מבזבז זמן כדי להציג בפנינו את מתיו מקונוהיי בתור מיק האלר, עורך דין חלקלק עם יותר ממגע של רמאי. שעוסק בעריכת דין מתוך לינקולן קונטיננטל ישן ומגן על פושעים נאשמים שאחרת היו תלויים בציבור נֶאְשָׁם. כמובן שהוא לא עושה את זה פרו-בונו, אלא מייצר איזה מטבע טוב מאוד שבדרך כלל מגיע מהרווחים שהושגו לא טוב של אלה שהוא מגן עליו.

הוא תמיד מחפש תיק שיביא לו מזומן הגון, ללא קשר מיהו הנאשם - וכפי הסרט ממשיך, אנו מגלים שזה גרם לנישואיו עם מגי מקפרסון (בגילומה של מריסה טומיי) להגיע סוֹף. הם חולקים בת צעירה ובזמן שהם גרושים, הם עדיין בקשר (יותר מ)דיבור. היא במקרה גם תובעת, מה שמציב אותה ב"צוות" ההפוך בכל הנוגע למאבקים בבית המשפט.

חבר, ואל (ג'ון לגואיזמו), מביא למיק תיק שעשוי להיות שווה הרבה כסף: ילד עשיר ממשפחה עשירה וחזקה מאוד נעצר על כך שהיכה זונה בצורה קשה למדי. הוא מתעקש (באופן משכנע מאוד) שהוא חף מפשע - לא שזה משנה למיק - ומיק לוקח את התיק. מיק עובד עם החוקר הפרטי והחבר משכבר הימים פרנק לוין (בגילומו של וויליאם ה. מייסי עם מראה שיער ארוך ומגניב). לפרנק יש תחושה רעה לגבי הילד (בגילומו של ריאן פיליפ) - ולמרות שמיק הוא סופר מתמצא ברחוב, הוא קצת מסונוור מכמות הכסף הפוטנציאלי הכרוך בו.

כרגיל בסרטים מסוג זה, הדברים אינם כפי שהם נראים (ולמען האמת, הטריילר של זה נתן הרבה יותר ממה שהיה צריך) ונשארנו עם לא רק כשהוא רואה איך מיק מגן על התיק, אלא גם את רגשותיו כשהוא מתחיל לחשוד שייתכן שמרשו אינו בעצם חף מפשע פעור העיניים שהוא טוען שהוא.

התסריט נכתב על ידי ג'ון רומנו ויש לו דיאלוג הגון - למרות הנימה הרצינית הכללית של הסרט היו לא מעט רגעים קלילים לאורך כל הדרך שגררו צחוק מהקהל (ואפילו זקן עצבני לִי). הוא מבוסס על רומן מאת הסופר מייקל קונלי, שאינני מכיר את עבודתו - ההשוואה הכי קרובה שיכולתי לחשוב עליה היא שהוא הזכיר לי עיבוד לרומן של ג'ון גרישם.

בראד פורמן ביים את הסרט, או שהוא היה נפוץ יותר בתחילת הדרך או שפשוט התרגלתי אליו - אבל הוא לא יכול היה שלא להשתמש במצלמה רועדת כבר מההתחלה. אני מצטער, אבל אין דבר יותר מעצבן אותי מאשר מצלמת רועדת בשימוש בסצנות שבהן הדבר היחיד שקורה הוא ששני אנשים מנהלים שיחה. אני לא חופר את עניין הקולנוע כביכול של מכשיר כף היד, אתה-הנך-שם בית הספר לקולנוע. אם יש סצנה שבה שני אנשים רק מנהלים שיחה, אני רוצה שהמצלמה תייצג את נקודת המבט שלי תוך כדי צפייה בהם - וכשאני בשיחה עם אנשים אני לא מתרוצץ ואורג כמו מתאגרף, תודה רבה הַרבֵּה. היו גם כמה מעבודות מצלמות תקריב קיצוניות שראיתי לאחרונה וזה קצת הרבה - אני לא צריך להיות כל כך קרוב כדי שאוכל לראות את הנקבוביות על הפנים של אנשים.

אבל אני סוטה...

לפני שתתחיל לחשוב שלא אהבתי עורך הדין של לינקולן, תן לי להדריך אותך בחזרה - מאוד נהניתי מהסרט. מקונוהיי, שלמען האמת, לא ידוע בצלעות המשחק שלו, עשה כאן עבודה ראויה להערצה. כמובן שאין לו בעיה לשחק חביב ומקסים, אבל הוא גם הביא רצינות וקצת אינטנסיביות שמעבר לכל מה שראיתי אותו עושה בעבר. ראיין פיליפ עשה עבודה לא רעה, אם כי היה משהו בהופעה שלו שהרגיש קצת בעייתי באורך זרוע או קצת קר - אבל אז אפשר לומר שזה התאים לתפקיד שהוא היה משחק. תמיד כיף לראות את מייסי בכל תפקיד שהוא משחק וזה היה המקרה כאן שוב.

היה נחמד לראות את מריסה טומיי חזרה בתפקיד משנה בשרני למדי (אם כי לנצח אראה אותה בתור החברה ב בן דוד שלי ויני). למרות שג'ון לגויסמו בסרט, אל תצפו לראות ממנו הרבה - הוא נמצא בו אולי חמש דקות בסך הכל.

התסריט מקפץ קצת ולמרבה הצער אם אתה חושב על הסוף יותר מדי אתה עלול לצחוק קצת, אבל בסך הכל, אם אתה מחפש מותחן משפטי מרתק ומשעשע, אז אולי תרצה לבדוק עורך הדין של לינקולן.

הנה טריילר עבור עורך הדין של לינקולן:

-

[poll id="NN"]

הדירוג שלנו:

4 מתוך 5 (מצוין)

מעריצי 90 יום על רווח גדול בחיי הרווקות לאחר האירוסין של ליז

על הסופר