סקירת 'תביעת מזוודות'

צופי קולנוע שתענוגות האשם שלהם הם רומ-קומים רכים עשויים למצוא מספיק לאהוב ב-Bagage Claim, ולו רק בגלל שזו לרוב פנטזיה לא מזיקה ואינה פוגעת בחשיבה לאחור.

תביעת כבודה סובב סביב מונטנה מור (בגילומה של פולה פאטון), דיילת יחידה שבילתה שנים בתפקיד שושבינה (לעולם לא הכלה) בחתונות של אחיותיה הצעירות ואמה המרובת גרושים (ג'ניפר לואיס). מונטנה חשה מזמן לחוץ להתיישב על ידי ההורה השתלטן שלה, אבל לבסוף מגיעה לנקודת שבירה כשהיא האחות הצעירה ביותר (לורן לונדון) - שהיא רק תלמיד ב' בקולג' - מתארסת לספורטאי סטודנט עם מקצוען שאיפות... זמן לא רב לאחר שמונטנה לומדת את האמת המלוכלכת על המחזר העשיר והחתיך (בוריס קודג'ו) שחיזר אחריה בחודשים האחרונים.

נותרו רק שלושים יום למסיבת האירוסין של אחותה, החברים/חברים הטובים ביותר של מונטנה לעבודה - כולל חבר הומו בעל תובנה רגשית (יאפ) סם (אדם ברודי) - עזור לה לקחת נואש אמצעים. התוכנית שסם מציע כרוכה בהכנסת מונטנה למספר טיסות (בין אם היא עובדת ובין אם לא) במהלך החודש הקרוב, כך שהיא "בטעות" מצטלבת (ובתוך כך, להצית מחדש את הקשרים) עם גברים שונים שיצאה איתם במהלך השנים - בתקווה שהתוצאה הסופית תשתנה ואחד האדונים יתגלה כבעל פוטנציאל אמיתי לבעל הפעם סְבִיב.

אין ספק (בהתבסס על תיאור ההנחה), התחלת לחבר את זה תביעת כבודה היא אחת מאותן קומדיות פנטזיה רומנטיות סכריניות שסרטים מתוחכמים יותר ועכשוויים יותר בז'אנר נוטים לאמץ את אפם בימינו (ראה: דון ג'ון, עבור הדוגמה האחרונה). ובכל זאת, באשר למתן קרדיט היכן מגיע הקרדיט, הכותב/במאי של הסרט דיוויד אי. טלברט - מחזאי מצליח שמצייר מרומן ביכורים משלו - אכן נמנע מלחבק את סוג של סטנדרטים כפולים מגדריים בוטים, שנאת נשים ו/או מינדריה שלעתים קרובות שוררים ב-rom-com ז'ָאנר.

טלברט, כתסריטאי, מבצע שני חטאים שאי אפשר להתעלם מהם. הראשון הוא שהוא מאמץ כמעט כל קלישאת רום-קום בנאלית שכל מי שמכיר את הז'אנר מרחוק יזהה. חשוב מכך: למרות שטלברט מצליח להוציא לפועל את הטרופים שבהם נעשה שימוש יתר ביכולות בסיסיות, התסריט שלו עובד חסר את הפריחה הדרושה או המגע האישי שיכול לגרום לפעימות העלילה ולטיפוסי הדמויות להרגיש יותר חדשני. למעשה, האלמנטים האלה מסתיימים בתחושה שהם בקושי אמינים, אפילו בייצוג המוגבר של הסרט (קרא: מצויר גבולי) של המציאות.

השטויות העיקריות האחרות שטלברט מבצע כמספר סיפורים היא ביחס לאפיון השטוח שלו, מה שמותיר את רוב חברי הקאסט תקועים במשחק סטריאוטיפים. מצד אחד, אין שום דבר זדוני בגישה שלו; אנשים כמו מונטנה ואמה מרגישים כאילו הם יכלו לקבל השראה מאנשים אמיתיים שטלברט מכיר (ומכבד). הבעיה היא שלרוב הדמויות (כפי שנכתב) אין הרבה יותר מאשר אישיות של תו אחד, אז הם חסר אפילו את החומר הדרוש לעבודה כקריקטורות המספקות איזו צורה משמעותית של חברתי פַּרשָׁנוּת. לדוגמא: ג'יל סקוט בתור החברה הרווקה (והשמחה) של מונטנה גייל אף פעם לא מתביישת באורח החיים שלה, אבל אין מספיק לדמות שלה שהופך אותה לבלתי נשכחת - ולכן, קשה להעריך את המסר שטלברט מנסה לִשְׁלוֹחַ.

למרבה המזל, פאטון מחייג את הקסם המבעבע עד 10 ועושה עבודה טובה כדי לגרום למונטנה להרגיש כמו מישהי עם קשר וחביב אישיות - בניגוד לגיבורה שקיימת לצופות להקרין את עצמן עליהן (ככה מציג התסריט שֶׁלָה). בינתיים, הלהבות הישנות הרבות שהיא נתקלת בהן במסע נוטות להשתנות באיכותן, בהתאם לשחקן המגלם אותן. ככזה, השחקנים המרתקים יותר כמו טיי דיגס (אימון פרטי) וג'ימון הונסו (יהלום דם) להפיק את המרב מהחומר הדקיק שהם צריכים לעבוד איתם, אבל המוזיקאי/שחקן טריי סונגז (במטא-הופעה כנגן תעשיית המוזיקה) ודרק לוק (נִצנוּץ), בתור חברו משכבר הימים ושכנו של מונטנה ויליאם רייט, (שלושה ניחושים כיצד שֶׁלָהֶם מערכת היחסים מסתדרת), מסתיימת נאה, אבל בעיקר תפלה - לא יותר או פחות.

יש תכונות מסוימות שקובעות תביעת כבודה מלבד הסעיף הגנרי ביותר ב-rom-com, כמו האופן שבו נושא המשיכה הפיזית נמנע מטאטא מתחת לשטיח (למרות שזה לא במוקד הסיפור). אחרת, מבחינת הבימוי שלו, טלברט מכה בכל צליל שהייתם מצפים לו, בכל הנוגע לבחירות החזותיות שלו (תהיו בטוחים, שם הוא מונטאז' מסע המורכב בעיקר מצילומים חסרי השראה הכוללים מטוסים מעופפים ועיר קווי הרקיע) וכיצד הוא בונה את הסיפור כך שיגיע לשיאו עם שיעור חיים דביק בטענה שרק מרגיש חֶלקִית זכה (בעקבות כל חוסר הכבוד הקומי שהמשיך את זה).

צופי קולנוע שתענוגות האשם שלהם הם רומאים רכים עשויים למצוא מספיק לאהוב תביעת כבודה, ולו רק בגלל שזו לרוב פנטזיה לא מזיקה ואינה חשיבה לאחור באופן פוגעני בהצגת הגישות המודרניות כלפי מגדר, אהבה ומערכות יחסים בכלל. כל השאר, כולל הזוגות שמחפשים משהו לצפות בו בערב הדייטים - כמו מונטנה, מגיע לך יותר טוב.

למקרה שאתם עדיין מתלבטים, הנה הטריילר של תביעת כבודה:

_____

תביעת כבודה משחק עכשיו בבתי הקולנוע. אורכו 96 דקות ומדורג PG-13 עבור תוכן מיני ושפה מסוימת.

הדירוג שלנו:

2 מתוך 5 (בסדר)

מדוע ניית'ן פיליון מעולם לא לוהק בתור דרייק ב-Uncharted