סקירת הרשת החברתית

ביקורות של Kofi Outlaw של Screen Rant הרשת החברתית

פייסבוק היא ענקית מדיה חברתית ששינתה ללא עוררין את העולם, והשפיעה על הכל מאיך אנשים חולקים את חייהם, לאופן שבו אנשים משווקים, מקדמים ומוכרים עסקים, מוצרים ואפילו משלהם כשרונות. למעשה, פייסבוק כל כך נפוצה בעידן הדיגיטלי המודרני שלנו, עד שיש לה אפילו את הכוח לשנות את הטופוגרפיה של תרבות, תרבות פופ, אמנות, פוליטיקה, ובמקרים נדירים אפילו דת.

בהתחשב בעובדה שפייסבוק היא מה שהיא היום, אני חייב להודות שזה קצת מפתיע שלקח כל כך הרבה זמן עד שנעשה סרט על מקורותיו. ובעוד הסרט הזה, הרשת החברתית, הוא חקר מעניין ועשיר מבחינה ויזואלית של האירועים שהובילו ללא ספק להמצאה המשפיעה ביותר של דור, סוף חסר ברק ותחושה כללית של חוסר טעם מסמנים אותו הרבה פחות מלהיות הסרט שמגדיר דוֹר.

עד עכשיו הסיפור הבסיסי מאחורי המצאת פייסבוק די ידוע: בשנת 2003, תלמיד הרווארד מארק צוקרברג (ג'סי אייזנברג) הגה רעיון: קח את כל החוויה החברתית של הרווארד והפוך אותה לאתר אינטרנט מקיף באופן שאתרים אחרים כמו מייספייס ופרנדסטר לא עשו מעולם דמיינו. יחד עם שניים מחבריו המתכנתים, וחברו הטוב ביותר אדוארדו סאברין (אנדרו גארפילד) המספקים את הון הסטארט-אפ, צוקרברג יצר את "הפייסבוק", שרטוט מוקדם של מה שיהפוך בסופו של דבר לרשת החברתית Juggernaut שאנו מכירים היום.

כמובן שלכל ורד של רעיון מגיעים קוצים, ועלייתו המטאורית של צוקרברג לתהילה (ולשון הרע) באה במחיר של התכתשויות משפטיות מרובות ומערכות יחסים אישיות מרוסקות. להיות בחזית הטרנד יכולה להיות חוויה בודדה.

יש הרבה על הרשת החברתית זה מרשים. את הסרט ביים דיוויד פינצ'ר, האיש מאחורי כמה יצירות קולנוע נהדרות כמו Se7en, מועדון קרב, גַלגַל הַמַזָלוֹת, והמועמד לאוסקר מקרה מוזר של בנג'מין באטן. מעריצי פינצ'ר בדרך כלל מכירים ואוהבים את הבמאי עטור השבחים בשל שלוש החתימות העיקריות שלו: גישה פרפקציוניסטית, עבודת צילום ללא דופי והצילום האפל אך בעל הצבעים שלו. ניתן למצוא את כל שלוש החתימות הללו של פינצ'ר הרשת החברתית, מציע לצופים חגיגה לעין. הסצנות המוקדמות המתרחשות בהרווארד הן ללא ספק המדהימות ביותר, לוקחות את האוניברסיטה ההיסטורית ומעניקות לה ברק וידאו רוק עצבני, אפל. אני די בטוח שהרווארד מעולם לא נראה כל כך מגניב.

פינצ'ר (בעזרת התסריטאי שלו, אהרון סורקין) בונה את הסרט בצורה קצת מפתיעה, אך יחד עם זאת מרעננת וחכמה. רוב סרטי הזיכרונות הם די ליניאריים בצורתם (תחילת האירוע, עד לשיא הנושא), אולם הרשת החברתית נוקט בגישה אחרת. בהתחלה נראה כאילו אנחנו מקבלים את המבנה הסטנדרטי מהתחלה עד הסוף, אבל בסביבות 20-30 הדקות הסרט מתחיל לפתע לקפוץ בחלל ובזמן, ומראה את צוקרברג נתפס בעיצומו של משפטים שונים קרבות.

זה קצת צורם בהתחלה, עד שפינצ'ר מקל עלינו להבין שדווקא השיחות בהצהרות המשפטיות הללו הן שמניעות את הסיפור. עורכי דין שואלים שאלות, והתשובות מובילות לפלאשבקים על הקמתה של פייסבוק; מה שנחשף באותם פלאשבקים מוביל לשאלות משפטיות נוספות שמקפיצות אותנו שוב לתצהיר כזה או אחר, כאשר צוקרברג מנסה להגן על "יצירתו" מפני תוקפים שונים. זה נשמע יותר מבלבל ממה שזה באמת; בידיו של מתזמר מיומן כמו פינצ'ר, המבנה הייחודי הזה פועל לטובת הסרט, ומוסיף תחושת תנועה למה שיכול היה להיות סרט משעמם, אחרת.

הביצועים מרהיבים למדי - במיוחד אלה של שני המובילים, אייזנברג וגארפילד. אייזנברג תויג בחוגים מסוימים כ"מייקל סרה האחר", בהתייחסו לנטייתו של השחקן האחרון לשחק את החנון החביב כמעט בכל תפקיד שהוא לוקח על עצמו. זה בכלל לא נכון לגבי אייזנברג, שמציג את מארק צוקרברג כדמות אירונית טראגית: גאון חריף שחסר כל מושג בכל הנוגע לאינטראקציה אנושית; בחור שמרוויח הון ותהילה מאתר שמוקדש למעגלים חברתיים, אבל יש לו מעט מאוד "חברים אמיתיים" לקרוא לו.

אייזנברג גונב כמעט כל סצנה שבה הוא נמצא, בוהה באנשים סביבו כאילו הם מטומטמים, תוך שהוא מספק תובנות נוקבות שיכולות לגרום לאדם להרגיש כך. הופעה בולטת מובהקת שראויה להכרה (בתנאי שאנשים לא ימצאו את הדמות שלו לא חביבה מדי).

אנדרו גארפילד הוא כוכב עולה במהירות: הוא כבר נבחר כחדש ספיידרמן באתחול מחדש של סוני של הזיכיון הזה, ויש לו עוד תמונה יוקרתית, בחיים אל תעזוב אותי, שעתיד לצאת בסתיו הקרוב. כאן, גארפילד משחק סרט סטרייט כמעט מושלם לגאונות האקסצנטרית של אייזנברג. אדוארדו סאברין הוא מסוג הילד החכם שמעדיף (למרבה האירוניה) את החוויה החברתית הממשית של הקולג' על פני ישיבה בחדרי מעונות עמומים ויוצרים חיקוי מקוון שלה. גארפילד בונה בהצלחה את סאברין לדמות תלת מימדית עם מגוון של רגשות, א ילד מעט נאיבי שנקלע לבהלה לזהב שזזה מהר מדי בשבילו (או כל אחד) כדי להמשיך קדימה שֶׁל.

הסצנות של סאברין וצוקרברג בימיהן העליזות בהרווארד מצמידות היטב את הימים המאוחרים שבהם הם יושבים בסופו של דבר זה מול זה מול השולחן, מדברים דרך עורכי דין. הסצנה האקלימית של הנפילה שלהם גורמת למעשה אגרוף רגשי, וזה קרדיט שמגיע ישירות לכישרונות של שני הצעירים.

כמובן, אני אתגעגע אם לא אזכיר את ג'סטין טימברלייק בתור שון פארקר, ממציא נאפסטר שבסופו של דבר שותף עם צוקרברג כדי להפוך את פייסבוק לאלה שהיא היום. טימברלייק מצליח להשיל את תדמיתו הסלבריטאית ולהחליק לתפקידו די טוב, תוך שהוא מציג את פרקר כאיש עסקים נבון במיוחד שגדוש בו זמנית ב-B.S. בסך הכל, טימברלייק ממשיך להוכיח שהוא לא בדיחה של שחקן שחלק מהאנשים ירצו לתייג אותו בתור.

המשך להיבטים המאכזבים של הרשת החברתית...

הדירוג שלנו:

4 מתוך 5 (מצוין)

כל סרט ותוכנית טלוויזיה שיצאו בדיסני+ בנובמבר 2021

על הסופר