האם Watchmen הרג את 'סרטי קומיקס?'

ובכן, הסכומים נמצאים, ו שומרים הוא לא קרוב להיות הקופה של הקופות רבים מאיתנו ציפו שזה יהיה.

אחרי סוף שבוע פתיחה מוצק של 55 מיליון דולר, שומרים ספג ירידה של 67% בשבוע השני, והרוויח רק 18 מיליון דולר עבור ברוטו מקומי של שבועיים בסך 86 מיליון דולר (כ-112 מיליון דולר ברחבי העולם). הרווחים האלה חסרים בהרבה שומריםהתקציב המדווח של 120 מיליון דולר, שלא לדבר על העלות האסטרונומית של מסע שיווק כל כך אינטנסיבי שנראה כאילו רורשאך רץ לבית הלבן.

עכשיו זה שומרים נמצא בסכנה ממשית להיות פלופ קופתי, הגיע הזמן לשאול את השאלה הקשה: יש שומריםתת הביצועים של "סרטי קומיקס?"

הגדרת 'סרט הקומיקס'

תמיד היו שתי גישות שונות לסרטי קומיקס. יש סרטים כמו שומרים, הרוח, 300 ו עיר חטאים - סרטים שדבקים גַם מקרוב למקורות הקומיקס שלהם, מנסים ליצור מחדש את הקומיקס (לעיתים פאנל לפאנל) בצורה קולנועית. לסרטים כמו עיר חטאים ו 300, סגנון חיקוי זה הוכיח $מוצלח; ל הרוח, לא כל כך מוצלח. במקרה של שומרים, פסק הדין עדיין נמצא במחלוקת, וככל הנראה ימשיך להתווכח בשנים הבאות.

מול "סרטי הקומיקס" הללו יש סרטים כמו האביר האפל, איש הברזל אוֹ ספיידרמן, אשר נוצרו בהשראת ספרי קומיקס אך אל תנסו להיות ספרי קומיקס, במקום זאת בוחרים להציג את העולם הפנטסטי לרוב של גיבורי קומיקס בצורה קולנועית "ריאליסטית" יותר.

לאחר שהגדרתי את שתי הגישות לסרטי קומיקס, אני שואל שוב: יש שומרים הרג את "סרט הקומיקס?" כלומר, אותם סרטים שמנסים להיות "ספרי קומיקס חיים", הדוגלים בסגנון על פני החומר; נאמנות עבדית לחומר המקור על פני התקווה לערעור המוני?

אולפן גב

זאק סניידר אמר בראיונות רבים שמקבלים את Warner Bros. להכין שומרים סרט שדבק מקרוב לטקסט המקורי של אלן מור ודייב גיבונס (היקום החלופי מ-1985, אופיו המבוגר של הסיפור, שיא מסוים הכולל דיונון ענק) היה קרב במעלה הגבעה. האולפן (כמו כל כך הרבה אולפנים אחרים שעברו בעבר שומרים) בחוכמה הרגישו שהצפיפות והמוזרות של הקומיקס יגבילו את המשיכה ההמונית של הסרט, שגם בשלבי הקדם-הפקה כבר תויג בתקציב עצום.

סניידר טען שצריך לעשות זאת שומרים "נכון", היה צורך לעקוב אחר חומר המקור בעבדות - שאין דרך טובה יותר לספר את הסיפור מלבד איך מור וגיבונס כבר סיפרו אותו. התוצאה היא א שומרים סרט שהוא גם משוחרר וגם מוגבל: משוחרר במובן של מה שמותר לסרטים עם תקציב גדול להיות (מסוגנן להפליא, מלא בגיבורי פסיכופתים וזבל כחול משתלשל); מוגבל במובן זה של סניידר שומרים לעולם לא מצליחה להשתחרר מגבולות הקומיקס שלה, כדי לחיות ולנשום כיצירת אמנות ייחודית משלה. (בטוח, זו לא דעה: זה הפיצול באמצע שראית בקרב המבקרים והקהל. אלה שחופרים את חוברת הקומיקס על כל המוזרות הצפופה והמרהיבה בו נוטים לאהוב את הסרט; אלה שלא, לא. והדעה המחולקת הזו בוודאי גובה את שלה בקופות.)

אז השאלה היא: בהמשך הדרך, כמה מיליוני קופות יהיו מוכנים האולפנים להסתכן, רק כדי לתת כבוד לאומת הפאנבוי? שומרים התסריטאי דיוויד הייטר ביקש לאחרונה מצופי הסרט לראות את הסרט בפעם השנייה, במטרה להעביר את המסר להוליווד שיש שוק לסרטי קומיקס "מורכבים". אולם עד עתה, ייתכן שהוא מטיף למקהלה ריקה.

האם FANBOYS מנהלים את התוכנית?

דבר אחד שהיה מאוד ייחודי במכלול שומרים הניסיון היה רמת ההתחשבות שיוצרי הסרט נתנו לאומת הפאנבוי. בכל ראיון או פאנל שהוא היה בו, זאק סניידר עשה מאמצים רבים כדי להדגיש שגם הוא היה א שומרים פאנבוי, ושהוא לא יאכזב את אומת הפאנבוי על ידי זלזול בחומר מקור.

עכשיו סניידר יכול היה להיות לגמרי ביסוס של כולנו, אבל אני לא מאמין בזה. אני מאמין שבכל הנוגע ליוצרי קולנוע, זאק סניידר הוא באמת מעריץ שבאמת עשה את הסרט הזה לאוהדים קודם כל, שני קהל המונים. הזמן בסופו של דבר יגלה את החוכמה (או היעדרה) של הגישה הזו, אבל נכון לעכשיו, זה בוודאי מוטלת בספק.

של Screen Rant הבעלים של רוב קיז כתב לאחרונה מאמר על הקרוב סרט אקס-מן מקור: וולברין, שם הוא הציג את השאלה עד כמה (או לא) היוצרים מאחוריהם זְאֵבוֹן זוֹלֵל מאזינים לדעות של אוהדים על האופן שבו דמויות כמו דדפול או גמביט מתורגמות למסך הגדול. באותה רוח, אני מוצא את עצמי תוהה: כשזה מגיע לסרטי קומיקס, מי באמת מנהל את התוכנית? האם לפאנבויים באמת הייתה כל כך הרבה השפעה בעבר שומרים? ועכשיו זה שומרים מתקרב, כמה ישפיעו האוהדים לֹא יש קדימה? האם בסיס מעריצי ליבה של חנוני קומיקס באמת שווה לספק סרט עם תקציב גדול? או האם פנייה המונית היא השורה התחתונה שכל יוצר קומיקס צריך ללכת אליה?

הסיכון של יצירת 'סרט קומיקס'

האמת הפשוטה היא שחלק מהאנשים אוהבים מאוד ספרי קומיקס בעוד שאחרים לא יכולים לסבול אותם. וכולנו יודעים את הסיבות לכך שהשונאים שונאים: הדמויות פנטסטיות מדי, הסיפורים מופרכים מדי, הדיאלוג יותר מדי צ'יזי וכו' וכו'.

על מנת לגרום לסרטי קומיקס לפנות לקהל מעבר לחנות הקומיקס, על יוצרי הסרט להפריד בין העיבודים שלהם לבין ה"מלכות" של מקורות הקומיקס שלהם, מכרים את המהות הגולמית של מה שהפך גיבור על מעניין או מושך מלכתחילה, ואז בונים על זה סרט קרן. אנשים מעולם לא היו צריכים לקרוא א באטמן קומיקס שיסתקרן מהשקפתו החברתית האפלה של ברוס ווין, או גיליון בודד של ספיידרמן להתייחס לחרדתו בגיל העשרה של פיטר פארקר. כמובן, יש שיגידו שלזיהוי דמויות יש כל קשר לסיכויים של סרט קומיקס לערעור המוני (זיהוי דמויות רחב = פנייה רחבה לקולנוע). הייתי מזכיר לאותם אנשים את המקרים של באטמן ורובין ו V עבור ונדטה. לפעמים ידוע ברבים אין פירושו ערעור המוני, ולהיפך.

ארוס 90 ימים: אוולין אומרת שהמפיק עיוור אותה וגרם לקוריי לעשות דברים

על הסופר