סקירת היעד הסופי
בעוד ויק (רטט מסך head honcho) זוכה לסקור את כל הסרטים הטובים כמו ממזרים חסרי כבוד, מחוז 9 ואפילו G.I. ג'ו: עליית הקוברה, אני תקוע בצפייה אני מתנדב לצפות בסרטים שאף אחד אחר לא רוצה לראות. אז, כשנכנסתי היעד הסופי הלילה תפסתי בחוזקה את הקש הקצר והדקיק שלי, ציפיתי לגרוע מכל, תכננתי לא יותר מאשר בסדר וקיוויתי לטוב.
נחשו איזה מהם קיבלתי?
אני מניח שזו בעיקר אשמתי. הייתי צריך לבחור בחוכמה בין השניים היעד הסופיאוֹ ליל כל הקדושים 2, שזה בערך כמו בחירה נבונה בין ילד להכות אותי במפשעה עם מחבט בייסבול או מקל גולף. אבל כמו מבקר טוב, הרמתי את התחתונית שלי והלכתי בעיוורון לתוך הסכנה הממתינה, וצרחתי על הילד ההוא עם הכלי הקהה שחוטף כדורים: "קדימה ילד! תן לי את הזריקה הטובה ביותר שלך! אני יכול לקחת את זה!"
ובכן, נראה שאני לא יכול לסבול את זה - ואחרי 80 דקות מפרכות, משעממות וצפויות, דירדתי החוצה תיאטרון עם שקית קרח קשורה למפשעה שלי כשהילד לעג לי, מצביע וצחק על העז שלי אִי שְׂבִיעוּת רָצוֹן. ובדומה לקש הדקיק שלי, היעד הסופי היה דק באותה מידה בעלילה, בדמויות, ב-FX ובסוף.
היעד הסופי, שהוא הכותרת הרשמית מכיוון שכביכול "ה" מרמז שזהו האחרון במרובע, נכשל כמעט בכל משימה שהוא מתכוון לבצע. אתחיל בהיבט התלת מימד של הסרט. כל כך נמאס לי מהניסיונות השחוקים, הגנריים והחלשים (לא, פתטי) של במאים היום להשתמש בטכנולוגיית תלת מימד. כל סצנה תלת מימדית בסרט צפויה ורובם, אם לא כולם, נעשו ב-CGI גרוע מאוד (לא G.I. Joe-bad mind, you אבל עדיין די עצוב). הם מתחילים מספיק הגונים, כשמכוניות מירוץ נוסעות לתוך הפנים שלך, אבל אז עוברים במהירות למצב ההמתנה הישן "
הם אפילו זורקים את הסצינה המחייבת "CGI שמפניה צץ באוויר" - וזה היה בערך באותו זמן שנאנקתי בקול. בשלב הזה תהיתי למה לא סתם מישהו עומד מול המצלמה במשך עשרים דקות דחיפה של מקל פנימה והחוצה לעבר הקהל משמיעה צליל "אוההההה" כדי להפיק את המרב מהתלת מימד שלהם תַקצִיב. (ילד-1 פול -0)
ממש נהניתי מהשניים הראשונים יעד סופי סרטים, השלישי לא היה כל כך לוהט, אבל לכל אחד מהם היה אותו כותב אז חשבתי שאם הוא חזר לסרט הזה אז לפחות הסיפור יהיה הגון. הפעם היחידה שאי פעם טעיתי יותר הייתה חופשת האביב בקי ווסט במועדון בשם Diva's עם "ילדה" בשם אדם.
אריק ברס וג'פרי רדיק נמצאים כאן בבקרת שיוט מלאה, ומעניקים לנו דמויות שלא אכפת לנו מהן, ולכן אין להן עניין אם הן חיות או מתות. השחקן היחיד שכדאי להזכיר הוא מיקלטי וויליאמסון בתור המאבטח. נותנים לו את הסצנה הכי מצחיקה בסרט וכמה מהשורות הטובות ביותר אבל בלי לתת שום דבר, בוא נגיד שלMykelti ו-L.L. Cool J אין שום דבר במשותף.
מסיבות שברחו ממני, הכותבים החליטו לזרוק מנה נכבדה של סטריאוטיפים. נותנים לנו שני סוגים שונים של ג'ינג'ים במסלול המרוצים, שקית האשפה הלבנה והמגעילה עם בחורה חמודה והגזען שחושק לשרוף צלב בחצר הקדמית של המאבטח שבו הוא מאשים את אשתו מוות; וכדי לחדד את הסטריאוטיפ הדרומי, שני הג'ינג'ים עובדים בתעשיית הרכב, האחד מכונאי רכב בהתאמה אישית והשני נוהג בגרר ושותה בירה.
הבנות בסרט מטומטמות ולא חשובות ולרוב כתובות כרגשניות מדי ולא הגיוניות. הייתי מעדיף פשוט לראות אותם יורדים מוקדם ומסיימים עם זה; וה"גיבור", אם תרצו, לא משך את תשומת ליבי פעם אחת. ואז אנחנו מקבלים את הבחור המגעיל, רודף החצאיות והחצאית, שאכפת לו יותר מלהשכיב מכל דבר אחר או כל אחד אחר סביבו. בסצינה שלו בבריכה יש מנה בריאה של עירום נשי, אז הורים היזהרו אם אתם עדיין מסיבה מוזרה כלשהי (זול מדי בשביל לקפוץ לבייביסיטר?) שוקלים להביא את הילדים הצעירים שלכם לסרט הזה.
*מַשִׁיק* אנשים אני בשום אופן לא אומר לכם איך להיות הורים אבל אני מבטיח לכם שזה לא סרט לילדים - בני נוער אולי, אבל אין סיכוי שילדים יראו את זה. אני אומר את זה בגלל שאישה, שאני מניח שהיא "האמא המגניבה", נכנסה עם ילדים מגיל 15 ועד גיל 8! אני מופתע שהיא לא העבירה סתם בקבוק ג'ק דניאלס ודובי. *סוף טאנגנט*
הדירוג שלנו:
1.5 מתוך 5 (גרוע, כמה חלקים טובים)
איך צוות השחקנים משתווה לסרט משנת 1984
על הסופר