סקירת Bounty Battle: חיקוי ללא ביצוע
"אינדי Smash Bros." נשמע כמו רעיון מושלם אם נעשה היטב, ו קרב הבאונטי רצף מבוא מונפש בונה התרגשות לעצם הרעיון הזה, כאשר דמויות מכל קשת האינדי הדו-ממדית קופצות לזירה. אוטוס מ ילד ינשוף ו חואן מ גוואקמלינשאבים לפורטל יחד עם גיבורים ונבלים ממגוון משחקים אחרים, והרצף מלהיב, ועושה עבודה מצוינת בהצגת הקונספט החסום הזה לשחקן. למרבה הצער, בעוד הדמויות בפתיחה נופלות לזירות שלהן בחן, המשחק עצמו לא ממש תוקע את הנחיתה.
קרב הבאונטי הוא אגוז קשה לפיצוח. מצד אחד, זהו רעיון נהדר שאצר בקפידה על ידי ההתלהבות של המפתחת שלו, Dark Screen Games. להביא את כל הדמויות הללו למקום אחד היה ללא ספק הישג לא קטן, והמשחק לא רוצה שהשחקנים ישכחו עד כמה האירוע הזה באמת חשוב. בצד השני של המטבע טמון משחקיות חסרת גרביטאס ומרגישה יותר כמו משחק פלאש אינטרנטי של אמצע שנות ה-2000 מאשר חוויה מעודנת שמתחרה Super Smash Bros. המשחק קורע כל כך הרבה מהמבנה שלו מהסדרה הקלאסית של נינטנדו, אבל עושה זאת ללא כל העדינות הנדרשת כדי ליצור רושם מתמשך.
מצבי משחק ב קרב הבאונטי רדו למצבי טורנירים ואתגרים עבור שחקני סולו ומצב נגד עבור שיתוף פעולה בספה. נראה ששני מצבי הסולו נקראים אחורה מכיוון שמצב הטורניר הוא למעשה סדרה של קרבות הכוללים השלמת מספר אתגרים שונים. השחקן עשוי להיות מוטל לשרוד גלים של אויבים, להילחם בקבוצות ספציפיות או להפיל את כל הדמויות האחרות מהזירה. מצב האתגר, לעומת זאת, הוא מצב המשחק האופייני לטורניר שמצופה מכל משחק לחימה. שני המצבים האלה מהנים, אבל
באופן כללי הלחימה מהנה, אבל לוקח קצת יותר מדי זמן עד שזה הופך להיות ככה. הדמויות מרגישות כאילו הן נמצאות במשחק פלאש ולא בכותרת הדור הנוכחית, ותנועות הדמויות מגוונות ומרופדות למרות שרוב הדמויות הללו מגיעות ממשחקים שנעו עם נזילות מושלמת עבור ספרייטים דו מימדיים. לכל החוויה לוקח זמן להיכנס מכיוון ששינויי אנימציה ברורים שואבים את הכוח מרוב ההתקפות. זה מתווסף על ידי הביצועים הכוללים של המשחק.
קצב הפריימים של כותר זה נורא ואין לו מערכות לדילוג על פריימים מסוימים כדי לשמור על מהירות. באמצע התקפות כל המשחק יאט למחצית מהירות הריצה שלו בזמן שהקונסולה תשיג את הקצב. בעיה זו הופכת לבלתי נסבלת במצב Versus, שבו המשחק מצפה מהשחקנים להילחם עד שלוש דמויות אחרות, לקפוץ, לחתוך ולירות קליעים מבוססי חלקיקים. המשחק אף פעם לא מאט עד לעצירה מלאה, אבל אי אפשר להיכנס לפעולה כשהמשחק לא יכול להחזיק את משקלו על קונסולות שיכולות להציג משחקים כמו רוח רפאים של צושימה ללא תקלה.
בעוד שהקרב הוא משהו שאפשר להכיר אותו לאורך זמן, ממשק המשתמש באופן כללי מרגיש נמהר. קרבות מסתיימים בפתאומיות כשהמכה האחרונה נוחתת, חיתוך מהיר לשחקן שעומד בחוסר מעש במרכז המסך. אין אינדיקציה אם השחקן ניצח או הפסיד עד כמה רגעים לאחר מכן, כאשר "משחק נגמר" או "משחק טוב" מופיעים לאט על המסך. אין "KO", אין אנימציה של המפסיד נופל לקרקע בהילוך איטי, ואין שינוי פסקול. קרבות מתחילים ונגמרים כל כך בפתאומיות באופן שממשיך להקשיב למשחקים ישנים יותר שהתמקדו רק במשחקיות, ולא בהצגה. בנוסף, בסיום סיבוב במצב טורניר, המשחק יחזיר את השחקנים לתפריט ההתחלה במקום לתפריט הטורניר. זה יחד עם מוסכמות השמות גורם לכל העניין להרגיש מרושל ביחד.
באינטרנט, ובשנת 2006, קרב הבאונטי הייתה חוויה מרשימה. לשחק עם חבר הוא הסחת דעת קטנה וכיפית, ולראות דמויות אינדי מרובות תחת אותה קורת גג זה מרענן. הבעיה היא שעד כמה שהמשחק הזה רוצה להיות Super Smash Bros., זה לא משקיע את המאמץ להרגיש כמו חבילה מלוטשת. התפוצצות של דמויות באלומת אור לבן כשהן נופלות מהזירה זה לא כל מה שצריך כדי להיות חוויה שווה. קרב הבאונטי הוא משחק שעשוי למצוא כמה מעריצים, אבל הוא לא כזה שישחק הרבה יותר מכמה ימים למעט על ידי מעריצי האינדי המושבעים ביותר.
קרב הבאונטי זמין ב-Nintendo Switch, PlayStation 4, Xbox One ו-Microsoft Windows. קוד PlayStation 4 סופק ל- Screen Rant למטרות סקירה זו.
הדירוג שלנו:
2 מתוך 5 (בסדר)
האם סורה הוא ה-Smash Bros. דמות DLC?