ביקורת 'סופר 8'

ביקורות של Kofi Outlaw של Screen Rant סופר 8

סופר 8היה מסע פרסום שיווקי מבלבל לקראת שחרורו. יש אנשים שמכירים את זה כ"שג'יי ג'יי. הסרט של אברמס וסטיבן ספילברג', בעוד שאחרים מכירים אותו כ'זה גונים-פוגש-ET'סריקה לאחור'. ואז יש אחרים (הרבה אחרים) שלא יהיה להם מושג קלוש על מה הסרט הזה.

כמו בכל סרט, חשוב לגשת סופר 8כשהציפיות שלך מתואמות כראוי למה שיש לסרט להציע - ובמקרה הזה, ההצעה הזו היא שילוב של נוסטלגיה, ריגושים וקסם סרטים מיושנים, שהועלו על ידי צוות צעירים מצחיקים ומוכשרים להפליא שחקנים.

למרות כל ההבטחות היצוריות שלו, סיפור הסרט הוא דרמה ספילברגית קלאסית: בעיירה הקטנה אוהיו של שנות ה-70, ג'ו לאמב הצעיר (עולה חדש). ג'ואל קורטני) מאבד את אמו בתאונה טרגית. אביו של ג'ו, סגן ג'קסון לאמב (קייל צ'נדלר), שבור מהאובדן, וקובר את כאבו מתחת לתפקידו כמגן האיתן של העיר. לבדו ומוזנח, ג'ו הצעיר מוצא דרכים משלו לעקור את צערו - בעיקר על ידי אחיזת תליון שלבשה אמו ועל ידי סיוע חברו צ'ארלס (ריילי גריפית'ס) ביצירת סרט סופר 8 חובבני בשם "המקרה", שהבנים מקווים להגיש לסרט מקומי פֶסטִיבָל.

לילה אחד, ג'ו, צ'ארלס ושאר הצוות שלהם (קארי, פיירו, מרטין, צרבת דאגה ופרסטון, נעליים טובות) מחליטים להתגנב כדי לצלם סצנה מרכזית ליד תחנת הרכבת. אל הבנים מצטרפת ילדה (כמובן): אליס דיינארד (אל פאנינג), שחקנית מיומנת שהיא במקרה הבת המרדנית של העיירה השיכורה...והמחאה הסודית של ג'ו.

הכל "מנטה" (תשמעו את המונח הזה הרבה בסרט הזה) עד שטנדר סוטה אל הפסים ומוציא רכבת מתקרבת. לאחר ההרס, הילדים לומדים שהתאונה הזו לא הייתה מקרית, ושהרכבת לא הייתה הרכבת הממוצעת שלך. הם נמלטים בקושי מהמקום לפני שהצבא נועל אותה, אבל זמן קצר לאחר מכן, העיר שלהם נגועה בסדרה של מסתוריות התרחשויות מאלצות את הילדים להתמודד עם סיטואציה בלתי נתפסת - כזו שבהכרח תפגיש את ג'ו ואביו פנים אל פנים הבעיות שלהם.

בואו נהיה ברורים: סופר 8 הוא לא סרט המפלצות המדע הבדיוני שחלק מהאנשים אולי מצפים לו. אכן יש יצור מוזר שמטיל אימה על עיירת הילדים, אבל משתמשים בחוט העלילה הזה בעיקר לדחף נרטיבי, והיצור עצמו מוצג רק לעתים רחוקות בסרט (עד לשיא, של קוּרס). מה שהסרט בוחר להתמקד בו במקום, הוא איך קבוצת הילדים הזו מתחברת ומתפתחת במהלך האירוע יוצא הדופן הזה - במיוחד ג'ו ואליס, שהרומנטיקה המתהווה שלהם (וכל הבעיות שהיא גורמת) היא יותר סיפור של "רומיאו ויוליה".

אנשים מסוימים עשויים לקרוא את התיאור הזה ולהרגיש כמו סופר 8 הוא עוד סרט פיתיון והחלפה שמבטיח דבר אחד ומקיים אחר. איך משווק סרט זה נושא אחר, אבל בסרט ברור שהכוונה של יוצרי הסרט (אברם ובמידה פחותה ספילברג) היא לתת כבוד לסרטי שנות ה-80 כמו הגונים, שסיפר סיפורי התבגרות על ידי הצבת ילדים במצבים פנטסטיים (לעתים מסוכנים). וכמו בכל סיפור התבגרות, הסיכויים להצלחת הסרט מונחים בכבדות על כתפי צוות השחקנים הצעירים שלו.

הילד מופיע ב סופר 8 מצוירים די דק - ילד עצוב, ילד משוגע, ילד אגואיסטי, ילד מפוחד וכו'. - אולם השחקנים הצעירים שמשחקים אותם הם די סולידיים. הילדים בו בזמן וינטג' של שנות ה-70 ומודרניים מאוד, משתמשים בסלנג ישן ("מנטה!") בשילוב עם קצה מודרני (קצת ניבולי פה, אבל שום דבר פוגעני מדי). כמה מהילדים כריזמטיים מאוד (גריפית'ס בתור צ'ארלס וריאן לי בתור הפירומן קארי גונבים כמעט כל סצנה שהם נמצאים בה), ושני המובילים (קורטני ופנינג) ממש מוּכשָׁר. לרומנטיקה של אהבת הכלבלבים שלהם יש רבדים רבים של צער, אשמה, בדידות וגעגועים מבעבעים מתחת לפני השטח, והרגעים הטובים ביותר של הסרט מגיעים מצפייה בג'ו ואליס מתחברים על הכאב שלהם.

בתור עולה חדשה, קורטני היא לא הכי גדולה בכל מה שקשור לניואנסים ועדינות - אבל למרבה המזל התסריט קורא לג'ו להיות בעיקר חסר תחושה וחסר פנים במקום רגשני בגלוי; במקום זאת, רגשותיו באים לידי ביטוי באמצעים סמליים, כמו התליון שהוא לופת לנוחות. אל פאנינג (אחותה של דקוטה פאנינג) מקדימה את הבנים בליגות, ואברמס מניחה בחוכמה את רוב הרגעים הכבדים יותר בסרט על כתפיה ונותנת לה לשאת אותם הביתה. פוטנציאל כוכב מובהק שם.

המבוגרים בסרט (כמו היצור) משמשים בעיקר לרקע ולרגעי מילוי בסיפור. קייל צ'נדלר ממשיך להיות אחד השחקנים היותר טובים שפועלים היום, ומוציא קשת אופי שכל כך מאופקת ממך צריך להתבונן בעיניו ובקווי הפנים שלו כדי להבין את המורכבות של מה שקורה אצל סגן לאמב. רֹאשׁ. גם רון אלדר מצליח לשחק היטב את אביה של אליס, לואיס דיינארד, אותו הוא מצליח להוציא מתחום הקלישאה (האב השיכור/המתעלל בעיר) עד להופעה מורכבת וניואנסית לא פחות.

פרצופים נוספים צצים פה ושם - נואה אמריך בתור המפקד הצבאי הרשע, ריצ'רד טי. ג'ונס כעוזר שלו, פנים מוכרות אחרות כתושבי העיר - אבל הם לא בדיוק מפותחים, מעניינים או אפילו בלתי נשכחים. היוצא מן הכלל הוא אולי דיוויד גלאגר בתור דוני, ראש העיר, חלק קטן שנחלב בשביל מקסימום העליזות. אמנם חוסר העומק בהרבה מהדמויות מורגש, אבל זה לא כל כך מאכזב שכן הגיבורים הצעירים הם באמת הפוקוס כאן.

לרוב, J.J. אברמס משיג איזון טוב של הומור קליל, דרמה שאף פעם לא כבדה מדי, וכמה ריגושים טובים לקפוץ למושב פה ושם. החיסרון הוא שהמערכה האחרונה של הסרט מתגלגלת למרדף פעולה סטנדרטי של מדע בדיוני, שלם עם מותג ספילברג, סיום הרגשה דביק שמבטל הרבה מהבסיס הנהדר שנבנה מתחתיו זה. עם זאת, זה קורה לעתים קרובות עם סיפורים המבוססים על איזושהי תעלומה מרכזית: לעתים נדירות הגילויים מספקים כמו הציפייה. היצור (על כל המסתורין שאופף אותו) לא כל כך מרשים, ועבור חלקם, מעברי דמויות ירגישו נמהרים או לא הרווחים (מצאתי שהם עדינים ובעלי ניואנסים, אבל זה רק אני).

בסך הכל, עם זאת, סופר 8 הוא חווית קולנוע מהנה למדי והדמויות הצעירות במרכזו די משעשעות. הסיפור אינו חדש או מהפכני, אבל אלמנט הנוסטלגיה הוא אלמנט חיובי. אה, ולמי שתוהה: כן, אברמס עדיין מצליח להכניס לסרט כמה מ"התלקחויות העדשות" החותמות שלו. קח את זה איך שאתה רוצה.

אם אתה עדיין על הגדר לגבי האם לראות או לא סופר 8, בדוק את הטריילר למטה. אם אתה רוצה לדעת יותר על היצור המסתורי של הסרט, צפה בזה סרטון ויראלי חושפני.

לבסוף, כדי לדון בפירוט בסרט מבלי לדאוג להרוס אותו למי שעדיין לא ראה אותו, עבור אל דיון ספוילרים של סופר 8.

הדירוג שלנו:

4 מתוך 5 (מצוין)

ארוס 90 ימים: טניה חולקת את ההיסטוריה שלה עם אלימות והתעללות במשפחה

על הסופר