סקירת המגינים של מארוול

מארוול מרכיבה את הגיבורים שלה ברמת הרחוב לסדרת אירועי נטפליקס שמתחילה לאט, אבל מוצאת קצת כיף ברגע שהיא מבינה את המשמעות של עבודת צוות.

[סקירה זו דנה בפרטים מארבעת הפרקים הראשונים של The Defenders של מארוול זה עשוי להיחשב ספוילרים.]

-

The Defenders של מארוול אינו בהכרח ניצחון עבור גיבורי העל ברמת הרחוב הזורמים של החברה, אלא לאחר הצעד המוטעה שהיה אגרוף ברזל גילה חולשה ב ה- Mighty Marvel Machine זה אכן מרגיש כמו מהלך לקראת תיקון מסלול. עם זאת, התיקון הזה לוקח זמן - הרבה זמן. ובסדרת אירועים באורך של שמונה פרקים בלבד, ובילה כמעט מחצית מהזמן הזה לפני מאט מרדוק, ג'סיקה ג'ונס, לוק קייג' וה- אגרוף הברזל הבלתי נסבל עצמו, דני רנד, מכונסים באותו חדר, הרבה פחות משתעשע עם הרעיון של שיתוף פעולה, ההמתנה עשויה להיראות נִמשָׁך לְלֹא סוֹף.

בחמש עונות נפרדות של טלוויזיה, סדרת נטפליקס של מארוול סובבה סביב גיבורים שלא בהכרח משחקים נחמדים עם אחרים, מה שהופך את הרעיון של צוות להצעה לא סבירה בצורה מסקרנת, שהכורח שלה הוא הדאגה המניעה של האירוע הראשון חֲצִי. אבל ההכרח הזה נשאר מעורפל בצורה מתסכלת במהלך ארבע השעות האלה, כשהצוות בפועל מפוזר על פני ארבע עלילות פחות או יותר שונות. זוהי בחירת סיפור שממחישה את החשיבות של (וההסתמכות המוחלטת של הסדרות הללו על) אספקת ה-Binge-watch של נטפליקס בבת אחת. אם

המגינים הושק על בסיס שבועי, והצופים התבקשו להמתין ארבעה שבועות לפני שהגיבורים יזרקו את האגרוף הקולקטיבי הראשון שלהם, המעריצים יתפרעו. הסדרה לוקחת את הזמן המתוק שלה ומנמקת מדוע, בדיוק, הגיבורים האלה חייבים להתאחד, וגם אז זה לא לגמרי טיעון משכנע.

סיפור הסיפורים הזדרז והמתינו אותו רועה השואוראן מרקו רמירז קופץ מגיבור אחד ל הבא באמצעות מעברים צורמים לפעמים שנועדו להזכיר לצופה שהסיפור מתרחש ב-New יורק. הם כן עוזרים להעביר את הפוקוס ממאט ללוק, או מדני לג'סיקה, כשהסדרה לוקחת תנופה מוצקה לעבר שינוי המראה והסאונד של כל קטע על סמך הדמות המדוברת. אבל איכשהו, גם המעברים מרגישים מיושנים ומיותרים, כאילו המגינים הפך מבלי משים ליצירה תקופתית של שנות ה-80 (שלמעשה, יעבוד די טוב). למרבה המזל, ברגע שהחברים השונים בצוות הלא שגרתי מתחילים לבלות יותר זמן אחד עם השני, יש פחות צורך לבצע את המעברים האלה והכל מתחיל ליפול על מקומו.

אבל לוקח הרבה זמן להגיע לשם. ארבע השעות הראשונות הן שילוב של מה שהופך את היקומים המשותפים לכל כך מושכים וכל כך מתסכלים בו זמנית. המגינים לא באמת המגינים עד הרגעים האחרונים של פרק 4. עד לנקודה הזאת, זה נוֹעָז עונה 2.5, ו ג'סיקה ג'ונס,לוק קייג', ו אגרוף ברזל עונות 1.5. ההמשכיות בין הסדרות השונות מרשימה במידה מסוימת, כמו המגינים חרוץ בטיפול ברקמת החיבור של קווי העלילה המסוימים האלה. מאט מרדוק נלחם כדי לא להיות דרדוויל והוא מסביר את זה לקארן פייג' בעקבות ניצחון משפטי גדול על קריירת הסולו המשפטית המתהווה שלו. לוק קייג' משתחרר מהכלא הודות לעזרת משרד עורכי הדין פוגי נלסון וג'רי הוגארט. במקומות אחרים, ג'סיקה ג'ונס די בתחתית בקבוק וויסקי, בעוד דני ראנד וקולין ווינג רודפים אחרי מתנקשי נינג'ה לא כל כך מסתוריים ברחבי העולם.

להרים עם כל דמות בנקודות השונות הללו הוא נהדר מנקודת מבט של המשכיות. האורך שאליו הולכת הסדרה כדי לחבר כל סדרה בודדת בצורה חלקה ככל האפשר ראוי להערצה בסכימת ה-MCU הגדולה של הכל. אבל הגישה אליו בדרך זו גורמת בסופו של דבר לרע לאנשים כמו לוק קייג' וג'סיקה ג'ונס, מכיוון שהצורך בכדאיות מערער את ההיבטים הפחות גיבורי-על של הסיפורים שלהם. ניסיונותיו של מאט מרדוק להתמודד עם נפילת זהותו חושפים בפני קארן, והמאמצים של דני לתקן את השארת ק'ון-לון ללא שמירה פועלים מצוין.

זה דבר אחד לקלוט את קווי העלילה האלה של גיבורי-על ברמת פני השטח, להפיל אותם או להתערבב באחר כי זה מה שהם נועדו לעשות. זה אחר לראות המגינים לעקוף את המשמעות של תקופת הכלא האחרונה של לוק או את הניסיון המעורער לכאורה של ג'סיקה לדחוף את המפגש הקטלני שלה עם קילגרייב. אלו הם קווי עלילה אישיים יותר שמדברים על הליבה של מי הדמויות הללו, והם זקוקים ליותר זמן כדי להתפתח ולהיחקר כראוי. ובגלל המגינים הוא נתון בסופו של דבר גם לחסדי מכונת ההמשכיות של מארוול וגם לתמרוני העלילה שלה, היא לא מלהטטת בין הקשתות של קייג' וג'ונס כפי שהיה יכול לעשות. למרות ברור שיש לה מספיק זמן להקדיש לשני קווי העלילה, הסדרה חולפת על פניהם מהר מדי.

זה הופך לעניין של ניהול זמן. אם המגינים לא יקדיש את הזמן הדרוש לקשתות הדמויות שלו אז הוא יוכל לפחות לתעל את האנרגיות שלו ליצירת נבל משכנע וסיבה להיווצרות המגינים מלכתחילה. במקום זאת, המחצית הראשונה של הסדרה מתסכלת עם חוסר נטייה להפוך את היד למעניינת או להיות מקדימה לגבי אלכסנדרה של סיגורני וויבר.

כל מה שראוי לציון בה אפוף מסתורין, ובארבע השעות הראשונות כל נתון לקהל הם החלקים הגוססים של שלם הרבה יותר גדול ופוטנציאלי מעניין יותר. אלכסנדרה היא בת מאות שנים וחזקה מספיק כדי שמאדאם גאו חוששת ממנה. היא גם אחראית להחזרת אלקטרה לחיים, ובגלל שהיא גוססת, התוכנית שלה (מה שלא תהיה) חייבים להאיץ, לשים אותה ואת היד על הרדאר של דרדוויל, ג'סיקה ג'ונס, לוק קייג' ואיירון אֶגְרוֹף. שוב, מדובר במערך פשוט לנרטיב צוות פשוט שהופך להיות מסובך שלא לצורך בזכות הוכחת היקום המשותף שלו בתום לב.

הזמן והמאמץ שנפרשו על מנת להמשיך מהמקום שבו כולם הפסיקו מרגישים עוד יותר מיותרים ברגע שהגיבורים באמת ביחד, לשחק את האישיות השונה של זה, ובמקרה של לוק ודני או מאט וג'סיקה, לגלות שיש להם בילוי כִּימִיָה. אולי יש מה לומר כדי לדחות את הסיפוק של לראות את ה-Heroes For Hire נוש על עמום סיכום, או להקשיב לקסם הברור של ג'סיקה מהיכולות המופלאות של עורך הדין העיוור שלה, אבל כנראה לֹא. זו ההצגה. כשהגיבורים מתאספים, זה התמורה ליחצנות של הסדרה כולה; זה בדיוק מה שאתה רוצה המגינים להיות.

לכן זה כל כך מבלבל שאחרי חמישה מאמצי סולו, מארוול עדיין לא ממש הבינה את הקצב של סדרת נטפליקס שלה כך שכל דקה נחשבת. סחף בסטרימינג הוא בעיה שחווים רוב התוכניות בנטפליקס, ובוודאי שגם סדרות מארוול רגישות לכך. זה החלק הזה של העונה שמגשר בין ההתחלה לשיא שבו לא קורה הרבה אבל אתה ממשיך לצפות בכל מקרה כי הפרקים פשוט ממשיכים להתנגן אוטומטית. עם שמונה פרקים בלבד במקום שלושה עשר פרקים הרגילים, אולי יש לך המגינים מצא את הדרך ההגיונית ביותר להימנע מהסחף, אבל במקום זאת הוא נמצא שם מההתחלה.

בהקשר זה, בהתחשב בצוק בו מסתיים פרק 4, והעובדה שמארוול ונטפליקס היו נחושים לשמור את ארבע השעות האחרונות בסוד, המגינים מסתמך במידה רבה על החצי האחורי כאשר הכל נאמר ונעשה. כשהעלילה מתגברת והתוכנית של אלכסנדרה מגיעה לראש, לסדרה תהיה כל הזדמנות לעשות זאת לשפר את הכימיה המשעשעת של ארבעת הלידים שלו, ולהוסיף עוד הרבה אקשן לתוך לְעַרְבֵּב. ככזה, המגינים מוצאת את עצמה מוכנה להרוויח כסף מפיתוח מבטיח שנמצא באמצע הריצה בת שמונה הפרקים, מה שהופך את הסיכוי לצפות בפרקים האחרונים למושך הרבה יותר מאשר, למשל, לסיים את עונה 1 שֶׁל אגרוף ברזל. זו סיבה מספיקה להמשיך לצפות (מה שנטפליקס יודעת שתעשה בכל מקרה), אבל עדיף היה אם הסיבה הזו הייתה שם מההתחלה.

The Defenders של מארוול בכורה בשלמותו ב-18 באוגוסט בנטפליקס.

מדוע בית הדרקון צריך להימנע מבזבוז התכונה הטובה ביותר שלו

על הסופר