12 סרטי ההמשך הטובים ביותר שנעשו אי פעם
לפני האביר האפל, זה נראה ידוע ש ספיידרמן 2 היה ספר ההמשך של הקומיקס שבאמת "עשה את זה נכון". אתה לא צריך להיות ענק ספיידרמן מעריץ לכבד עד כמה הסרט השני יצא מעולה. דוק אוק היה נבל גדול, בטח. אבל מה שמייחד את ההמשך הוא העלילה. בעוד פיטר פארקר נלחם בספק העצמי שלו ובחיים בעיר הגדולה, ספיידרמן נלחם בנבלים קשוחים עוד יותר. לראות את הארי אוסבורן הופך לאט לנבל והקמיע הקטן של וילם דפו מצמרר עצמות.
עם זאת, דוק אוק הוא נבל פנטסטי עם הסגנון הערמומי והאינטליגנציה האינסופית שלו. עם זאת, לא הדמות שלו היא שגנבה את ההצגה. דומה ל שני המגדלים, רצף קרב דוחף ספיידרמן 2 למעמד עילית בין סרטי המשך אחרים. סצנת הרכבת התחתית בלתי פוסקת מתחילתה ועד סופה.
לא רק שזה תופס אותך במוזיקה מבריקה ובעוצמה של רכבת שנוסעת במהירות, אלא שזה נגמר בצורה ממש לא צפויה. עם הגיבור בסכנה, אזרחים תמימים נחלצים לעזרתו, נושאים אותו כמו הגיבור שהוא למקום מבטחים. זה רגע מחמם את הלב, מלא בכבוד האמיתי מצד אזרחים שראו את פניו של הגיבור המתבגר הזה ויש להם את האמצעים לשמור על זהותו בסוד.
httpv://www.youtube.com/watch? v=bpgrOgypc9g
איפה בדיוק ספיידרמן 3
נראה שהטרנד שסרטי המשך מוצאים נבל גדול או דמות משנה שגונבת את הקהל מהגיבור שהסרט הראשון בילה כל כך הרבה זמן בחקר. כזה נכון לגבי שליחות קטלנית 2. ה-T-1000 הוא נבל מדהים - אחד הזכורים ביותר בתולדות הקולנוע.
אני לא יכול לדמיין כמה קשה היה לצופי קולנוע ב-1991 להאמין שמישהו יכול לעלות על הטרמינטור, אבל רוברט ה-T-1000 של פטריק לא רק עורר פחד בצופים, נבל ה-CGI של ג'יימס קמרון היה חסר תקדים מ-F/X בְּחִינָה. קר, מחושב ובלתי פוסק, ה-T-1000 עדיין נשאר אחד הרעים המגניבים אי פעם.
אבל זה לא הנבל, או אפילו הארנולד בחזרה בתור ה-T-800 שהעלו T2 לתפארת. במקום זאת, שרה קונור היא המהות של הסרט. האישה המפוחדת-אך-קשוחה לובשת את האפוד ומספקת את כוח האש של הסרט - מזכירים לכם עוד סרט המשך של ג'יימס קמרון? יש כמויות אינסופיות של קשיחות בפרק השני הזה, אבל זה איכשהו מאוזן עם כמות מדהימה של לב.
httpv://www.youtube.com/watch? v=gC8SN6JBC6A&feature=related
למרבה הפלא, הלב הזה מגיע מהיחסים בין המחסל וג'ון קונור. הניסיון של קונור להאניש את המחסל (ניסיון תת-מודע להחליף את היעדר דמות אב) הוא נוגע ללב וגם הומוריסטי.
יש כל כך הרבה בפנים שליחות קטלנית 2 קשה אפילו לחשוב על זה כעל המשך. אבל כמו כל סרט המשך נהדר, הוא לוקח את הדמויות שנבנו בראשון ומכניס אותן מצבים המאפשרים לרגשותיהם ולאישיותם העמוקים יותר לצוץ, ומסתיימים במעוגלים ייחודיים יחידים.
הו, כריסטופר נולאן. באמת היה לי קשה לדחוף את זה "עד למספר 3", מכיוון שזה בקלות סרט ההמשך הגדול ביותר של גיבורי העל שנוצר אי פעם. אם ללכת רחוק יותר, המדיטציה של נולאנס על רעידות המשנה של מוצאו של באטמן שייכת לרשימת הסרטים הגדולים ביותר שנעשו אי פעם, לדעתי. אבל מספיק ריסוק פאנבוי כללי - מה בעצם עושה האביר האפל המשך נהדר?
נתחיל עם המובן מאליו: ההופעה של הית' לדג'ר היא אחת האהובות ביותר בקולנוע כרגע, ומותו הטראגי לפני יציאת הסרט רק הגביר את נצחיותו. אבל זה לא היה משנה. הג'וקר של לדג'ר עושה את הפרשנות של ניקולסון בפרשנות של טים ברטון באטמן נראה כמו בדיחה (ללא משחק מילים). אבל הודות לסביבה שיצר כריסטופר נולאן עם הדמיון המחודש שלו על סיפור באטמן, הגרסה של לדג'ר הייתה עקשנית יותר.
httpv://www.youtube.com/watch? v=GROmJWb-3wU&feature=related
יש אומרים האביר האפל חסר הלב של באטמן מתחיל ולכן אינו טוב מהראשון. שניהם קרים יחסית במובנים מסוימים, אבל לשני יש כמה רגעים מכוננים, כמו הסצנות שלאחר מותה של רייצ'ל דאוס. תגיד לי שאין לב בסצנת המטבעות השרוף של הארווי דנט או ברוס וויין יושב לבד עם המסכה שלו בפנטהאוז. אבל הלב הוא שלישוני לעומק הדמויות ולעולם הריאליסטי של גיבורים מחופשים שנולאן בנה.
האביר האפל הגדיר מחדש לחלוטין את הדרך שבה הקהל מסתכל על סרטי קומיקס ועל הדרך שבה יוצרי סרטים יוצרים את הסרטים האלה. זה גם הוכיח שאפשר לספר להמונים סיפורים אפלים וקודרים לתוצאה של קופה של מיליארד דולר.
הסרט הזה מחזיק באחד הציטוטים המוכרים ביותר בתולדות הקולנוע - "לא, אני אביך". כל מלחמת הכוכבים הזיכיון (לפחות פרקים 4-6) מבוסס על הציטוט האחד הזה. זו המהות של מה שהופך את הסיפור לכל כך מרתק ואמין, למרות חייזרים מוזרים ובזי המילניום.
ההמשך לוקח את המיתולוגיה האפלה של מלחמת הכוכבים ומכה אותך ישר בפרצוף איתו. זה מצחיק לחשוב שיודה אפילו לא היה בפנים תקווה חדשה. הנוכחות שלו ב האימפריה מכה בחזרה ממשיך את הנושא הרץ של הרשימה הזו - שדמות חדשה אחת יכולה לדחוף סרט המשך מעל ומעבר למקור.
httpv://www.youtube.com/watch? v=EH9z8se3Aho
יודה בלתי נשכח באותה מידה כמו דארת' ויידר, אבל מסקרן שבעתיים. חוכמתו מציגה לצופה תובנה מהורהרת על יותר מסתם מצבו של לוק סקייווקר. ציטוט חבוי בצל שורת ה"אבא" הנהדרת הוא אמרתו של יודה: "תעשה, או לא. אין ניסיון".
הטוויסט פנימה האימפריה מכה בחזרה אולי היה האפי ביותר בתקופתו, וזרק מעריצים וצופים מזדמנים ללופ שהם כנראה לא ראו בא. העימות בין לוק סקייווקר לדארת' ויידר הוא רק אחד מאותם רגעים של אב/בן שמתעלים מהקלישאה ומתחברים לרעיון האפל יותר של מערכת יחסים שבורה.
ארוס 90 יום: לסינגין יש עיניים על עוד כוכב אחרי "מטורף" טניה פיצול