10 סרטים בהשראת שירים גדולים

לאחר הופעת מחצית בלתי נשכחת בסופרבול, מרי ג'יי. בליג הוכרז לאחרונה כמפיק בפועל של סרט חדש בשם אהבת אמת, בהשראת סינגל הלהיט הראשון שלה באותו שם. עדות ענקית להשפעה התרבותית ולפופולריות של כל שיר, בלייג' לא לבד בכך שהמוזיקה שלה הפכה לסרט עלילתי.

אמנים רבים יכולים לומר שהם מופיעים בסרט קולנוע או לתת את שמם, אבל מעטים יכולים לטעון שהם הזרע היצירתי המרכזי שממנו נוצר נרטיב שלם או נבנה סרט. סרטים מצחיקים, משכנעים ומשונים יש בשפע, בזכות המורשת היצירתית שלהם לשירים נהדרים - הטובים שבהם יכולים לשלב את הנושאים ואת הטון של המוזיקה בצורה אינטימית שלהם.

המסעדה של אליס (Alice's Restaurant Massacre - Arlo Guthrie)

הרפסודיה המדוברת בת 18 דקות של ארלו גאת'רי התחננה להפוך לצורה כלשהי של נרטיב עבודה -- חיבור ענק המציג תיאור אבסורדי של מערכת המשפט האמריקאית, ו חוֹפֶשׁ. הבמאי ארתור פן חייב, עיבד את השיר לסרט עלילתי ארוך עם גאת'רי שמגלם את עצמו.

השיר מספר את הסיפור בצורה כל כך ישירה שקל לראות כיצד הסרט מתמלל זאת לעלילה משלו. יחד עם זאת, האבסורד, הטיפשות וההומור של השיר המקורי של גאת'רי זוהרים בסיפור החוזר. הסרט לוכד הרבה מהנושאים של השלכות לא פרופורציונליות וניסיון להיות אוטונומי בחברה מוזרה תוך שמירה על אותה נשיכה אפלה של השראתה.

Across The Universe (Across The Universe - הביטלס)

על פני היקום הוא שיר על הטבע הטרנסצנדנטלי של החיים והאחדות של ההוויה, המהווה השראה לסרט קומדיה רומנטית משנת 2007. למרות שהסרט כולל שירים רבים של הביטלס, על פני היקום היה הנושא המרכזי של הסרט, שסביבו סובבות העלילה והמוזיקה.

תרגום שיר אהבה ליקום לסיפור אישי על התמודדויות של קבוצה הוא משכנע. עם זאת, מה שהופך את הסרט הזה למיוחד באמת הוא הרוב של מוזיקת ​​הביטלס והרפרנסים בתוך העלילה - הצגת נתיב דרך כל קטלוג הביטלס דרך הנושאים האנתולוגיים שנוצרו בסיפורו של שִׁיר.

המהמר (המהמר - קני רוג'רס)

מקרה של מעבר תעשיית הקולנוע והמוזיקה היה בשנות ה-80 המהמר. כמו השיר של קני רוג'רס ממנו הוא שואב השראה - הסרט יוצר נושאים של חיים, אהבה, אובדן, והאנלוגיה שיש לפוקר והימורים לקיום רחב יותר כאדם.

למרות שהשיר אכן מתאים לסרט, יש לקחת בחשבון גם את ההיבטים העסקיים של להרוויח להיט ענק. למעשה, השם המלא של הסרט הוא קני רוג'רס בתור המהמר, אינדיקציה לכך שאולפני הפקה רוצים לנצל גם את הכישרונות המוזיקליים וגם את הסלבריטאי של רוג'רס. המאמצים הללו היו מוצלחים, שכן השיר הזה הוליד באופן לא ייאמן זיכיון שלם של חמישה סרטים ישירות לטלוויזיה.

ארוחת ערב לשמוקס (טיפש על הגבעה - הביטלס)

כשהקומדיה הבלתי מתאימה של ג'יי רואץ' יצאה לאקרנים, מעריצי הביטלס היו המומים: ההקלטה המקורית של טיפש על הגבעה משחק מעל נקודות הפתיחה, הישג עצום, בהתחשב בבלעדיות של רישוי מוזיקה סביב המוזיקה של ה-Fab Four. העלילה מבוססת באופן רופף על הסרט הצרפתי לה דינר דה קונס, אבל הלהיט של הביטלס הוא מרכזי בהגשתו.

לפרט: רואץ' התקשר לפול מקרטני בעצמו, כדי להפציר בשימוש בשיר, בהתבסס על פילמוגרפיה של שאיבת השראה מרביעיית ליברפול (כלומר: לילה של יום קשה נתן השראה לבימוי של אוסטין פאוורס טרִילוֹגִיָה). משכנע כאן הוא לא רק המובן מאליו חשיבותם של הביטלס בסרטיו של רואץ', אבל גם הדרכים העדינות שבהן טיפש על הגבעה נוגע באסתטיקה ובטון של ארוחת ערב לשמוקס.

נערת המפעל (נערת החרושת - הרולינג סטונס)

הבלדה של הרולינג סטונס היא בערך היבטים מנוגדים מאוד של מערכות יחסים רומנטיות, מהווים השראה לסרט בעל השם הזהה משנת 2006 על מערכת היחסים הלוהטת בין הפופ-אייקונים אנדי וורהול ואידי סדג'וויק. סיינה מילר מגלמת את סדג'וויק בהופעה המשתרעת על כל מערכת היחסים.

עם זאת, העיבוד הוא יותר מאשר העברה רעיונית - השיר משמש כהתגלמות של התמצית המרכזית של הסרט, חיבור אירועים היסטוריים אמיתיים לנרטיב מגובש על נושאים של יחידים מנוגדים בקוטב רומנטי מערכת יחסים. נערת המפעל (השיר) מייצג אפוא מדריך לסרט ולתכניו, כמו גם את הנושא המרכזי שלו.

הרץ ההודי (משמר הכביש המהיר - ברוס ספרינגסטין)

הופעת הבכורה של שון פן הייתה מבוסס על השיר של ברוס ספרינגסטין, שומר הכביש המהיר, סיפור על שני אחים שמגיעים למצב פשרני משני צדי החוק. הסרט של פן משחזר את העלילה עם פרטים נוספים, שנמסרו על ידי צוות כוכבים (ויגו מורטנסן, סנדי דניס וצ'רלס ברונסון).

עם זאת, מה שהופך את ההתאמה למשכנעת היא הדרך שבה הוא מערבב את ההשראה שלו עם הרישיון האמנותי של פן עצמו (עם הסרט, והעבודה של ברוס ספרינגסטין סטייה משמעותית בנקודות). באמצעות פרשנות מחודשת של שיר, אנו מסוגלים להבין לא רק את עבודתו של ספרינגסטין; אלא גם מה זה אומר לפן, ואיך הוא מתייחס לשיר בצורה עמוקה מספיק כדי ליצור עליו סרט.

אודה לבילי ג'ו (אודה לבילי ג'ו - בובי ג'נטרי)

הלהיט המטורף של בובי ג'נטרי משנת 1967 אודה לבילי ג'ו הפך לדחף לעיבוד סרט בשם עצמי ב-1976. השיר מספר את סיפור התאבדות בעיירה קטנה במיסיסיפי ואת התגובה הבאה של האנשים המקומיים. עם תוספות משמעותיות לסיפור השיר, הסרט זכה לקול תרועה רמה, וחורג מהתקציב שלו פי 20.

לגרסת הסרט הייתה התפתחות מעניינת, כשהיא קשורה באופן אינטימי לג'נטרי בהפקתה (עם ה אמנית הזקוקה להבטחות שהסיפור שלה יטופל כראוי). התוצאה הייתה סרט קרוב לאיך שכותב השירים ראה בעיני רוחו את הסיפור, אפילו הולך רחוק יותר מהשיר בצורה שהוא נראה כדי לענות על השאלות הרבות שהשיר מציג.

The Hitcher (Riders On The Storm - The Doors)

שנות ה-86 הטרמפיסט היה פרויקט מוקדם עבור הסופר אריק רד. המותחן בן 2.5 שעות מתרכז סביב טרמפיסט מצמרר שעוקב אחרי בחור צעיר ברחבי מערב טקסס. ההשראה לסרט, לעומת זאת, הייתה הקלאסיקה של The Doors, רוכבים בסערה, שאדום הקשיב לו בזמן נסיעה ברחבי ארצות הברית. ההערכה שלו לאלמנטים הקולנועיים של השיר העלתה מחשבה במוחו של הכותב, והולידה הטרמפיסט.

באופן מרתק, הטרמפיסט הוא דוגמה לסרט שמתגבש לחלוטין דרך מערכת היחסים בין מחבר לשיר -- לא סתם להרים נרטיב מהסיפור, אלא לנסות לפרט כיצד השיר גרם לו להרגיש. מצלילי הגשם הדרמטיים בשלווה ועד לסיפורו הרגיל וחסר הגוף של ג'ים מוריסון, השיר של הדלתות זורח באסתטיקה, בתוכן ובטון של הטרמפיסט - מראה עד כמה עיבודים משיר לסרט יכולים להיות פרשניים.

הלילה שהאורות כבו בג'ורג'יה (הלילות שהאורות כבו בג'ורג'יה - ויקי לורנס)

סיפור על האבקה צולבת בתקשורת הוא הלילה בו כבו האורות בג'ורג'יה, הדרמה המוזיקלית משנת 1981 בבימויו של רונלד פ. מקסוול (ובכיכובו של מארק המיל הצעיר). הסרט שואב השראה וכותרתו מהשיר של ויקי לורנס מ-1972 באותו שם.

הפקת הסרט משופעת במאפיינים חוצי מדיה: למרות שמבוססת על השיר של ויקי לורנס, הסרט מתהדר גם בגרסה משלו לרצועה, שהוקלטה מחדש עם מילים מעובדות כדי להתאים לסרט של הסרט עלילה. הדילוג הזה ממדיום וגרסה יוצר פיסת קולנוע ומוזיקה מעניינת באמת, מראה כיצד ניתן לעבד אפילו חומר מקור מקורי למטרות האמנות שהוא מעורר השראה.

ברזיל (Aquarelo Do Brasil - ארי בורוסו)

בין סרטים בהשראת מוזיקה, בְּרָזִיל הוא מיוחד. התכונה של טרי גיליאם משנת 1985 לוקחת השראה מהשיר Aquarelo Do Brasil - בלדה ברזילאית עממית תוססת על נפלאות המדינה - ליצור קומדיה אפלה על חברה דיסטופית, היפר-ביורוקרטית; והקשר בין הפרט למדינה.

מה שעושה בְּרָזִיל ראוי לציון? העובדה שהעלילה והתוכן שלו נוגדים מבחינה תמטית לשיר, ועם זאת ללא ספק עדיין בהשראתו. רצועות הכותרת (המקור וההקלטה מחדש של הסרט) משמשות כדי להדגיש את הפער בין הכמיהה האנושית של דמויות הסרט לבין המציאות של ההגדרות שלהן. חזון העתיד של גיליאם הוא קר וחסר אכפתיות, בעוד שהשיר מציג את דמויות הסרט דרך הצצות של החיים והאנושות.

צפו באליזבת אולסן מתעלפת בפוסטרים של דוקטור סטריינג' 2 חתום למעריצים