סגן טוקיו: ג'ייק אדלשטיין 10 הציטוטים הטובים ביותר

אזהרת תוכן: המאמר הבא מכיל ספוילרים לתוכנית HBO Tokyo Vice ודיונים על התאבדות.

של HBO סגן טוקיו הכיר לצופים את הגיבור המשכנע, ג'ייק אדלשטיין. הסדרה המוגבלת עוקבת אחר סיפורו ככתב חוקר ביפן ומתארת ​​את חוויותיו עם המשטרה ושני חמולות יאקוזה מרכזיות. עם תוכנית דרמת הפשע המתמקדת בעיקר בפרספקטיבה שלו, אין זה מפתיע שהוא אמר כמה מהשורות הבלתי נשכחות ביותר.

הציטוטים הטובים ביותר של ג'ייק בסדרה משקפים כמעט תמיד את השלבים השונים של המסע המסובך שלו, מהסיבה שביקש את המייצ'ו מלכתחילה ועד לניסיונותיו לתשאול ולשנות את הסטטוס קוו. עם הגמר המצופה ממש מעבר לפינה, זה הזמן המושלם להסתכל אחורה על כמה מהציטוטים הכתובים היטב של ג'ייק שהמעריצים לא ישכחו במהרה.

"מצאתי את הניסיון לנמק מה בעצם קרה מראיות משפטיות מרתק."

סדרת דרמת הפשע מתחילה במונטאז' מרתק של חייו של ג'ייק כמורה לאנגלית בטוקיו. יש הצצות קצרות על כמה קשה הוא לומד לבחינה של המיצ'ו, שאותה הוא בסופו של דבר מנצח. כשהביאו אותו לראיון האחרון, הוא נשאל מדוע הוא רוצה להיות כתב חוקר ביפן מלכתחילה.

התשובה של ג'ייק בהחלט משכנעת אותם, שכן הוא מסביר ש"אבא שלו חוקר מקרי מוות" ולעתים קרובות היה לוקח אותו "לזירות פשע", מה דרבן אותו לנסות "לנמק מה קרה בפועל" על סמך "ראיות משפטיות". זו תשובה כנה שמכניסה לו רגל בדלת.

"אתה יודע, אתה אף פעם לא יודע עם מי אתה הולך לדבר, לאן אתה הולך, מה אתה הולך לראות. כל יום הוא שונה."

כשג'ייק רואה את סמנתה בפעם הראשונה, הוא מיד נמשך אליה. השיחה הראשונה שלהם מתרחשת על בקבוק יקר, וזו כנראה הסיבה היחידה שהיא מתיישבת ומדברת איתו מלכתחילה. כשהיא שואלת אותו על אילו סוגי סיפורים הוא כותב עבור המייצ'ו, ג'ייק נותן תשובה נכונה יותר ממה שהוא מבין באותו שלב.

הוא אף פעם לא יודע עם מי הוא "ידבר" או מה הוא "יראה", שזו אמירה שמוכחת כשהוא בסופו של דבר פוגש כמה מהחברים החזקים ביותר של צ'יהארה-קאי.

"עד כה, נראה שכל מה שנגעתי בו, אני... נהרס. אבל לוותר וללכת הביתה זו לא אופציה".

יש היבט של סגן טוקיו שחוקרת בריאות נפשית, כחלק מסיפור הרקע של ג'ייק הוא מערכת היחסים המסובכת שלו עם משפחתו בבית. הוא לא מחשיב את "ללכת הביתה" כ"אופציה" למרות ש"התפרע" מספר פעמים במייצ'ו.

אמנם כוונתו של הגיבור ליצור יום אחד "חתיכה קטנה של היסטוריה" עשויה להיות נכונה, אבל יכול להיות גם שהוא מתכחש למה שעוברת אחותו בבית. הוא לא רוצה לקבל את חששות הוריו לגבי מצב בריאותה הנפשית ובמקום זאת זורק את עצמו לעבודתו.

"מדוע אני מרגיש כמו העיתונאי החוקר הגדול ביותר שחי אי פעם?"

טרנדי וטין טין הם החברים החביבים של ג'ייק שתמיד שם בשבילו במקום העבודה. הקשר שיש לשלושתם הוא בעל ערך, שכן הם תומכים זה בזה בזמנים קשים וחוגגים הצלחות ככל שהן מגיעות.

לאחר תקופה מפרכת אחת התוצאות ב"מאמר הראשון" של ג'ייק על המייצ'ו, מתרחשת סצנה הומוריסטית שבמרכזה שלושת החברים. ג'ייק מעיר שהוא "העיתונאי החוקר הגדול ביותר שחי אי פעם", מה שרק מצחיק את חבריו בהתחשב בעובדה שמדובר ביצירה קטנה. עם זאת, הם עדיין תומכים בו ומקנאים בו, מכיוון שלא הייתה להם הזדמנות לפרסם את יצירותיהם בשלב זה.

"אנחנו זוכים להגדיל את הידע של העולם בכל יום."

רגע מכמיר לב בסדרה מתרחש כאשר ג'ייק מנסה לעודד את חברו הפגוע בכך שהוא מספר לו סיפור על איך אביו נהג לקרוא את העיתון כל יום. כאשר הגיבור הצעיר היה שואל את אביו "מה כל כך חשוב" בעיתון, הוא היה עונה על ידי באומרו "כל יום, הידע על העולם גדל מעט, ו"העיתון הוא תיעוד של זֶה."

זה נתן לו השראה להמשיך לעבוד עבור המיצ'ו, לא משנה כמה קשה זה יהיה, מכיוון שהוא מקבל "להגדיל את הידע של העולם כל יום." בין אם זה דרך קטעים קטנים על גנבים קטנים או מאפיינים מרכזיים על פשעי יאקוזה, הוא מוצא דרך לתרום.

"האמת היא שאני לא יודע מה אני עושה."

קטאגירי היא הדמות החכמה ביותר ב סגן טוקיו, וזו הסיבה שג'ייק פונה אליו לייעוץ והכוונה במהלך ימי עבודתו הראשונים עבור המייצ'ו. הוא מקבל גישה לביתו, אבל כמעט נבעט כשהוא מעליב את השוטר בלי כוונה.

למרבה המזל, הכתב מצליח לשכנע את קטאגירי לעזור לו בכך שהוא כנה לגבי הרצון ללמוד "מה יש מתחת לפני השטח" כדי שיוכל "לכתוב מה יש באמת קורה." הודאתו בבורותו משכנעת את קטאגירי לתת לו הזדמנות, שלמרבה הצער, מבוזבזת די מהר כשג'ייק רץ אל מיאמוטו.

"אני חושב שלבוא לכאן ולנסות לעשות את הדרך שלי זה הגיוני מאוד."

נראה כי סצנה המאשרת את המהומה הפנימית של ג'ייק לגבי משפחתו באה משום מקום במהלך אחת השיחות שלו עם סם. כשהם מסכימים לחלוק את "סיפור מוצאם של הטפיחות לשעבר" תוך "15 שניות או פחות", הגיבור פולט כיצד "אמא שלו לא יכולה קבל את זה ש"אחותו הקטנה לא תנסה להתאבד שוב", וזו הסיבה ש"כל שיחה שהיא מתקשרת אל" ג'ייק "מלאה ב אַשׁמָה."

הסיפור קורע הלב הזה הוא סיבה מספקת לג'ייק להגיע ליפן ולעשות את "דרכו". יכול להיות שזה נכון שהוא מאוהב במדינה ובתרבות, אבל גם לא ניתן להכחיש שכמו סם, הוא בורח משהו.

"אז לכתבים טובים כאן יש הרבה אויבים?"

חלק מהחלקים המתוחים ביותר של המיני-סדרה קורים לעתים קרובות כאשר ג'ייק פזיז בפניה לחברי יאקוזה, בדיוק כמו כשהוא מחמיא לשעון של טוזאווה במסעדה. בשלב מסוים בשיחתם, ג'ייק אפילו קורא לו "גנגסטר", שטוזאווה מגיב לו בקול מדוד. באופן, מזכיר לו ש"כתבים" בטוקיו "לא תמיד אהודים", "במיוחד אם הם טובים ב עבודה."

כאילו הוא לא יכול לקרוא את החדר, ג'ייק דוחף את הנושא הלאה בשאלה נוקבת. לא ניתן להאשים חלק מהמעריצים בכך שראו באינטראקציה הזו אינטראקציה מפחידה שמדגישה את חוסר הניסיון והכבוד של הגיבור.

"אתה יודע, אני לא חושב שלא לדעת זה באמת חלק מתיאור התפקיד שלנו."

אחת האינדיקציות המוקדמות לכך ג'ייק לא יודע את ההבדל בין אומץ ופזיזות היא שיחה רצינית שהוא מנהל עם קטאגירי לאחר פרסום המאמר שלו על החברה המלווה. הוא מתלונן על כך שהמייצ'ו עזבו כל קטע חשוב לגבי טוזווה, מה שלא מזעזע את קטאגירי שמבין שעבור הציבור, "אי הידיעה היא שלווה".

עם זאת, ג'ייק לא יכול לקבל את הנורמה הזו, ואומר לקצין ש"לא לדעת" זה לא ממש חלק מה"עבודה שלהם תיאור." הוא מאמין שמחובתו כעיתונאי חוקר לחשוף את האמת, מסוכנת ככל שתהיה. זה יכול להיות.

"לעזאזל, בוא נדנד את הסירה הזו. בוא נדנד את הסירה הזו, בוא נראה מה נופל, נכון?"

ג'ייק מביע את תסכוליו על צנזורה בחוסר העניין של המיצ'ו וקטגירי לעדכן את הציבור במהלך שיחה עם סם (שרק משתתף בחצי לב). הוא מתעצבן ומתחיל לדבר על איך הם צריכים "לטלטל את הסירה" כדי "לראות מה נופל".

לא רק שהרגע הזה מדבר רבות על המניעים שלו ועל אישיותו הפזיזה, אלא שהוא בקרוב מתפתח להקרנה של הכעס שלו כלפי סם, שעסוק בלחשוב על כך שהיא לא רצויה אורח. הוא גיבור פגום, והקהל כנראה לוקח את הצד של סם בחילופי הדברים הסוערים האלה, מכיוון שזה היה גס רוח מאוד מצידו לצפות ממנה לשאת את הנטל הרגשי שלו.

כיצד ניתן להשוות תיעוד של הלוחמים האנושיים של ראגנארוק לאנשים האמיתיים

על הסופר