באטמן: מדרג כל נבל בסרטי ברטון ושומאכר

click fraud protection

הסרט העלילתי הארוך הראשון של באטמן עיבד את המחנה המענג של אדם ווסט מסדרת הטלוויזיה הקלאסית של שנות ה-60. שני עשורים מאוחר יותר, טים ברטון הפך את האביר האפל למגניב עם 1989 באטמן, בכיכובו של מייקל קיטון בתור הטייק הסופי של ברוס וויין. ברטון וקיטון עזבו את הזיכיון לאחר שני סרטים (באטמן ו באטמן חוזר), אבל הבמאי ג'ואל שומאכר המשיך את המשכיות הסרטים שלהם עם ואל קילמר באטמן לנצח וג'ורג' קלוני בפנים באטמן ורובין.

הנבלים בסרטים האלה היו מעורבים. חלקם מדורגים בין הנבלים הגדולים ביותר בתולדות סרטי הקומיקס, כמו הג'וקר של ג'ק ניקולסון ו אשת החתול של מישל פייפר, בעוד שאחרים מדורגים בין הגרועים ביותר, כמו מר. הַקפָּאָה.

8 ביין

ביין מופיע ב באטמן ורובין, אבל הוא בקושי אפילו דמות. הוא קיים אך ורק בתור השריר של Poison Ivy ובקושי יש לו מילה קוהרנטית של דיאלוג בכל הסרט. המתאבק רוברט סוונסון הוא נוכחות מפחידה כראוי על המסך, אבל הוא קיבל חומר דק נייר.

למרבה המזל, מורשתו של ביין על המסך הייתה מאוחרת יותר נפדה בתורו של טום הארדי כמהפכן רעול פנים ב עלייתו של האביר האפל. הארדי'ס ביין לא ממש הצליח לעמוד בג'וקר של הית' לדג'ר (הישג בלתי אפשרי), אבל ההופעה שלו הייתה ללא ספק איקונית.

7 מר פריז

מר פריז, אחד הנבלים האפשריים למעלה באוויר עבור באטמן 2, היה בעבר הנבל הראשי של באטמן ורובין. בעוד שמאט ריבס מבטיח תפיסה מבוססת, מציאותית למחצה על הדמות, באטמן ורוביןמר פריז של מר פריז מתקיים משפע כואב של משחקי מילים קפואים: "כולם תצטרפו", "מסיבה מגניבה", "בואו נבעט בקרח", "תרשו לי לשבור את הקרח", נמשכת הרשימה המקהה את המוח.

הדמות עצמה חדה כמו חוש ההומור שלו. ארנולד שוורצנגר נתן הופעה נדירה של נבל ב באטמן ורובין, אבל מר קפאון שלו הוא יותר צלצל כל הדרך מאשר המחסל.

6 דו פרצופי

The Two-Face הופיע ב באטמן לנצח לא חופר בהיבט הכי מעניין של הדמות. הפנים הצרובות למחצה וההרגל להטלת מטבעות הם רק פריחה ויזואלית, לא מהות הדמות. מה שהופך את Two-Face לנבל משכנע הוא הדיכוטומיה הטרגית של "האביר הלבן" הארווי דנט והאלטר אגו הפושע המרושע שלו.

באטמן לנצח מדלג על סיפור המקור, כך שהדיכוטומיה הזו לעולם לא נחקרה. טומי לי ג'ונס הוא בדרך כלל שחקן בעל ניואנסים, אבל ב באטמן לנצח, הוא מרוכז מדי בניסיון להתעלות על הטירוף של ההופעה של ג'ים קארי (שכמובן, הוא קרב שלא ניתן לנצח).

5 אוג ארסי

הנבל המשני של באטמן ורובין הוא טייק חמי בצורה מגוחכת על Poison Ivy. הגרסה הזו של הדמות - הבוטנאית שהפכה לאקוטרוריסטית ד"ר פמלה איסלי - היא עיבוד די בינוני לאייקון DC Comics. הכתיבה של Poison Ivy בסרט זה היא כמו ענן מילים זעיר של המונחים "חיי צמחים" ו"פמה פאטאל".

התסריט מאוכזב באופן מסיבי על ידי תפניות עלילה מגוחכות כמו רובין שמכשיל את נבל העל המפתה עם זוג שפתי גומי. למרבה הצער, אומה תורמן מעלה את החומר חסר הברק עם ביצועים כוכבים טיפוסיים.

4 החידה

The Riddler בגילומו של פול דאנו ב הבטמן הוא רוצח סדרתי מזעזע דמוי גלגל המזלות, שמשחית פקידים מושחתים למוות עם שטיח. הגלגול הקודם שנראה ב באטמן לנצח לא ניתן היה להרחיק יותר מהחתך הזה בהשראת הפאזל.

Riddler של ג'ים קארי הוא, כצפוי, משוגע ללא בושה. אבל הטון הזה עובד על הדמות המטופשת הזו: טריקסטר לבוש ירוק ספנדקס שמשאיר פאזלים בזירות הפשעים שלו. קארי גונב ללא מאמץ את הסרט מואל קילמר.

3 הפינגווין

קולין פארל המציא לאחרונה מחדש את אוסוולד קובלפוט כמאפיוז סקורסזה נבון ב הבטמן. הפינגווין בגילומו של דני דה ויטו ב באטמן חוזר היה חתרני באופן דומה, אבל בצורה שונה לגמרי: הוא דומה יותר לרע סרט B מאשר נבל-על מסורתי.

הפינגווין של דוויטו הוא פסיכופת מעוות שחי מתחת לאדמה ומפקד על צבא של פינגווינים. כפי שיעשה מאוחר יותר בתפקיד פרנק ריינולדס, דה ויטו נשען בכבדות אל תוך החבטות הגסות והנבל המסתחרר בשפם.

2 הג'וקר

המקור של ברטון באטמן הסרט נתן לג'וקר סיפור מקור חדש. נסיך הליצן של הפשע בגילומו של ג'ק ניקולסון הוא גנגסטר בשם ג'ק נאפייר שמסתבר שהרג את הוריו של ברוס וויין. ניקולסון שיחק את הג'וקר כנבל אימה פשוט, א-לה ג'ק טורנס. בסצנת השינוי הראשונית שלו, ניקולסון מפחיד את הקהל פשוט בכך שהוא מבקש מהמנתח המחתרת שלו מראה.

מאוחר יותר התעלה על השחקן על ידי הית' לדג'ר, אבל ההופעה שלו בג'וקר היא עדיין איקונית. ניקולסון מוצא דרך ביניים נחמדה בין התיאטרון המטורלל של סזאר רומרו לבין האימה הבלתי פוסקת מהתור של לדג'ר זוכה האוסקר.

1 אשת חתול

זואי קרביץ הדהימה לאחרונה את הקהל מבט סימפטי חתרני על סלינה קייל ב הבטמן, אבל אשת החתול האיקונית של מישל פייפר מ באטמן חוזר הוא עיבוד מסורתי יותר של הדמות. באטמן חוזראשת החתול היא פאם פאטאל קלאסית, משחקת את הגיבור והנבל אחד נגד השני ותמיד יוצאת בראש.

פייפר סנוורה את הקהל עם תפיסה מעצימה על הדמות. הסלינה שלה משחררת את עצמה על ידי פנייה לחיי פשע לאחר שהבוס חסר המצפון שלה, מקס שרק, מנסה להרוג אותה. נוסף על כך, פייפר חלקה כימיה רוחשת על המסך עם באטמן של קיטון.

הַבָּא10 דברים שכדאי לדעת על קוריולאנוס שלג לפני קדם משחקי הרעב

על הסופר