סקירת מצלמת דאש: נמצאו סרטי אימה הורסים הנחה מעניינת

הצילומים שנמצאו בשלים להמצאה מחדש במאה ה-21, אבל סרט אימה מצלמת דאש מערער הנחת יסוד מוצקה עם גיבור לא חביב והפחדות צפויות שלא עוזרות במעט כדי לתמוך בסופו הבלתי מוסבר. הצילומים שנמצאו הם מזמן מרכיב עיקרי בז'אנר האימה בזכות קלאסיקת האימה משנת 1999 פרויקט המכשפה מבלייר. הימים המוקדמים ראינו הסתערות של סרטי צילום שנמצאו שרצו לנצל המכשפה מבליירההצלחה של. אבל מה שהיה פעם חידוש בז'אנר הפך להיות טרופית בשימוש יתר להפחדות זולות. סרט 2020 מנחה נראה היה שהחיים את הז'אנר, ויצר סרט אימה מתוח המושלם לתקופות המגיפה שבהן הוא יצא לאקרנים. כעת, הצוות היצירתי שמאחורי הסרט הזה חזר עם סרט אימה נוסף על סט מגיפה שנמצאו, אבל מצלמת דאש לא מצליח ללכוד את אותו קסם כמו קודמו.

מצלמת דאש מציגה את הגיבורה אנני (אנני הארדי) בעיצומו של שידור חי לתוכנית שלה BandCar, "תוכנית המוזיקה המאולתרת בשידור חי מספר 1 באינטרנט המשודרת מרכב נע." אנני סבורה על מצב העולם בתחילת המגיפה, וזורקת התבכיינים בולטים בסגנון אדג'לורד על מנדטי המסכות והסגר של הממשלה. עד מהרה, אנני מחליטה לעזוב את לוס אנג'לס לבריטניה (לכאורה לא מודעת לכך שההגבלות באירופה באותה תקופה היו הרבה יותר מחמירות מאלה בארצות הברית). עם כובע MAGA כשהיא עושה את דרכה על פני הגלובוס, אנני מגיעה בסופו של דבר לבית של חברתה סטרץ' (אמר צ'אדה-פאטל). אנני לא מתייחסת היטב להגבלות של בריטניה או לנטיות הליברליות של סטרץ', גונבת את המכונית שלו מתחילה שידור חי שמתגלגל במהירות לתהומה בלתי מבוקרת כשהיא מתמודדת עם אירוע בלתי צפוי נוֹסֵעַ.

הצוות מאחורי מצלמת דאש, כולל הכותב-במאי רוב סאבאג' והכתבים ג'ד שפרד וג'מה הארלי, ידועים אולי בעיקר בזכות להיט האימה שהוזכר לעיל. מנחה, שזכה לכינוי הסרט המפחיד של העשור על ידי כמה. הסרט הזה דחף את ז'אנר מדה נמצא לכיוונים חדשים כשהיא עקבה אחרי קבוצת חברים שעורכת סיאנס על זום. בעוד שהסרט הזה מצא אימה בשקט ובאיפוק, מצלמת דאש הוא בדיוק הפוך. מעבודת המצלמה המטלטלת שהז'אנר ידוע בה ועד לזרם התודעה הכמעט קבוע של הגיבור שלו, מצלמת דאש הולך לשבור כשזה מגיע לשלוף את ההפחדות. עם זאת, פורמט השידור החי מפריע לכמה מהרגעים הנוראיים יותר. ההערות של הצופים התופסים את הצד השמאלי של המסך, יחד עם אימוג'ים צפים בצד ימין, גורמים להסיח דעת אלמנט שיכול לגרום לקהל להרגיש כאילו הם באמת צופים באינסטגרם לייב עלוב ולא באימה מעוצבת היטב סרט.

להיותה של אנני לחלוטין לא חביבה כגיבורה, בטוח גם יחריף את העצבים של הצופים שימצאו את סגנון ההומור שלה כמעט בלתי נסבל. בעוד שהרדי מספקת הופעה מוצקה שלפעמים אפילו מצחיקה, הנטיות הימניות שלה כמעט לא מוצדקות על ידי העלילה של מצלמת דאש, מה שהופך את הדמות שלה לעוד יותר מבלבלת. האמונות האידיאולוגיות של אנני לא משרתות שום מטרה מלבד להעלות לכאורה את הקהל, משהו שזוועה כבר נועדה לעשות. כמה מהרגעים היותר מזעזעים בהחלט יעוררו משהו בצופים המועדים להפחיד, אבל מצלמת דאש עושה מעט יותר בדרך של חדשנות כשזה מגיע לז'אנר הצילומים שנמצאו.

חלק מהפחדים יעילים מספיק. מתח נבנה בקלות באזורים החשוכים שאנני וסטרץ' עוברים דרך ו מפחיד לקפוץ לא קשה להשיג כשהמצלמה זזה באותה מידה שהיא. אבל כמה החלטות מביכות מתקבלות וקשה להצדיק חלק מהתורות של הסרט כשהוא מתקרב לשיאו. בסופו של דבר, ההפחדות חוזרות על עצמן, וכך גם חזרת הריצה-קרב-הריצה המתמדת שתופסת את שני השלישים האחרונים של הסרט. סרט שגורם לקהל לשרש את הנבל הוא לא בהכרח דבר רע, אבל כשהרע הגדול משורטט בצורה דקיקה כמו מצלמת דאששל, הקהל לא נשאר עם הרבה.

בזמן מצלמת דאש בהחלט הייתה הזדמנות להעלות את ז'אנר הצילומים שנמצאו מדרגה (במיוחד בהתחשב בשכיחות של אינסטגרם חיה במהלך החודשים הראשונים של המגיפה), היא מאבדת במהירות כל פרשנות ניואנסית שיכולה הייתה לעשות הושג. במקום זאת, הקהל נותר עם פסיפס תמוה של פחדי קפיצה, דמויות בעלות תו אחד, ודברים מושחתים שבוודאי יפריעו אך לא ישאירו השפעה רבה מעבר לזמן הריצה הדק שלו.

מצלמת דאש לאקרנים בבתי הקולנוע ולפי דרישה ב-3 ביוני. אורך הסרט הוא 87 דקות ומדורג R על אלימות עקובה מדם, שפה מתפשטת והתייחסויות מיניות גסות לאורך כל הדרך.

הדירוג שלנו:

2 מתוך 5 (בסדר)

עידן אולטרון עשה דבר אחד טוב יותר מנוקמים אחרים

על הסופר