סקירת קיץ: הערך האחרון של ג'יימס פונסולדט מגשש בכל סיבוב

קיץהוא חלק מסתורין, חלק סרט ילדים, והכל בלגן. הסופר-במאי ג'יימס פונסולדט (המעגל) גורם לאחד המאפיינים הקצרים ביותר של השנה להרגיש כמו סרח. ההופעות מפספסים את המטרה מתחילתו ועד סופו, ומלבד יריית הפתיחה, אין שום דבר מיוחד בהפקת התפאורה או בצילום. על הנייר, הסרט נראה כדרמדיית אינדי סטנדרטית במסגרת סרט הרפתקאות של אמבלין. ובנקודות, קיץ מרגיש כמו סרט אווירה הבנוי על טון ותחושה ולא על מבנה נרטיבי. התוצר הסופי הוא סרט שלא יכול להחליט מה הוא רוצה להיות.

דינה (מדלן מילס), דייזי (ליה בארנט), מרי (עדן גרייס רדפילד), ולולה (סנאי ויקטוריה) עטופים לחלוטין במעבר בין בית הספר היסודי לחטיבת הביניים. הבנות מתכננות ליהנות מהקיץ האחרון של התמימות לפני שחייהן ועולמן ישתנו לנצח. ועולמם כן משתנה כשהם נתקלים בגוויה ביער. מארי רוצה להתקשר למשטרה, דייזי אדישה ודינה ולולה רוצות לדעת יותר לפני שהן עושות משהו אחר. הבנות מסכימות לחקור את מותו של האיש ולראות אילו רמזים הן יכולות למצוא ברחבי העיר. תוך זמן קצר הם מבינים שהמסע חשוב יותר מהיעד והם קשורים לנצח.

הקהל עשוי לחשוב שפונסולדט קפץ לזירה עם המרהיב עכשיו. עם זאת, הבכורה העלילתית שלו הייתה הדרמה מ-2006 שהתקבלה היטב,

Off The Black, מחורבן סיפור בהובלת ניק נולטה של גבר שרוצה שבנו יתחזה לו באיגוד בית ספר. שני הסרטים לוכדים את ההתפכחות של הנוער בדרכים שונות מאוד, אך יעילות. לפונסולדט יש כישרון למסגר את הנוער כזמן החולף שהוא, מבלי להזדקק כלל לאייתו. אפילו בסרטים כמו סוף הסיור, הבמאי מוצא אמצעים נרטיביים כדי למשוך את הקהל במה שזמן השהות והזמן האבוד יכולים לייצג למישהו במהלך חייו. למרבה הצער, קיץ היא הגרסה המילולית והמשעממת ביותר למהלך הרצוי של פונסולדט והבחירה בסאנדנס נכשלת בכל צעד.

פונסולדט כתב את התסריט יחד עם בנג'מין פרסי (איש זקן סטאר-לורד), והשניים מציגים סיפור שמנסה להיות כמה סוגים של סרטים ומצליח להיות אף אחד מהם. הדרמה הלא אחידה של הסרט היא תוצר לוואי של מידת הפיזור של הז'אנר והטון. קיץ אינו מצחיק, מכל הלב, מפחיד או מופנם; ובכל זאת, הוא רוצה להיות כל הדברים האלה בבת אחת. סצנת הפתיחה של הסרט מבטיחה באופן מפתיע וכוללת צילום מעקב בהילוך איטי יפהפה שעולה על גדותיו בצבע. ואז קול אובר מבלבל וגנרי מתחיל לבלבל את כל הסרט.

ההופעות הן נשיקת המוות עבור קיץ. כבר כבד על ידי תסריט תהומי, לבקש מארבעה שחקנים ילדים להציל את הסיפור היא משימה לא פשוטה. גם השחקנים המבוגרים לא עוזרים הרבה, מלבד פנייה אמינה של אגם בל (איך לעשות את זה באמריקה). הקהל עשוי לזהות את מדלן מילס Jingle Jangle: A Christmas Story, מחזמר החגים של נטפליקס, אבל גם היא וגם שאר הכוכבים הצעירים שלה מספקים דיאלוג שטוח בעקביות. הסרט מתמקד בעיקר בילדים. כשזה לא, האמהות שלהן מקבלות את שארית זמן המסך והן מקסימות, אבל אף פעם לא נהדרות. אף אחת מההופעות לא בולטת.

קיץ מטעה בכל מעשה, משנה את הקצב והטון שלו לכאורה בגחמה. למרות שפונסולדט יש המרהיב עכשיו ו סוף הסיור בכיס שלו, קיץ נופל אפילו מהכישלונות הנתפסים שלו, כמו המעגל. התסריט חסר כל סוג של מיקוד והצילום, למרות שהוא חינני לפעמים, לא מפצה על חסרונותיו של הסרט. בלי שום חלק אחר בתהליך יצירת הסרט שמחזיק אותם, המבצעים נידונים מההתחלה. קיץ היא תעלומה איטית ובסופו של דבר משעממת, שממעטת לתאר את הנוער בצורה משמעותית.

קיץ עולה בבתי הקולנוע ביום שישי, 12 באוגוסט. אורך הסרט 97 דקות והוא מדורג PG-13 עבור חלק מהחומרים התמטיים.