הסרט החדש של ג'ורג' מילר אינו דומה למקס המטורף (אבל גם אותו הדבר)

click fraud protection

אזהרה: הפוסט הזה מכיל ספוילרים לשלושת אלפים שנות געגועים.

סרטו החדש של ג'ורג' מילר, שלושת אלפים שנים של געגוע, אינו דומה כלל מקס הזועם: דרך הזעם, אבל שני הסיפורים אינם חפים מחלקם של קווי הדמיון. שלושת אלפים שנים של געגוע מבוסס על ספר הסיפורים הקצרים, "Djinn in the Nightingale's Eye", מאת א.ס. בייאט. מילר עיבד את התסריט לצד אוגוסטה גור, ודרמת הפנטזיה היא סטייה משמעותית מהעבודה הקודמת והבאה של יוצר הסרט.

אחד הדברים שגורמים לג'ורג' מילר לבלוט כבמאי הוא הפילמוגרפיה המגוונת שלו. יוצר הסרט עשה הכל מהאנימציה רגליים מאושרות ל מותק: חזיר בעיר. אין סרט זהה. זה מה שהופך כל ערך לייחודי ואת מילר ליוצר קולנוע מעניין. עם זאת, הקהל ימצא זאת שלושת אלפים שנים של געגוע שונה בתכלית מ מקס הזועם: דרך הזעם, הסרט שמילר מפורסם בו בעיקר בשנים האחרונות - בעיקר בגישתו לסיפור, היקפו הסיפורי ותפאורה. יצא בשנת 2015, מקס הזועם: דרך הזעם אתחל מחדש את מילר מקס הזועם זיכיון שהחל ב-1979 ובכיכבו של מל גיבסון. בכיכובם של שרליז ת'רון וטום הארדי, דרך הזעם זכתה לשבחי הביקורת והן מהקהל, וזכתה לשבחים על הפרספקטיבה הפמיניסטית, הפעולה שלה והסיפור הכולל שלה.

ואילו מקס הזועם: דרך הזעם הוא סיפור הישרדות פוסט-אפוקליפטי שכולו קטעי פעולה אינטנסיביים, שלושת אלפים שנים של געגוע, מתמקדת בעיקר ברומן בין הנררטולוגית, ד"ר אליתיאה ביני (טילדה סווינטון), לבין דג'ין בן אלפי השנים (אידריס אלבה). לדרמה יש אלמנטים פנטסטיים, הסיפור שלה משולב בשפע של סיפורים מעברו של הג'ין. שלושת אלפים שנים של געגוע יש מעט מאוד אקשן, וסצנות קרב אפי בהחלט אינן המוקד העיקרי שלו. יתרה מכך, סרטו האחרון של מילר מתפתח כשיחה בין שני יצורים - ישות אנושית ויישות על-טבעית - הקשורים בבדידותם ובאהבתם לספר סיפורים. מקס הזועם: דרך הזעם,וכנראה שהפריקוול הקרוב על Furiosa, הוא יותר מרדף ארוך עם דיאלוג דליל.

איך שלושת אלפים שנות געגוע הם כמו מקס המטורף: כביש הזעם

הראשון מקס הזועם הסרטים עקבו אחר הדמות הראשית, אבל דרך הזעם הופך את התסריט כדי להתמקד יותר במסע של Furiosa. מילר הצליחה לקחת סיפור שכבר סופר ולחקור אותו דרך עדשה פמיניסטית. Furiosa הייתה דמות מרובדת, הזעם והשליחות שלה נחקרו דרך נקודת המבט שלה בזמן המקס של הרדי שיחק תפקיד קטן יותר. באופן דומה, שלושת אלפים שנים של געגוע מתמקדת גם במסע של אישה ומספקת תמונות פמיניסטיות של סיפורים שונים בתוך. בדרך כלל, מי שמוצא את ג'ין בסיפורים הם גברים, אבל סרטו האחרון של מילר מדגיש את אליתיאה ביני ואת מערכת היחסים שלה עם הג'ין. אליתיאה היא דמות רב מימדית, רגשותיה ומסעה נבדקים בקפידה.

שלושת אלפים שנים של געגוע מספק גם נקודת מבט שונה על סיפורים עתיקים. שניים משלושת האנשים שהג'ין חש כלפיהם רגשות עמוקים לפני אליתיאה היו נשים, שאחת מהן מתוארת כאינטלקט ויוצר גדול כמו ליאונרדו דה וינצ'י. מה שכן, דרמת הפנטזיה גם מדמיינת מחדש את סיפורה הידוע של מלכת שבא דרך זווית של אישה. שלושת אלפים שנים של געגועמגלה ששלמה המלך הוא שנסע לבקר בשיבא, והעניק לה מתנות ותשומת לב; היא חשובה יותר לסיפור מאשר שלמה. כיוצר סרטים, מילר לא נרתעת מלנסח מחדש סיפורים, לעדכן אותם או לתת להם פרספקטיבה רעננה שמאפשרת לנשים לתפוס את מרכז הבמה. זה משהו שהוא ללא ספק יביא אליו Mad Max: Fury Road'sגם סרט קדם.