שיחות עם חברים: 10 הבדלים בין התוכנית לספר

זה לא מפתיע שיחות עם חבריםהיה להיט ענק הקיץ, במיוחד עם הצלחת הסדרה הקודמת שלה אנשים נורמלים, תוכנית נוספת המבוססת על רומן של סאלי רוני. הסדרה עוקבת אחר החברות הכי טובות פרנסס ובובי, שמסתבכות עם זוג נשוי מבוגר, ניק ומליסה.

בעוד ששתי התוכניות ידועות כמדויקות לספריהן, שיחות עם חברים יש כמה הבדלים בין הרומן לעיבוד. אלו ההבדלים בין הרומן לתרגומו למסך.

הנשיקה הראשונה של פרנסס וניק

בגרסת המיני סדרה של שיחות עם חברים, פרנסס וניק חולקים את הנשיקה הראשונה שלהם באחד מהחדרים של ניק ומליסה בקומה העליונה. בעוד הנשיקה הזו היא גם במהלך מסיבת יום ההולדת של מליסה ברומן, המפגש מתרחש בחדר אחר: ארון השירות ליד המטבח.

הנשיקה בתוכנית מספקת קצת יותר מתח כי מיקומה מספק לניק ופרנסס יותר פרטיות, ולכן יותר חופש לפעול כרצונם. אולם בארון השירותים, שני האוהבים לא יכלו לחלוק יותר מסתם נשיקה בגלל המסיבה שמתרחשת ממש מחוץ לדלת.

מיקום החופשה

כשמליסה הזמינה את בובי ופרנסס לבית הנופש של חברתה, זה מחזק עוד יותר את הקרבה המוזרה ששני החברים חולקים עם הזוג המבוגר. בזמן ההצגה, הארבעה נוסעים להוואר, קרואטיה, מיקום הספר היה ב-Étables, בריטני בצרפת.

עם זאת, נראה ששינוי זה במיקום לא גורם לשום הבדל בקו העלילה של התוכנית. הטיול משיג את אותו אפקט בדרמת ההולו כמו בספר, ושניהם כוללים את ההלם הגדול של בובי שגילה את פרנסס וניק.

המבטאים

בתוך ה רומן שעליו מבוססת המיני-סדרה, אף אחת מארבע הדמויות הראשיות לא מצוינת בשום דבר מלבד אירית, בעוד שבתוכנית, לכל דמות יש מבטא שונה. לרוב, זה לא מוסיף שום דבר לסיפור מלבד רקע נוסף של דמות.

המבטא האמריקאי של בובי הוא אולי השינוי הגדול ביותר מבין כל ארבע הדמויות. זה הכי צורם במקום משאר המבטאים האירופיים ומבסס את בובי עוד יותר כדמות ייחודית.

האמונות הקומוניסטיות של פרנסס

בספר, פרנסס מאוד קולנית באמונותיה הקומוניסטיות, וזה משהו שהיא מרבה לדון בו עם דמויות אחרות. במיני-סדרה, לעומת זאת, פרנסס מודה שהיא לא מחויבת מאוד לאמונות הללו.

הסופרת סאלי רוני חוקרת לעתים קרובות הבדלי מעמדות ומערכות יחסים בעבודתה, וזהותה של פרנסס שימשה במקור כדי לגרום חלוקה נוספת בינה לבין ניק, שכן פרנסס היא אישה קומוניסטית צעירה ונלהבת המעורבת באדם מבוגר, פסיבי ועשיר איש. בעוד שההבדל הכולל בהצגה נסוג מעט מהקונפליקט הזה, הזהויות האחרות עדיין מתרגמות.

האימיילים של ניק ופרנסס

אחד ההבדלים בין המיני-סדרה לספר הוא השיחות בין ניק לפרנסס. בתוכנית נראים השניים מסמסים, בעוד שבספר השניים שולחים מיילים מחויבים הלוך ושוב.

הגיוני מדוע היוצרים רצו לשנות זאת, מכיוון שקל הרבה יותר לתרגם טקסטים למסך, והצופים יכולים אפילו לקרוא אותם בעצמם. אימיילים עובדים הרבה יותר טוב ברומנים, וסאלי רוני משתמשת בהם לעתים קרובות בעבודתה, כפי שניתן לראות ב אנשים נורמלים ו עולם יפה, איפה אתה?, שיש לו פוטנציאל להיות עיבוד רומן קרוב.

העימות של מליסה

ברומן, כאשר מליסה מתעמתת עם פרנסס בנוגע לשכבה עם ניק, זה הולך בצורה שונה בהרבה מאשר בתוכנית. בספר, מליסה שולחת אימייל לפרנסס שאורכו מספר עמודים, מוציאה כמעט את כל רגשותיה ואומרת כמה דברים פוגעים להפליא על בעלה.

בתוכנית, מליסה ופרנסס מנהלות שיחה פנים אל פנים. זה עושה הרבה טובות בעיבוד, מכיוון שהוא נותן יותר תובנה לגבי המאבק של מליסה ומציג אותה בתור חביב יותר שיחות עם חברים אופי מאשר קול משתף במייל. הדוא"ל של הרומן, לעומת זאת, אוכף את דינמיקת הכוח בין מליסה לפרנסס, כמוה מילים ערוכות בצורה מושלמת רומזות שהאישה המבוגרת עדיין מחזיקה בתואר "סופרת מקצועית" פרנסס.

ניק נותן לפרנסס כסף

לפרנסס וניק יש מערכת יחסים מסובכת מסיבות רבות, בעיקר בגלל נישואיו ופער הגילאים שלהם. ברומן, לעומת זאת, מערכת היחסים הזו מורכבת עוד יותר מכיוון שניק גם נותן לפרנסס כסף כשהיא זקוקה.

ברור שפרנסס וניק לא יכולים לנהל מערכת יחסים "רגילה", אבל כשהיא משמשת כספק פיננסי לפרנסס בספר, דינמיקת הכוח הלא שוויונית שלהם מתגבשת עוד יותר. ההצגה מבטאת את הפער הזה בצורה חזקה יותר בתחומים אחרים, כמו גילם.

נקודת מבט

ברומן, הקורא מקבל רק את נקודת המבט של פרנסס. זה לא רק מספק קריינות מתמדת לתוך מחשבותיה של פרנסס, אלא נותן מבט כמעט לא אמין על הדמויות האחרות, שכן הן נתפסות רק על ידי האופן שבו הן מתייחסות אליה.

ברור שזה משהו שלא ניתן לתרגם בקלות למסך. הבמאי לני אברהמסון בכוונה לא כלל קריינות כדי שהתוכנית תרגיש מציאותית יותר. בשל כך, ההצגה נותנת עדשה מוצדקת יותר גם לדמויות האחרות, שזוכות לייצוג עמוק יותר.

ההתחלה

בספר המקורי, הסיפור מתחיל מיד בפגישה הראשונה של פרנסס ובובי עם מליסה. במיני סדרת הבינג', חלפו כארבע דקות של זמן מסך עד שהשניים בכלל נתקלים במליסה.

ההבדל הזה הגיוני מאוד בהסתגלות. בעוד שהחפזון של הספר לתוך הסיפור אכן גורם לעלילה להתגלגל מיד, ההצגה נותנת זמן לפתח ולהמחיש את מערכת היחסים של בובי ופרנסס לפני התעמקות בקו העלילה הראשי.

בריאות הנפש של פרנסס

אמנם נראה שלפרנסס אין את הבריאות הנפשית הטובה ביותר בתוכנית, הדיכאון שלה רב חמורה יותר בספרים, הכוללים מספר מקרים ברורים שבהם היא רוצה או עושה נזק עַצמָה.

כנראה לטובה שאברהמסון לא בחר לכלול את מידת הנזק האישי של פרנסס בתוכנית. בגלל ההסתמכות על סיפור חזותי, פגיעה עצמית בתוכניות טלוויזיה עלולה להזיק לצופים במידה רבה. במקום זאת, השחקנית אליסון אוליבר מתארת ​​את הדיכאון של פרנסס בצורה יעילה באותה מידה בלעדיו, רק מההופעה שלה בלבד.