ראיון ניק סווארדסון: המיס הלא נכון

ניק סווארדסון מגשים את חלומותיו, אבל זו הייתה דרך ארוכה לכוכב עבור השחקן/סופר/קומיקאי יליד מינסוטה. לאחר שעבר על זה קשה בשנות התיכון שלו, סווארדסון מצא נחמה ותכלית במשחק ובקומדיה, והפך מנער בעייתי לקומיקאי משגשג, כמעט בן לילה. בימים אלה, הוא ידוע בעיקר בזכות תפקידיו בסרטים של Happy Madison Productions, שעובד לצד אייקוני קומדיה כמו דיוויד ספייד ואדם סנדלר, כמו גם סדרת הקאלט האהובה עליו בקומדיה סנטרל, זמן העמדת פנים של ניק סוורדסון.

הסרט האחרון של סווארדסון, העלמה הלא נכונה, מככבים דיוויד ספייד ולורן לאפקוס בזוגיות רומנטית לא תואמת להפליא. הקומדיה הגסה מ"Happy Madison Productions" של אדם סנדלר מציגה את סווארדסון בתפקיד משנה בתפקיד החביב עמית לעבודה בעל פה קולני בדמותו של ספייד, ותמיד ממהר להציע חוט-ליינר חצוף במקרה הרע - אבל הכי מתאים - רגעים.

תוך כדי קידום שחרור של העלמה הלא נכונה, סווארדסון דיבר עם Screen Rant על חייו והקריירה שלו, מהצלחתו המוקדמת בקומדיה סטנדאפיסטית ועד להיות עמיתים עם אגדות הקומדיה הוא העריץ כאדם צעיר. הוא מדבר על פרויקט התשוקה המושמץ שלו, באקי לרסון: נולד להיות כוכב ואיך זה הפך לקלאסיקת פולחן עם השנים, ודן בהתרגשות שלו לקראת פרויקט טלוויזיה קרוב, שלמרבה הצער נדחה עקב נגיף הקורונה הנוכחי מַשׁבֵּר.

העלמה הלא נכונה יופיע לראשונה ב-13 במאי בנטפליקס.

אני כל כך נרגש לדבר איתך. בשלב זה, החלק הכי טוב בעבודה שלי הוא לדבר עם אנשים מדי פעם. אני גר לבד עם חתול שפשוט נדד ביום אחד ועכשיו גר איתי.

איך קוראים לחתול שלך? מה העסקה שלו?

קוראים לו הלפרט ולנטיין. הוא פשוט נכנס יום אחד ולא עזב.

זה מוזר! אתה יודע, חתול הילדות שלי עשה את זה. הוא הופיע. קראתי לחברת ההפקה שלי על שמו. הוא היה החבר הכי טוב שלי, והוא פשוט הופיע יום אחד כשהייתי ילד. הייתי פשוט, כמו, "אה, אה, יש לי חתול עכשיו."

רגע, איזו מהן החברה שלך?

זה נקרא החתול שלי פיצג'רלד. זה LLC שלי.

אה בסדר. אני יושב בדף בוקי לארסון ויקיפדיה, וחשבתי שאולי קראת לחתול שלך מיילס דיפ.

(צוחק) לא.

בעצם, אני רוצה לדבר על באקי לרסון. אני מאוד אוהב את הסרט הזה. אני חייב להסביר לאנשים שזה סרט לא רע. בסרטים מסוימים, הוא הופך למם של "אוי, הסרט הזה נחשב רע", בעיקר על ידי אנשים שלא ראו אותו או שמצפים שהוא יהיה, כמו, המטופל האנגלי. היי גבר, אתה חייב לנסות!

אני אוהב שאמרת את זה. אני צריך להגן על זה כל הזמן. אנשים אומרים, "אה, כן, הזבל הזה." ואני כאילו, אתה באמת חושב שדון ג'ונסון וכריסטינה ריצ'י, אתה חושב שהם פשוט היו עושים סרט שהוא זבל? אני לא יודע. אני חושב שזה כל כך לא מוערך. והאנשים שבאמת צופים בזה... אני זוכר שפול ראד ניגש אליי במסיבה. אני מכיר את פול הרבה זמן, אבל הוא ניגש אליי והוא אומר, "היי גבר, אני ואשתי צפינו בבאקי לרסון, כאילו, חמש פעמים." הוא היה, כאילו, "הביצוע שלך בזה היה כל כך טוב!" אני כמו, "באמת?" והוא היה כמו, "כֵּן. זה כל כך אמיתי. אתה באמת מרגיש עם הדמות הזאת." קיבלתי משוב כזה, וזה נחמד שפול אמר את זה, אז זה היה כאילו, היי, תודה אחי. כי לפעמים אתה כמו... לא יודע. לא יודע.

ראיתי את הסרט הזה כי דון ג'ונסון הוא השחקן האהוב עליי בכל הזמנים. הוא ראיון החלומות שלי, אני מקווה שאוכל לעשות אותו יום אחד.

הוא מדהים. אתה חייב לראיין את דון. זו חייבת להיות המטרה שלך. החלק האהוב עלי בסרט הזה היה פשוט לבלות עם דון על הסט. החיים שלו מטורפים! לבחור הזה יש כמה מהסיפורים הכי מטורפים אי פעם. רק שנות מיאמי וייס, פשוט זה היה מטורף. הוא אמר שהוא קרא את התסריט הזה במיטה עם אשתו והיא אמרה, "על מה אתה מיילל?" והוא אמר, "הסרט הזה מטורף!"

באקי לרסון לא היה הג'וינט הראשון שלך ב-Happy Madison, אבל האם אתה יכול לדבר קצת על להיות נעים עם הקבוצה הזו, להפוך ל"Happy Madison קבוע", אם זה המונח הנכון?

זה בעצם התחיל בכך שאדם (סנדלר) היה מעריץ של הסטנדאפ שלי. המנהל שלו התקשר למנהל שלי, כי היינו באותה חברה. אז הם התקשרו אלי ואמרו, "אדם רוצה לפגוש אותך. הוא ראה את הסטנדאפ שלך." נהגתי לעשות את הבדיחות האלה על סבתא שלי, והיה להן תסריט שנקרא הילד של סבתא. והם ידעו שאני סופר. אז עצובתי איתו ועם אלן קוברט, והם היו כאילו, היי, יש לנו את התסריט הזה, הילד של סבתא, אבל זו קומדיה רומנטית רחבה, PG-13, וזה לא מה שאנחנו רוצים. אנחנו צריכים מישהו שיעשה את זה מטורף וידרג R. ואני הייתי כמו, "טוב, אני יכול לעשות את זה!" אז הם היו כאילו, בסדר, מגניבים. אז הם נתנו לי את התסריט, ועשיתי אותו, והם אמרו, "כן, על זה בדיוק דיברנו." ואז, משם, עשיתי Benchwarmers. סרט הרבה יותר גדול, וזה היה עם דיוויד ורוב וכולם, והם אהבו את מה שעשיתי בזה. עזרתי לכתוב את זה עם סנדלר וסמוי. ואני הפקתי את זה. ואז סנדלר היה כמו, "אתה רוצה לעשות את הסרטים שלי?" אז שיחקתי בקליק וקפצתי על I Now Pronounce You Chuck and Larry ככותב ומפיק ושחקן. זה היה, אתה יודע, אני נכנסתי משם.

הגעת למיניאפוליס. קראתי שעזבת את בית הספר כדי לנסות את כוחך בקומדיה. האם אתה יכול לדבר קצת על ללכת אחרי החלומות שלך בלי רשת ביטחון? כאילו, היה לכם ההורים מה להגיד על זה?

הסתבכתי בתיכון. זה סוג של סיפור קלישאה, אבל ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן 13, וזה תמיד זמן פנומנלי להתמודד עם זה. אז התחלתי בתיכון ופשוט נהייתי נוכל. אני והחברים שלי היינו פשוט משוגעים. היינו... אלוהים, זה היה רע. היינו גונבים מכוניות, היינו פורצים לדברים, היינו עושים סמים. פשוט לא שיחקנו לפי כללים. זה היה ממש האאוטסיידרים. כשיצאתי לשנה ב' בתיכון, פשוט ירדתי מהפסים. עישנתי בוטה בתיכון, נעצרתי, ואז קיבלתי גמילה בצו בית משפט. אז הייתי צריך ללכת לשיעורים האלה והכל. אחרי זה, חשבתי, בסדר, אני צריך לעלות את הציונים שלי, אז התחלתי לשחק. עשיתי תיאטרון בתיכון, והתחלתי לאלתר. ניקיתי, ועד שסיימתי את התיכון, הציונים שלי עדיין היו גרועים. התאהבתי במשחק. זה תפס את המקום של הבלאגן הזה של סמים והכל. ולא היו לי את הציונים ללכת לקולג', אבל אמא שלי אמרה, "אתה חייב ללכת לקולג'," אז החלטתי לקחת שנה חופש כדי להבין איך אני רוצה להמשיך. אז עשיתי, והמשכתי לשחק בחברות תיאטרון ואלתור. ואז התחלתי לעשות סטנדאפ, וזה פשוט המריא, מיד. ואז נהייתי אובססיבי. זה הפך לחיים שלי.

מי היו גיבורי הסטנדאפ שלך? האם היה מישהו שעיצבת את עצמך אחריו, או שזה לא באמת מסתדר ככה?

הייתי אובססיבי לקומדיה. נהייתי כזה נרקומן בגלל זה. צפיתי בהכל. נהייתי אובססיבי לגבי צ'רלי צ'פלין. קיבלתי כל סרט שהוא עשה, כל הסרטים הקצרים. זה ו-SNL של הזמן. אז, סאטרדיי נייט לייב באמצע שנות ה-90 היה סנדלר, פארלי, ספייד, שניידר, קווין ניילון, פיל הרטמן, כריס רוק... כלומר, כל האנשים האלה. זה היה רק ​​התנ"ך שלי. צפיתי בו, הקלטתי אותו באדיקות. אלו היו השפעות גדולות. ואז, כשנכנסתי לסטנדאפ, באמת חשבתי שסטנדאפ די נדוש. באמצע שנות ה-90, זה יצא משנות ה-80, שם היו בחורים עם קשרי פסנתר שדיברו על נשותיהם וכאלה. לא חשבתי על זה כל כך. באתי מרקע של אלתור, שבו זה היה יותר נוכל ומבולבל עבורי, כי אתה לא יודע מה הולך לקרות. אז סטנדאפ היה מוכן יותר, אז הייתי כמו, "אוקיי, אני אנסה את זה." אבל לא באמת דגמנתי את עצמי אחרי אף אחד. פשוט עקבתי לאן שזה לקח אותי.

זה ממש מגניב. זה מסע אמיתי, הרפתקה. והצלחתם, והייתם שותפים לאנשים האלה שהערצתם. זה בטח משהו אחר!

כן, כל העניין היה מאוד סוריאליסטי. אני בן 43 עכשיו, ואני עושה את זה כבר 25 שנה. זה מביך! כלומר, אני אפילו לא יכול... אפילו רק להגיד את זה בקול, אני לא מאמין שאני איזה ותיק ותיק, כי אני עדיין מרגיש כמו אותו אידיוט, אתה יודע? אז זה מאוד מוזר. ממש זרקתי את עצמי לתוך זה. הייתי בן 19 והייתי לוקח כל הופעה שיכולתי. הייתי נוסע ברחבי הארץ. הייתי ישן במכונית שלי, הייתי מתרסק על ספות, הייתי שוטף את שיערי בשירותים של המועדונים. פשוט זרקתי לגמרי את חיי לעולם הזה. זה היה מטורף.

אבל זו הדרך לעשות את זה! זה עבד לך.

כמו שאמרת, לא הייתה רשת ביטחון. הצלחתי מיד, אז ידעתי שיש לי משהו. אבל שום דבר בעולם הזה לא מובטח. כשאנשים מבקשים ממני עצה, אני כאילו, אתה צריך ללכת על זה, אבל שום דבר לא מובטח. אין 401k. אין ביטוח שיניים. אתה לא יודע מה הולך לקרות. זה מרגש אבל מסוכן.

אתה לא צריך לענות אם אתה לא רוצה, אבל אם יורשה לי לשאול, אתה פיכח עכשיו? כלומר, לא כרגע, בשנייה הזו, אבל באופן כללי? האם אתה בחור מפוכח, או שאין לך קשר כזה עם סמים ואלכוהול?

מעולם לא הייתי בחור סמים גדול אחרי זה. הלכתי הלוך ושוב עם השתייה. לא שתיתי משהו במשך 8 חודשים. הלכתי הלוך ושוב. זה דבר אחר שבו זה מגיע עם הטריטוריה. אני חושב שכל קומיקס יגיד לך את זה. בעצם גדלתי במועדונים. זה היה המכללה שלי. זו הייתה חווית הלמידה שלי. זה היה הבסיס שלי, קומיקאים ומועדונים ודברים כאלה. (צוחק) אני אוהב לשתות, זה פיצוץ! היו לי כל כך הרבה סיורים ומטורפים... זה כיף, אבל במינונים. וככל שמתבגרים... כשאני מצלם, אני אף פעם לא שותה. היו לי כמה דברים שבהם אני שותה בזמן הצילומים, אבל זה די נדיר. אם אני מחויב לתפקיד, אני מתחייב אליו. אנשים אף פעם לא באמת מאמינים בזה, והם תמיד אומרים, "היי, בוא נלך לשתות!" ואני כמו, "לא, לא."

האם יש לך פרויקטים בצינור שאתה רוצה לקדם? יש משהו מעבר לפינה שהיית רוצה לצעוק עבור קורא המסך?

הכל קצת בלימבו. הייתי אמור לעטוף מצגת של תוכנית טלוויזיה שיצרתי. אני יוצר הופעות כל שנה, אבל זה פשוט כל כך קשה להוציא דברים מהקרקע. אבל יצרתי תוכנית על משפחה של ציידי רפאים דרומית. אב ושני בנים. והאב הוא אחד מצידי הרפאים המפורסמים ביותר בעולם, והבנים רוצים ללכת בעקבותיו, אבל אין להם ממש את החרא שלהם ביחד. אז זה בערך כמו שהקושר פוגש את האחים החורגים, במובן מסוים. זה כנראה הדבר האהוב עליי שפיתחתי. הייתי אמור לצלם את זה עם רון ווייט, הקומיקאי, שמגלם את אבא שלי, ותיאו פון מגלם את אחי. זה ממש מטופש, אבל הוא ממש מבוסס ומשחק עם כמה בעיות ממש אפלות. אני רק הולך לפתח את זה עוד יותר. הייתי אמור לצלם את המצגת, אבל עכשיו אני פשוט אכתוב עונה ראשונה שלמה ואצא איתה. לגבי סטנדאפ, אני לא יודע מה הולך לקרות עם זה. אני שוקל להקליט ספיישל במיניאפוליס ולצלם אותו לבד ולשים אותו באתר האינטרנט שלי.

העלמה הלא נכונה יופיע לראשונה ב-13 במאי בנטפליקס.

Dune Shows WB לא למד דבר מה-DCEU של זאק סניידר

על הסופר