סקירת Chevalier: קלווין הריסון ג'וניור מגנטי בביוגרפיה חזקה ובלתי נשכחת
שבלייה הוא מגנטי, פיקציה היסטורית שמגביה את עצמה מעבר לביופיה המקובלת כדי לספק דרמה בלתי נשכחת על חיי הנושא שלה.
קלווין הריסון ג'וניור היה נהדר כבר שנים, אבל ב שבלייה, מהבמאי סטיבן וויליאמס ומהסופר סטפני רובינסון, השחקן מצוין במיוחד. כדמות הטיטולרית, הריסון זוכה להגמיש את שרירי המשחק שלו בדרכים חדשות ומרגשות, והתמורה, בסרט שהוא בולט, מרגש. שבלייר, על הכנר והמלחין ג'וזף בולון, היא מגנטית, פיקציה היסטורית שמגביה את עצמה מעבר לביוגרפיה המקובלת כדי לספק דרמה בלתי נשכחת על חיי הנושא שלה.
סצנת הפתיחה של הסרט היא אחת הטובות בזיכרון האחרון. ג'וזף בלון (קלווין הריסון ג'וניור), בנו הבלתי חוקי של בעל מטעים צרפתי (ג'ים היי) בגוודלופה וננון המשועבד (רונקה) Adekoluejo), מעלה את מוצרט בהופעה שלו, מנגן בכינור כל כך טוב עד שהוא זוכה לסערה תְשׁוּאוֹת. שבלייה ואז מחזיר את הקהל לימיו הראשונים של יוסף, כאשר, בגיל שבע, הוא ירד ב האקדמיה הצרפתית מאת אביו, שהאמין כי כשרונות הכינור שלו כל כך מדהימים שהם לא צריכים להיות מבוזבז. חייו המוקדמים של יוסף קשים, והוא נאבק להתקבל על ידי חבריו לכיתה הלבנים בגלל הגזענות הברורה שלהם, מה שמולידה בוז. ככל שהוא מתבגר, ג'וזף רוכש חבר בפיליפ (אלכס פיצלאן) וקהל עם המלך לואי ה-16
שבלייה יעיל בביצועו, בונה את המתח ההולך וגובר בין ג'וזף למי שמתיימרים לעצמם כבעלי ברית תוך שהוא מציג את הזוהר שלו כמלחין וכנר. סיפור האהבה בין ג'וזף למארי-ג'וזפין הוא מרכזי בסיפורו של שבלייה, במיוחד כשהוא חושף את נקודות העיוורון של המלחין בחברה הגבוהה. לאורך הסרט, ג'וזף, שעבד קשה במיוחד כדי לשמור על מקומו בקרב אצולת צרפת, חייב למד על מי לסמוך וכאשר אמו חוזרת, עליו להבין היכן הוא באמת עומד מבחינת שלו זהות. זה סיפור שמציע צוהר לעבר, אבל עדיין רלוונטי ומהדהד היום. למרות שיש היבטים רבים בחייה של בולוניה שאבדו להיסטוריה, וויליאמס ורובינסון מנצלים את המרב ממה שיש ידוע והשלים את החסר של מה שאין עם כמה קישוטים דרמטיים, כולל הנשורת של בולוניה עם מארי אנטואנט.
יש אנרגיה חשמלית שזורמת דרכה שבלייה. מעיצובי התלבושות הפנומנליים של אוליבר גרסיה ועד לפרט המוזיקלי המרגש והמפתה של קריס באוורס, הסרט מתחיל ונגמר בחיוניות מתפצפצת שלא מרפה. יש קונפליקט בינאישי, חיפוש פנימי אחר זהות בנוף פוליטי המשתנה ללא הרף, מהפכה, עמידה דרמטית, רומנטיקה ועוד הרבה יותר. שבלייה אולי לא תמיד מביאים מספיק תשומת לב לכל מה שהוא מנסה להתמודד עם הסיפור, אבל הבימוי והתסריט בוודאי מביאים הכל ביחד בגמר הסרט. התוצאה הסופית היא חלקים שווים שובה לב, מרגש ונוקב. אם ייעשה סרט עתידי כלשהו על השבליר דה סן ז'ורז', הוא יצטרך להתמודד עם גדולתה של הפרשנות של וויליאמס ורובינסון.
קלווין הריסון ג'וניור הוא פלא בתפקיד שמגבש אותו כאדם מוביל. השחקן חייב לאזן כל היבט בחייו של יוסף והחברה שהוא מחזיק בכל מסגרת, מה שמשפיע על התנהגותו. הריסון עושה עבודה אדירה כשהוא מציג את הפנימיות של המוזיקאי, חושף את האגו, הכאב והשמחה שלו בכל צעד. הרגש הוא בפניו ובעיניו של הריסון, בשפת הגוף שלו ובהטיית קולו. הוא מכניס תפנית מדהימה וההופעה הניואנסית והמעוררת שלו עושה של שבלייר סצנה אחרונה חזקה יותר. לוסי בוינטון בתור מארי אנטואנט גם זורחת. היו כל כך הרבה שגילמו את המלכה הנדונה של צרפת, אבל בוינטון מציע תפיסה חדשה, כזו שתלויה בברית נוחה, כוח ורוח רעה שאורבת בקצוות. Samara Weaving, Minnie Driver, ורונקה Adekoluejo הם פנטסטיים גם בתפקידי המשנה שלהם. למרות שלאדקולוג'ו אין כל כך הרבה סצנות, הנוכחות המגנטית והעיניים האקספרסיביות שלה מוסיפים עומק לדמותה.
מהתלבושות ועד לצילום, מוזיקה, בימוי ותסריט, שבלייה זורח כמו זרקור בהיר שסוף סוף נותן לג'וזף בולון את המגיע לו. הדרמטיזציה של חייו פועלת כמעט בכל רמה ולסיפור יש הרבה לב ונשמה. סיפור האהבה בין ג'וזף למארי-ג'וזפין מעמיק את הבנתו של המלחין עצמו לגבי מעמדו ואת הקושי שהוא מתמודד איתו. עם תפנית מדהימה של הריסון, שבלייה הוא מסוג הביוגרפיה הדרמטית ששווה צפייה.
שבלייה הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו ב-11 בספטמבר. אורך הסרט 107 דקות ומדורג PG-13 עבור תוכן נושאי, שפה חזקה, חומר מרמז ואלימות.