ברברי: דמויות עיקריות, מדורג לפי חביבות

יחד עם קבלת א סקירה זוהרת של סטיבן קינג, חיוךההצלחה הפיננסית של שיווק גרילה היא סימן נוסף לאפקטיביות רבת עוצמה של שיווק גרילה. בַּרבָּרִיהוא עוד סרט אימה מצוין בבתי הקולנוע שנעשה באותה מידה. עם תקציב של 4 מיליון דולר ו-36 מיליון דולר שנצברו עד כה (דרך קופת מוג'ו), זהו סיפור הצלחה, ואחד מני רבים עבור מה שהוא לכאורה רק ז'אנר האימה לאחרונה.

זה נובע במידה רבה מהתסריט הנשגב שלו מהבמאי הראשון (בתפקיד בודד) זאק קרגר, של הילדים הכי לבנים שאתה מכיר. הכל מסמל את העובדה שמה שהקהל תמיד יהיה רעב אליו, בבסיסו, הוא לא משקפיים של 250 מיליון דולר, אלא סיפור מוצק ודמויות בלתי נשכחות. בַּרבָּרִי יש את שניהם, אבל זה לא אומר שכל הדמויות שלו נחמדות במיוחד.

פרנק (ריצ'רד בלם)

הדבר האחד בַּרבָּרִי אינו הוא א סרט אימה אחרון עם השראת תחפושת ליל כל הקדושים, אבל זה רק בגלל שאין באמת דרך למשוך את פרנק (באטמן מתחיל' ריצ'רד בלם), והוא יהיה המשימה הקלה יותר בהשוואה לנבל השני של הסרט. פרנק הוא מפלצת חוטפת, מענה ורוצחת, ובאמצעות השורה הארוכה שלו של גידול מאולץ והתרבות, האני המפלצתי שלו יצר מישהו שהחברה תראה אותו באופן לא הוגן.

די לומר שהאיש לא חביב. הוא אפילו מבהיר זאת לשכנו, שניגש לפרנק בצורה ידידותית. השכן זז כשהרחוב יורד בצינורות. הוא שואל את פרנק אם גם הוא יזוז. בתגובה, האחרון אינו עדין לגבי הנוחות שלו עם הדקדנס ההולך וגדל.

AJ Gilbride (ג'סטין לונג)

יש הרבה תשלומי אימה מעולים באמת מסכים גדולים וקטנים לליל כל הקדושים 2022. עם זאת, יש סיכוי לכך בַּרבָּרִי בסופו של דבר יהיה טוב באותה מידה אם לא אפילו טוב יותר מעמיתיו בעלי הפרופיל הגבוה יותר כמו זו של Hulu הלרייזרו ליל כל הקדושים מסתיים. גם הנבל שלו טוב כמעט באותה מידה, אם כי הרבה יותר עדין מאדם רעול פנים וספוף דם או שד עם סיכות בראשו.

AJ Gilbride יכול היה להיתקל בקלות כדמות שחקן פוגעת מינית. עם זאת, בזכות החוזק של התסריט והמחויבות של ג'סטין לונג, גילברייד מתעורר לחיים. עם זה נאמר, רק בגלל שהוא נראה כמו בן אדם אמיתי לא אומר שהוא טוב. גילברייד פוטר בגלל תקיפה מינית של הכוכב שלו. הוא מכחיש זאת, אבל סצנת פלאשבק במועדון עם עמית לעבודה מראה אדם שמתאר התנהגות שלדעתו בסדר. עם זאת, זה לא בסדר, והקהל יודע שזה לא בסדר, והעץ המתנודד לסירוגין של גילברייד מעיד שהוא יודע זאת היטב.

האם (מת'יו פטריק דייויס)

"האמא", כפי שהיא נקראת אך ורק, היא תוצר של שורה ארוכה של גילוי עריות של פרנק. לא ברור כמה בדיקות לאורך הקו הזה הובילו ל"האמא", אבל היא בגודל מבוגר, והיא בודדה ככל האפשר.

"האמא" היא מה שנקרא מפלצת של הסרט, אבל היא קורבן לא פחות מהדמות החביבה ביותר של הסרט. המראה שלה ללא ספק מעוות, אבל בפנים אין יותר מאדם מפוחד, מבולבל, שעבר התעללות שמנסה לעשות את המיטב בחיים שהיא לא ביקשה.

ביל סקארסגארד (קית טושקו)

הגאונות של אלפרד היצ'קוק, ווס קרייבן, ועכשיו, זאק קרגר, היא היכולת שלהם למשוך את השטיח מתחת לקהל. כל שנה מביאה עוד נרטיבים של אימה למסך, מה שהופך את אלמנט ההפתעה למטרה קשה יותר ויותר. אבל עם קית' טושקו של ביל סקארסגארד, קרגר משך את השטיח והפך אותו.

טושקו הוא בתחילה סימן השאלה הגדול ביותר של הסרט, אבל בסופו של דבר הוא די תמים. הוא מביך מבחינה חברתית אבל יש לו אופי מתוק לגיטימי. הוא לא רוצה את טס מרשל בחוץ בקור, אז הוא נותן לה להיכנס. הסרט גורם לזה (בקלילות) להיראות כאילו הוא משתמש ערמומי, אבל האמת רחוקה מכך. בסופו של דבר הוא דמות טראגית, וכל שורה שהוא משמיע היא כיוון שגוי מחושב בצורה מושלמת. תוצאה של הכותב/במאי קרגר, השחקן/המפיק בפועל Skarsgård, והמבצעת של טס מרשל ג'ורג'ינה קמפבל.

אנדרה (ג'יימס באטלר)

ה הסרטים הכי טובים כמו בַּרבָּרִילדעת לבנות מתח עם סצנה מזעזעת שנראית, בהתחלה, כאילו היא יצאה לגמרי מהשדה השמאלי. אנדרה של ג'יימס באטלר, הומלס המתגורר באותו רחוב כמו ה-Airbnb, יש רק שתי סצנות מרכזיות אבל עדיין משפיע.

בפעם הראשונה שצופים רואים את אנדרה, זה כמעט הכי קרוב שסרט מגיע לפחד קפיצה. טס מרשל חוזרת ל-Airbnb. בחוץ חושך, והגבר האחד ברחוב רץ אליה פתאום. מרשל מגשש עם המפתחות שלה, והוא צורח לה אזהרה אקראית לכאורה לא להיכנס. היא כן נכנסת ולא יוצאת לזמן מה. כשהיא עושה זאת, מי שם כדי לעזור לה שוב מלבד אנדרה, שבסופו של דבר משלם את המחיר הקבוע על האלטרואיזם שלו.

טס מרשל (ג'ורג'ינה קמפבל)

2022 הייתה שנה נהדרת לדמויות נשיות כתובות היטב באימה, ואלמלא ג'נה אורטגה יצאה מהשער בסערה עם שתיהן לִצְרוֹחַו איקס, ההופעה של ג'ורג'ינה קמפבל בתור טס מרשל ב בַּרבָּרִי יחתום את העסקה למיטב השנה. יש גם טענה שההופעה של קמפבל היא השכבה ביותר באימה השנה, אולי אפילו ראויה למועמדות לאוסקר.

קמפבל גורם למארשל להיראות כמו אדם אמיתי בשר ודם. אפילו כשהיא צועקת את השם של קית' של סקארסגארד, זה פשוט מצלצל שונה מכל קריאת שם חוזרת של כל גיבורת אימה אחרת. קמפבל גורם לקהל להרגיש את הכאב של מרשל, ומכניס אותם למנהרות בדיוק כמו המצלמות. העובדה שהיא חזרה לשם כדי להביא אדם אחר, למרות שידעה מה יש בתהום האפלה ההיא, היא עדות לאיכות נשמתה.