ביקורת מועדון אפס: מיה וסיקובסקה היא מחנכת מסוכנת בסאטירה מוזרה [קאן]

הדרמה האחרונה של ג'סיקה האוזנר, מועדון אפס, הוקרן בבכורה בפסטיבל קאן 2023 לקבלת פנים מעורבת. הסיפור עוקב אחר מורה נלהבת כשהיא מנווטת את תפקידה החדש כמדריכת אכילה מודעת בבית ספר עילית. כשהיא מתחילה ליצור קשר חזק עם חמישה תלמידים, הם מועדים הלאה אל המעמקים של ביטול המזון מהתזונה שלהם. עד מהרה, הוריהם מודאגים וקוראים לפטר את המורה. למרבה הצער, הדרישות שלהם עשויות להגיע מאוחר מדי מכיוון שהסטודנטים מוכנים ללכת לנקודת אל-חזור.

בחוסר הנוחות המרושע אך המצחיק מועדון אפס, האוזנר בוחן נושאים הקשורים לדיסמורפיה בגוף, הרגלי אכילה לא בריאים ויחסים לא הולמים בין מורה לתלמיד. בעוד שהמושגים הללו (בנפרד וביחד) כבדים ולעיתים דורשים אזהרות טריגר, האוזנר ו התסריט של בג'ארד מציג אותם באמצעות הומור נהדר ומוזרות סאטירית שהיא מדהימה מֵבִיך. זה מסוג הפיצ'רים שעלולים לעורר תגובות שונות מהקהל שלו, החל מכעס ורוגז לדאגה ואפילו סתם נמאס מהמעשים של הדמויות. כך או כך, זה בוודאי יביא לעלייה בקרב הצופים.

מיה וסיקובסקה מככבת בתור המורה החדשה, גברת. נובאק, שטוען שיש לו את הסודות של להעלות את עצמו מעבר לצורך באוכל ולהשתחרר מכל שקרי החברה על כך. זה ניחוש, אבל זה משחק כהקבלה יוצאת דופן להתנהגות דמוית כת או אפילו הטפת שקר לגבי חשיבה בעצמך על ידי השתתפות בהתנהגות קיצונית ומזיקה. ההופעה שלה היא שילוב של מפחיד ומפחיד שכן טקטיקת המניפולציה שלה מגיעה בצורה של קול רגוע, חיוביות ואפילו בניית הביטחון של תלמידיה. באמצעות אלמנטים אלה, הוא מספק פרשנות נהדרת לסכנות של אנשים מסוג זה, במיוחד כשמדובר בהשפעה על מבוגרים צעירים.

מה שעשוי להפתיע את הצופים הוא זה מועדון אפס למעשה מציע כמה רגעים הומוריסטיים שמרגישים קצת לא נוחים פשוט כי הם כל כך מצחיקים בצורה לא הולמת. כמה דוגמאות כוללות את אלזה (קסניה דדרינט) שמקיאה את הארוחה שלה ואז אוכלת אותה כדי להוכיח להוריה שכוח הרצון שלה חזק יותר מהצורך שלה באוכל. ואז, ישנו פרד (לוק בארקר), שכבר לא לוקח את תרופות הסוכרת שלו, כי הבטן הריקה שלו כביכול מחזקת אותו ומרפאה אותו. ההתרחשויות הפראיות האלה כל כך קיצוניות, אבל הן מוצגות בצורה שמוכיחה נקודה עצומה. וזה שעם מספיק השפעה חיובית וכפייה, תמיד אפשר לשכנע מוח לא בוגר לעשות את הבלתי מתקבל על הדעת. אבל רמה מסוימת של נאיביות בהחלט עוזרת גם.

לא קשה להסיק מסקנות על מה האוזנר ושותפה לכותבת ג'רלדין בג'ארד מנסים לומר ועל מי. אבל דבר אחד שצריך לזכור מתחת לכל ההומור והסיפורים הסאטיריים הוא שמורים יכולים להיות מועילים באמת או מסוכנים להחריד להתפתחות הילד. כמובן, מועדון אפס הוא דוגמה קיצונית לכאלה. אבל כשאתה מסתכל על אירועים עכשוויים וכיצד אנשים אוספים מידע בימינו, זו מחשבה מפחידה הנתמכת עם אפשרות והסתברות. זה מה שהופך את התכונה של האוזנר למשעשעת עוד יותר. היא מציגה את זה, אולי בלי כוונה, עם שמץ של חרדת פחדים, ובכל זאת קוברת את הכל בסל של הומור. בכנות, זה מבריק.

מלא בדיאלוג לא נוח, רצפים נועזים וציון נוקב, מועדון אפס יש את כל המרכיבים להפוך לקלאסיקה פולחנית עתידית. זה גם מסיבה מצוינת. הסרט מכיל הופעה מפחידה אך נפלאה של ווסיקובסקה, הוא כולל פרשנות מבריקה על הסכנות שבמעקב עיוור, והוא מספק בידור נהדר. התסריט המוזר אולי לא מתאים לכולם, אבל הניחוש הכי טוב שלי הוא שלא משנה מה תחשבו על זה מבחינה הוליסטית, משהו ב מועדון אפס ישאיר אותך לדבר.

מועדון אפס הוקרן בבכורה בפסטיבל קאן 2023 ב-22 במאי. אורך הסרט 110 דקות ועדיין לא מדורג.