'עצמות' מוכיח שהפרידה היא צער המתוקים

פעם ה עצמותלכותבים היה כישרון מדהים למלא כל פרק בסיפורי מקרה נוגעים ללב, שגם ריגשו את הדמויות הראשיות בקשתות הסיפור האישיות שלהן. עונות 1 ו-2 מלאות בדוגמאות שבהן אפשר להיות מושקע יותר בקורבנות מאשר בדמויות של הסדרה משבוע לשבוע. בחלוף הזמן, עצמות, כמו כל תוכנית מצליחה אחרת התפתחה וחלק מצוות הכותבים עזבו להמשיך בקריירה משלהם, כך שבסביבות עונה 4, הפוקוס עבר.

מקרים הפכו לסכל למסעות הדמות ביום טוב ובפעמים אחרות היו חסרי תועלת לחלוטין. הבודונית הייתה שלישונית אם בות' מוכן להביע את רגשותיו לברנן או להיפך. ושלא נדבר אפילו על עידן חנה. זה לא אומר שזה הוזיל את הסדרה, אבל זה כן שינה את הפרדיגמה ולחלק שנהנה מהתוכנית בגלל המקרים העשירים כמו גם הדמויות החזקות הייתה מרירות וטינה.

פרקים כמו "El Carnicero en el Coche" של הערב הם הוכחה לכך שהאיזון הזה עדיין בר השגה עבור צוות הכותבים הנוכחי כאשר הם בוחרים בכך. יש לו את כל הסממנים של פרק אופי מוצק - דיאלוג שנון, תעלול מטורף של הודג'ינס (TJ Thyne), ושירת הברבור של Sweets בשבתון. אבל ככל שהפרק מתגלגל, הצופה הופך להיות מושקע יותר במה שקורה עם החבורה שהמקרה סובב סביבו וחשוב מכך הילד שנתפס באמצע.

אחרי קצת חלק על בַּיִתכשהיה בן 8, ותפקיד אורח ריזולי ואייםבדצמבר האחרון, פליקס מיגל אביטיה הצעיר אינו חדש בז'אנר דרמת הפשע, אבל התפקיד של חאבייר הוא התפקיד הגדול הראשון שלו והוא מבצע אותו כמו מקצוען. אנחנו רואים אותו לראשונה מסתתר מאחורי אמו, מריה (אלין אלסמר) ונרתע כשבות' (דייוויד בוראנאז) מושך עליו אקדח, חושב שמישהו מסוכן יותר מסתתר בבית. אבל רק כשכל העדויות מצביעות על אמו והיא נגררת בתור הרוצחת, הילד הצעיר זורח ככוכב האמיתי של הפרק.

הלוך ושוב בין Avitia והשחקן ג'ון פרנסיס דיילי בלובי של ה-FBI יש בדיוק את השילוב הנכון של ילד קטן ומפוחד וגנגסטר פוטנציאלי. כן, לברנן (אמילי דשאנל) יש את העובדות האנתרופולוגיות שלה בנוגע לילדים ולכנופיות, בעוד לבות' יש את שלו חכמת הרחובות, אבל הסצנה הזו ואלה שבתוך חדר החקירות נמכרות בגלל זה של אביטיה ודיילי כִּימִיָה. הם נותנים לצופה קנייה רגשית לצד המקרה של הסיפור ומציעים סיבה הרבה יותר טובה ל-Sweets לקחת חופש ממושך מה-FBI מאשר הסיפור בשבוע שעבר. למקרה יש סוף מרגיש טוב, למרות שחוויאר הוא הרוצח, שמקשיב לאבני חן ישנות כמו "הילד בתכריכים" ו"הסימנים בדממה".

בסך הכל זו תזכורת טובה לכל העוצמות שהצוות והצוות הזה מביאים להופעה. הדיאלוג בין הודג'ינס לקאם (תמרה טיילור) הוא זהב. בות' וברנן, שקובעים מדיניות לגבי מה שקורה כשיורים באחד מהם, הוא המקום שבו נמצאים השניים במערכת היחסים שלהם. וטוסט הפרידה לממתקים אצל האבות המייסדים, שלם עם הנוקמיםלצעוק, הוא רגע אנסמבל נהדר.

מה חשבת? התיק תפס אותך? תתגעגעו למתוקים? כמה זמן אתה חושב שהוא ייעלם ומה עלול להחזיר אותו?

____

עצמותחוזר בשבוע הבא עם "The Sense in the Sacrifice" בשעה 20:00 ב-FOX.