ג'ו הנדרסון ואילדי מדרוביץ' ראיון: לוציפר עונה 6 ביתית

השטן DC האהוב על כולם נפרד מנטפליקס עם לוציפרעונה 6. העונה האחרונה של סדרת המצליחה רואה את הדמות הכותלית מתכוננת לתפוס את מקומו החדש כאלוהים, אם כי מוצא את עצמו מהסס לעזוב את קלואי ומתמודד עם הגעתה של בתו מהעתיד, שיש לה עצם לבחור איתה אבא שאבד מזמן.

טום אליס חזר להוביל את צוות השחקנים של לוציפר לצד לורן גרמן, קווין אלחנדרו, D.B. וודסייד, לסלי אן ברנדט, סקרלט אסטבז, רייצ'ל האריס, איימי גרסיה, ענבר לביא ובריאנה הילדברנד. לאחר צפייה בסט האחרון של פרקים, מעריצים יכולים כעת להיות הבעלים של הסדרה בעצמם.

לכבוד פרסום התוכנית לתקשורת הביתית, רטט מסך שוחח באופן בלעדי עם שואונראים ג'ו הנדרסון ואילדי מדרוביץ' כדי לדון לוציפר עונה 6, האתגרים של יצירת סיום מספק, הפוטנציאל לתחייה עתידית ועוד.

EPs של לוציפר מפרקים את העונה האחרונה

התפרצות מסך: הייתי מעריץ של לוציפר מאז שזה התחיל. מדהים לראות את המסע שהוא עבר לאורך השנים. איך זה לשניכם, עכשיו שזה הגיע לסיומו?

ג'ו הנדרסון: אני שמח שהכאב נגמר. וואו! [צוחק] כן.

אילדי מדרוביץ': כן, מטאפורי ומילולי. [מצחקק]

ג'ו הנדרסון: בכנות, להיות מסוגל לחזור על זה, להיות מסוגל להיות שוב בראיונות האלה עם אילדי, זה מרגיש כאילו הצוות חזר להיות ביחד. אני מרגיש שזה היה גם אתמול וגם לפני נצח, כי היה לנו את הזמן של חיינו. אלו היו שש עונות של תוכנית שהמשיכה למות ולחזור לחיים, העבודה עם האנשים הטובים ביותר שאי פעם עבדת איתם, הייתה מדהימה.

אילדי מדרוביץ': [שר] "והיה לי את הזמן של חיי". [מצחקק] בוא נעשה את הדדליפט, אם היינו באותו חדר, [ג'ו ואני] היינו עושים את זה לגמרי. חלמתי חלומות של לוציפר אתמול בלילה, זה היה כל כך מצחיק. עשינו קצת עיתונות אתמול, וזה משמח אותי אם אני רואה משהו, אם אני צופה בנטפליקס וזה עולה על ההצעות שלי, אני מקבל את הבלאגן הזה של אושר. זה באמת היה סוג מפואר של ברק ברגע בקבוק, אני חושב, בקריירה שלי ובהרבה מהקריירות שלנו, זה היה פשוט מאוד מספק ומהנה.

שניכם סיפקתם כל כך הרבה רגעי פיתוח דמויות איקוניים, סצנות אקשן ומה לא לאורך שש העונות הללו. יש רגע אחד שאתה הכי גאה בו?

ג'ו הנדרסון: יש לי אחד, לוציפר מגן על קלואי עם הכנפיים בסוף עונה 3. האחד, פשוט שמחתי לקבל את זה בפרק שלי, אבל זה גם היה משהו שבנינו לקראתו, אז כל החדר היה תמיד מכוון לעבר הרגע היפה והאייקוני הזה. אחר כך, הייתי עם טום על הסט בזמן שהוא שיחק את החלק הפנימי של הכנפיים, ואני זוכר שהוא עובר את זה והוא משחק סטואי, ואני זוכר שהוא כאילו, "מה אתה חושב," ואני אומר, "טום, תראה לנו כמה זה כואב לך." צפיתי בו מיד מוכר את זה ופשוט שבר את ליבי, הייתי כמו, "אלוהים אדירים, אני מרגיש כאילו אני פוגע בו עכשיו." זה פשוט הרגיש כל כך איקוני, וזה הרגיש כמו סוג הרגע שיגרום לכך שפוקס לעולם לא יוכל לבטל אותנו, בכלל, לא משנה מה. לא היה סיכוי שהם יעשו את זה.

אילדי מדרוביץ': וזה עבד! הו חכה. אני פראייר לרומנטיקה, והיו כל כך הרבה רגעים בתוכנית שאני אוהב ואני גאה בהם, אבל אלה שאני אישית, כאילו, הכרחתי היו סצנת הגרזן. [צוחק] אני באמת גאה ברגע הזה, אני חושב שזה רגע רומנטי להפליא בין קלואי ללוציפר. יש כל כך הרבה, אני אצטרך לומר, גם, שדן גילה שהוא הוליך שולל ב"דן: עירום ומפחד", זה לא היה שלי, זו הייתה מיקה קוסטה, אבל אלוהים אדירים, זה היה מספק.

ג'ו הנדרסון: [צוחק] כן.

להיכנס לכל עונה אחרונה של תוכנית תמיד יהיה קשה למצוא דרך לספק משהו שמספק רגשית גם לך וגם לקהל. האם מצאת את זה מאוד מאתגר לעצב גמר שידעת שיספק את כולם?

אילדי מדרוביץ': זה היה חתיכת עוגה.

ג'ו הנדרסון: כבר עשינו את זה פעם אחת. [צוחק]

אילדי מדרוביץ': נכון, עשינו את זה בעונה 5. [צוחק] לא, הלכנו הלוך ושוב כל כך הרבה פעמים על סופים שונים. לא היה לנו אחד, ואז זה נגמר, חקרנו הרבה דברים שונים, ודיברנו על זה הרבה בחדר הסופרים ועם טום. ידענו שהדרך שבה סיימנו היא הדרך היחידה כמעט, לאחר שדיברנו על הכל, זו הייתה הדרך היחידה שבה נוכל ללכת ולהיות נאמנים למי הדמות של לוציפר.

ג'ו הנדרסון: אני חושב שזאת החוכמה היא שלוציפר צריך להגיד לנו לאן ללכת. כשהבנו את זה, כשאימצנו את זה באמת, זה עזר מאוד לפתוח. זה הפך לעבוד לאחור כדי לבנות לקראת זה. מבחינתי, זה הטריק של כל גמר הוא שהדמות הראשית שלך, מההתחלה, הולכת להגיד לך מי הם, ובהתחלה ממש, לוציפר הוא מישהו שכעס על אבא שלו על שנטש אותו, אז הסוף היה חייב להיות שהוא מתחשב בכך שהוא עושה את זה לילד שלו. כאילו אם מסתכלים אחורה והולכים כמו, "אה, זו הקבלה ברורה", אבל לא מצאנו את זה עד עונה 6, כי זה המקום שבו הדמות אמרה לנו סוף סוף, "היי, בובות, זהו זה".

אילדי מדרוביץ': זה מצחיק, גם, כמו לוציפר, גם רורי גילתה את אותו הדבר שאביה עשה, במילים אחרות, ש"לא אקח ממני את כל הכאב שעברתי אצלי. החיים, כי זה גרם לי להיות מי שאני." זה מה שלוציפר הבין, ושלמעשה הייתה לו מתנה בגלל זה, כי הוא הבין מה זה אומר להיות שבור והוא יכול לעזור לאחרים אנשים שבורים, נשמות, ורורי הבין בסוף, "רגע, אני גם לא רוצה לשנות את מי שאני, אז אני לא רוצה לשנות שום דבר". הייתה לה יכולת להסתכל אחורה ויש לה 20-20 [חָכמָה לְאַחַר מַעֲשֶׂה]. לא לכולנו יש את זה, אבל זה דבר טוב לזכור, בזמן שאנחנו עוברים מצב בחיינו, אתה יודע מה? בסדר. זה מבאס כרגע, אבל זה הופך אותי לכל הדברים הנדושים האלה שאנשים אומרים, חזק יותר, טוב יותר, חכם יותר, אבל זה נכון.

לא יכולתי להסכים יותר. אם כבר מדברים על רורי, הגמר רואה את קלואי ולוציפר מתאחדים בגיהנום. אבל אתה חושב שגם רורי מגיע לביקור מתישהו בעתיד? כי אנחנו לא באמת רואים אותה אחרי שקלואי עוברת.

ג'ו הנדרסון: אנחנו מרגישים שהסצנה הבאה היא רורי קופץ. ממש היו לנו הרבה שיחות על זה, כי הייתה גרסה שבה רורי הגיעה איתה, יש גרסה שבה זה היה רורי שבעצם הוריד את אמא שלה. אבל באמת רצינו שאמנדיאל יקבל את הרגע הזה וידבר על העמדה החדשה שלו כאלוהים, וגם מאוד רצינו להפריד אותו, אז זה היה רק ​​קלואי ולוציפר ביחד. אבל לנו, כאילו, הפגישה ההיא הסתיימה, הם יצאו ורורי אמר, "בסדר, בוא נלך לצפות ב-More Bones."

אילדי מדרוביץ': כן, ובשפת התוכנית, יש לה כנפיים, והיא מלאך, והיא יכולה לעוף בכל עת. ידענו שבתקווה היה ברור לכולם ולא נותרנו ספק שהיא תהיה שם למטה.

ובכן, ראיתי כמה פטפוטים תוהים, "אה, כולם התאחדו כמשפחה?" גם אני עצמי הייתי די סקרן, הנחתי שכן, אבל הייתי חייב לשאול.

ג'ו הנדרסון: אתה יכול לנוח. [מצחקק]

זה מאוד סיום מספק לתוכנית, אבל בימינו הכל מוצא דרך לחזור מתישהו בעתיד. האם אתה מרגיש שהדלת פתוחה מספיק בשביל לוציפר לחזור בשלב מסוים בעתיד?

ג'ו הנדרסון: אני מתכוון, אני מקווה שכן. אהבנו לעשות את ההצגה, אהבנו לעבוד עם האנשים האלה. אני חושב שבתקווה שבשלב מסוים נוכל למצוא דרך לחזור, או לפחות לבקר מחדש או לעשות משהו. זו הייתה תקופה כל כך נהדרת, זו חוויה כל כך נהדרת, ואנחנו אוהבים את האנשים האלה, אז אל תגיד לעולם לא.

Ildy Modrovich: ההצבעה שלי היא עבור לוציפר המחזמר, באופן אישי, בברודווי. אם מישהו רוצה להאשטיג את זה, תקדם את זה. [מצחקק]

ג'ו הנדרסון: אני אומר לוציפר סדרת האנימציה.

או שתמזג אותם, לוציפר: סדרת האנימציה המוזיקלית.

ג'ון הנדרסון: הו אלוהים, זה ממש לשלב את אילדי ואני לרעיון אחד. [צוחק]

ובכן, זה מושלם! היכולות המוזיקליות של טום עדיין עושות בי צמרמורת עד היום, הביצוע שלו ל"Creep", אני כמו, "גבר, אתה יכול פשוט לעשות את כל השיר במקום רק את הקטע של שתי דקות?" אני רוצה את כל העניין!

ג'ו הנדרסון: היה לנו רגע יפה בגמר שבו טום ובריאנה בדיוק שרו עבור הצוות. אחד, זה מדהים כי בריאנה הייתה תוספת חדשה לעונה האחרונה ויש לה פשוט קול מדהים, אבל שניים, זה היה כמעט כמו דרך להזכיר את עצמנו מהחום שהביא טום לצוות ולצוות וכל זה ולראות אותם כמעט מתנהגים כאב ובת מול כולם. אני שומרת את זה בזיכרון שלי, כי רק מלשמוע אותו שר מחזירה לי את הזכרונות שלי כל כך הרבה בתוכנית.

אילדי מדרוביץ': כן, הם שרו "הללויה", וכולנו עמדנו בוכה.

אני יכול רק לדמיין כמה רגשי זה בטח היה. אם כבר מדברים על מוזיקה, בתור ילד שגדל בשנות ה-2000, אני מתכוון להזדקן, סוף שנות ה-90, תחילת שנות ה-2000, אני אוהב את השימוש ב-"Welcome to The Black Parade" לשיר הסיום. איך הגיעה ההחלטה על השיר הזה?

אילדי מדרוביץ': [זה היה] כל הילד שלי. אז, הצאצא שלי נהנה - ובכן, זו באמת הייתה האובססיה הראשונה, אובססיה מוזיקלית. לא כל כך הכרתי את My Chem, כי זה היה בערך בין שלי - לתלתן, דרך אגב, לילד שלי אין קשר לזה זמן, לא גדל בשנות ה-2000, אבל אחי, זה הפך לדבר, הקשבנו לכל שיר, קראתי את כל הקומיקס של ג'רארד וואי ספרים. הייתי אובססיבי באותה מידה, אנחנו הולכים לקונצרט, דרך אגב, שנדחה כמו שנתיים ברציפות, מתרגש מזה. אז בכל מקרה, ברגע ששמעתי את השיר הזה, הייתי כמו, "זה השיר של לוציפר." תמיד רציתי לדחוס את זה לתוך ההצגה הזו איפשהו, וכשקיבלנו את זה לסוף, כל כך התרגשתי.

עכשיו, האם נזרקו גם רעיונות אחרים לשיר אחרון פוטנציאלי, או שזה תמיד יהיה "ברוכים הבאים למצעד השחור"?

ג'ו הנדרסון: היו לי הרבה מגרשים של דייב מתיוס, אבל אילדי המשיך לנטרל אותם, וזה פוגע. זה פוגע.

אילדי מדרוביץ': סימפטיה לשטן, אני חושב, היה אחד שנזרק החוצה. היו עוד כמה.

ג'ו הנדרסון: אבל אני מרגיש שזה היה היחיד שאי פעם צפיתי בו. אני מרגיש שברגע שזה ננעל שם, זה היה כמו, "אה, זהו זה."

כשנכנס לעונה האחרונה, ברור שהיה לוציפר סדרת קומיקס סולו, שהיה לה סוף משלה. שמתי לב שהרבה אלמנטים עשו את דרכם לתוכנית, כמו יקומים חלופיים, אלוהים נעלם, דברים כאלה. חיפשת בקומיקס אלמנטים לעונה האחרונה?

ג'ו הנדרסון: הייתי מעריץ ענק של הריצה של מייק קארי, הייתי אובססיבי, אז כן, זללנו את זה. אני, במיוחד, הייתי אובססיבי לכל מה שהוא עשה. אני חושב שהאתגר היה שהקומיקס הוא שטיח עצום להפליא, מה שהיינו מנסים לעשות זה פשוט, "אוקיי, הנה הרעיון המדהים הזה, מהי הגרסה שלו שחיה בו העולם המבוסס שלנו?" היו יתרונות שיצאו לנו על רעיונות גדולים, כמו, "איך נביא אותם?" הרעיון שעולמה של אמא מלא בקנטאורים היה קריצה לקומיקס, כל זה דברים. ניסיתי להכניס את גאודיום, רדפתי אחריו, הזכרתי את שמו בארון תיקים בשלב מסוים והייתי כמו, "טוב, זה יחזיק אותי להכניס אותו לשם," ופשוט לא הצלחנו להבין איך לעשות את זה צֶדֶק. כי כל הרעיונות הגדולים והמטורפים האלה מדהימים בקומיקס או בעולם שהוא לא העולם המבוסס שלנו, אבל תמיד רצינו לוודא שאם אנחנו הולכים לעשות אותם, אנחנו עושים אותם כמו שצריך. אבל, קנטאור היה, אני ממש שמח שהכנסנו את זה לשם. [צוחק]

אילדי מדרוביץ': זה יהיה חלק מסדרת האנימציה, פושו.

ג'ו הנדרסון: הנה זה!

תקציר עונה 6 לוציפר

זהו, העונה האחרונה של לוציפר. הפעם באמת. השטן עצמו הפך לאלוהים... כמעט. למה הוא מהסס? וכשהעולם מתחיל להתפרק בלי אלוהים, מה הוא יעשה בתגובה? הצטרפו אלינו כשאנחנו נפרדים במרירות מתוקה מלוציפר, קלואי, אמנדיאל, מבוך, לינדה, אלה ודן. תביא רקמות.

לוציפר עונה 6 מגיעה למדפים ב-Blu-ray וב-DVD ב-13 בספטמבר.