סקירת FahrenHYPE 9/11

אם אתם מחפשים הפרכה מדויקת לפרנהייט 9/11 של מייקל מור, הסרט התיעודי הקצר והמתוק (אם היבש) הזה הוא בשבילכם.

FahrenHYPE 9/11 הוא תגובתו של דיק מוריס לסרט הפסאודו-תיעוד של מייקל מור פרנהייט 9/11. לאלו מכם שלא מכירים את מר מוריס, הוא ניהל את ההצעה המוצלחת של ביל קלינטון לנשיאות ב-1996, והיה מקורב של בני הזוג קלינטון כבר למעלה מ-20 שנה. יש לו היסטוריה ארוכה כיועץ פוליטי (מצליח) ולאחרונה כותב טור ב"ניו יורק פוסט" ומופיע בקביעות ב-FOX News כפרשן. (לחץ על התמונה כדי לשכור אותה מנטפליקס)

בניגוד לסגנון ה-over-top של פרנהייט 9/11, עם הגרפיקה, האנימציה והקריינות הסרקסטית שלו, FahrenHYPE 9/11 הוא הרבה יותר סרט תיעודי מסורתי (קרא: יבש). הוא לא יזכה בנקודות עבור ערכי הפקה, בימוי מפואר או תוצאה מוזיקלית, אבל הוא מציין עובדות... שבפעם האחרונה שבדקתי זה מה סרט דוקומנטרי אמור לעשות.

ישנם ראיונות עם מספר אנשים שעשו מחקר מקיף הן על הפריטים שהובאו בסרטו של מור וכן על המצב בעיראק (לפני ואחרי המלחמה) והטרור בכלל. הליברלים ללא ספק ירצו לזרוק כל דבר שנאמר על ידי אן קולטר, אבל בין שאר המרואיינים הם אוהב את אד קוך, ראש עיריית ניו יורק לשעבר, ובצד הלא מומחים יש אנשים שהודגשו בכתבה של מור סרט צילום... ללא רשותם.

מטרת הסרט היא להפריך מספר מהטענות המוצגות בפרנהייט 9/11 של מור עם עובדות שלא הסתובבו ונמתחו עד הקצה. הסרט נפתח עם קטע הומוריסטי של מייקל מור על הבמה איפשהו האומר: "כן, שם היו פיגועים ויהיו עוד, אבל זה לא אומר שיש מחבל אִיוּם."

אני חייב לומר שהיה לי יותר מצחקק על פיסת ההיגיון הזו.

בסך הכל חשבתי שהסרט בילה קצת יותר מדי זמן בסיקור אירועי אותו יום גורלי, ובמקום זאת היה צריך להגיע להנחת היסוד העיקרית שלו קצת יותר מהר. כמו כן, הסרט נראה קצת נמהר, אני חושב שהוא יכול היה להשתמש בעוד חומר וקצת הידוק (למרות שהוא מגיע במהירות של 75 דקות). גם לשימוש ברשויות אמיתיות יש משקל רב יותר מפרשנים כמו אן קולטר, במיוחד אם מנסים לשכנע את הצד השני.

FahrenHYPE 9/11 מראיין את המורה שנכח בצילום כשהמטוס השני פגע במגדלי התאומים. היא הבהירה שהיא חושבת שתגובתו של הנשיא נכונה... שמכיוון שהוא לא קרא את ספר הילדים אלא הקשיב לילדים שקוראים זה נתן לו זמן לאסוף את מחשבותיו. היו ראיונות קצרים עם אחרים שהיו במקום, שקבעו כי אחד מעוזריו הודיע ​​לנשיא מחוץ למצלמה שלא לומר דבר. לאחר מעשה צוין כי קפיצה ויציאה מהחדר מיד לא הייתה משיגה דבר, ואולי הייתה תורמת לפאניקה של הציבור האמריקאי. כמו כן, צוין כי הנשיא נשאר בחדר 5 דקות לאחר שנאמר לו, ולא 7 הדקות לכאורה.

רשימה נוספת של פריטים הסותרים את סרטו של מור:

- הכותרת "גור מנצחת פלורידה" מפוברקת... נלקח מעמוד המערכת של העיתון המדובר, עם תאריך וגופן שונה והוצב בעמוד הראשון כדי שייראה כמו כתבה חדשותית אמיתית.

- העובדה שהספירה החוזרת של פלורידה אומתה כ נכון על ידי מספר מקורות עצמאיים כולל CNN ומקורות עצמאיים אחרים.

- דיק מוריס, שעבד בשיתוף פעולה הדוק עם ביל קלינטון, הצהיר שסודן הציעה לארה"ב את אוסאמה בן לאדן 1996, אבל הממשל הציע שיעבירו אותו לסעודיה, שלא רצתה שום קשר עם אוֹתוֹ. מנקודה זו, בן לאדן הלך ל... אפגניסטן.

- הסצנה שבה נציג של הטליבאן מוצג כאורח של ממשלתנו התרחשה למעשה במהלך ממשל קלינטון, כאורח של הממשלה הפדרלית, לא אורח של טקסס (שבו היה אז מושל).

- חיבור צינורות Unocal/Bush/Oil היוקרתי היה למעשה חיבור Unocal/Clinton. רעיון ש-Unocal צף בתקופת ממשל קלינטון, ו ננטש לפני שבוש היה נשיא.

- דיק מוריס גם הצהיר שאף אחד בממשלה הפדרלית לא התייחס לטרור ברצינות לפני הנשיא בוש.

- שמאז ה-11 בספטמבר אל-קאעידה שמה לה למטרה את סכר הובר, בתי קזינו ספציפיים בלאס וגאס, ועוד מספר יעדים בניו יורק ללא הצלחה בשל מאמצי הממשל הנוכחי.

- לזכותו של אל גור ייאמר שהוא אכן עמד בראש מהפך של מערכת האבטחה לנסיעות אוויריות שזיהתה בפועל 8 מתוך 19 חוטפים, אבל ממשל קלינטון השקה את המערכת למקום שבו כל מה שנעשה כשמישהו מתאים לפרמטרים היה להבטיח שהם עולים למטוס עם המטען שלו.

- מספר זמן החופשה של 42% שנלקח מהוושינגטון פוסט והשתמש בסרטו של מור כלל סופי שבוע, זמן נסיעה וקמפ דיוויד. הודגש היה שבוע חופשה טיפוסי לנשיא, המראה את כמות העבודה, הפגישות בהן השתתפו וההחלטות שהתקבלו במהלך "חופשתו".

- גם בפונקציה שבה בוש מתבדח שה"אליטות" הן "הבסיס שלו" נכח אל גור, והיה אירוע שנתי לגיוס עשרות מיליוני דולרים למטרות צדקה לילדים... שבו קיימת מסורת שהמשתתפים הפוליטיים מפצחים בדיחות.

- העובדה שלא היה קשר ממשי מוחשי לקבוצת קרלייל, וכי להרבה יותר דמוקרטים מאשר רפובליקנים יש קשרים רציניים עם החברה... כולל ג'ורג' סורוס, שהשקיע 100 מיליון דולר באותה חברה מסוימת. (המממ...)

- הטענה שמשפחת בן לאדן הוטסה החוצה בזמן שכל הנסיעות של חברות התעופה הושבתו: שקר. עזבו את הארץ רק כשחודשו הטיסות הסדירות ברחבי הארץ. אגב, ריצ'רד קלארק, מבקר ענק של בוש, היה מעורב בהחלטה המסוימת הזו.

- היו קשרים סעודיים לנשיאים שחזרו ללינדון ג'ונסון, ושמשפחת בן לאדן תרמה 200,000 דולר לספריית קרטר.

- משטרת מדינת אורגון אינה אחראית לשמירה על קו החוף של אורגון... משמר החופים הוא. היה גם ראיון עם ה-State Trooper שהודגש בסרטו של מור, שהיה מאוד לא מרוצה מהשימוש בהערותיו. הוא גם הצהיר שלא נאמר לו שזה היה לסרט של מייקל מור שיצא בקולנוע... הוא חשב שזה לסרט תיעודי קטן שעשוי להופיע ב-PBS.

- המטרה העיקרית של חוק הפטריוט היא להפיל את החומות בין רשויות אכיפת החוק ולבטל את הבירוקרטיה בכל הנוגע למעקב אחר פעילות טרור. פריט לא מפורסם הוא העובדה שבשל חוק הפטריוט סוכל ניסיון לפוצץ את גשר ברוקלין. אם היו חוקים קדם-פטריוטים בתוקף, לא ניתן היה לעצור את זה... אבל העמדה לדין לאחר מעשה תהיה אפשרית.

- ישנן עדויות מתועדות לעובדה שלסין, רוסיה, צרפת וגרמניה היו הסכמים עם סדאם לקבל נפט משדות פריים ב-10 דולר לחבית אם הסנקציות יוסרו. כמו כן שולמו 10 מיליארד דולר מתוך 65 מיליארד הדולרים מתוכנית הנפט למזון שוחד.

- באשר לטענה שסדאם לא היה איום על ארה"ב: עיתון בבעלות בנו של סדאם אודיי קרא לפתווה נגד ארה"ב ביום השנה ל-11 בספטמבר. העיתון קרא למחבלים מתאבדים לתקוף אותנו.

- העובדה הידועה למדי שסדאם שילם למשפחות של מחבלים מתאבדים פלסטינים על מאמציהם.

הנשיא בוש הלך בעקבות מנדט חתום על ידי הנשיא קלינטון ב-1998 כדי לשחרר את העם העיראקי.

- למרות שמור גרם לחיילים אמריקאים להיראות נורא, כשהוא מתאר אותם כהורגים, מטיל אימה ופצוע קשה אזרחים, הוא לא הראה את זה של סדאם תאי עינויים, או בתי כלא לילדים שבהם ילדים עד גיל 5 נכלאו ולעיתים נרצחו לעיני הוריהם.

- ראיון עם החייל שאיבד את שתי ידיו, שהיה גאה בשרת את ארצנו, מאמין במה שעושה ארה"ב בעיראק, ומעולם לא התראיין על ידי מור בבית החולים בתסדה. מור השתמש בצילומים מראיון אחר לגמרי ללא אישור החייל. הצעיר התרגז על כך, וקרא למור שקרן.

- דבר חשוב היה אד קוך שסיפר כיצד זמן לא רב לאחר האירועים הנוראיים של ה-11 בספטמבר אמר לו מייקל מור "עשינו יותר מדי עניין גדול מזה." באופן לא מפתיע, קוך נחרד שמור יגיד דבר כזה דָבָר.

למרות שהרשימה לעיל ארוכה, לא כיסיתי כל הפרכה בסרט.

למרות שדיק מוריס עזר למשפחת קלינטון (ולכן למפלגה הדמוקרטית) כבר למעלה משני עשורים, הסרט הזה נראה כמובן כמפלגתי מהצד של ממשל בוש. אתה יכול לזרוק את זה ולקרוא למוריס בוגד בדמו, או שאתה יכול להסתכל על זה ולחשוב באמת למה מישהו שהיה בצד של השמאל כל כך הרבה זמן רואה לנכון לתמוך עכשיו בימין.

ללא קשר למפלגתיות הנוכחית כאן, השורה התחתונה היא שזה נראה רציני ועובדתי יותר מהסרט הספין האולטימטיבי שהוציא מייקל מור.