סקירת כולנו זרים: דרמה מהורהרת ומרגשת עם צוות יוצא דופן
עם הופעה מרגשת של אנדרו סקוט, הדרמה מרתקת וכובשת כשהיא מתמודדת עם אבל, בדידות וחוסר היכולת להמשיך באובדן העבר.
סיכום
- "כולנו הזרים" הוא סרט רודפני ועוצר נשימה ויזואלית שמתעמק בנושאים של אבל, בדידות והמאבק להתקדם מאובדן.
- אנדרו סקוט מציג הופעה מרגשת והרסנית רגשית בתור אדם, מעביר ייסורים ויגון בחן ובעדינות.
- הסרט בוחן במיומנות את זהותו הקווירית של אדם ואת המורכבות של מערכות היחסים שלו, מספק סגירה מהולה בכאב ואבל, תוך שהוא משאיר את הצופים מרגישים פחות לבד.
כולנו הזריםשופע רגשות. זה מסוג הסרטים שמבקשים מאיתנו לאמץ את השיחות הקשות ביותר או את הנגיעות החמות ביותר. הסיפור רודף, אבל מבוצע באהבה; זה עדין ושובר לב, עוצר נשימה ויזואלית מצמרר. כתב וביים אנדרו היי, כולנו הזרים, המעובד מהרומן מאת טאיצ'י יאמאדה, מקפל לעיתים קרובות את כל מה שניתן לומר ואת כל מה שנותר שלא נאמר. עם הופעה מרגשת של אנדרו סקוט, דרמת הפנטזיה מרתקת וכובשת כשהיא מתמודדת עם אבל, בדידות וכל מה שאבד בגלל הטראומה וחוסר היכולת להמשיך באובדן העבר.
אדם (אנדרו סקוט) הוא תסריטאי הומו שמנסה לכתוב את הפרויקט האחרון שלו על הוריו. הוא מבלה את רוב ימיו ולילותיו לבד, אבל אז הוא פוגש את הארי (פול מסקל), שכנו בבניין הדירות, דברים משתנים. הפגישה הראשונה שלהם קצת מביכה, אבל אז אדם מוצא את עצמו מכיר את הארי, שגם הוא די בודד, ומשם הם בונים מערכת יחסים. אבל אדם עסוק בזיכרונות מאמו ואביו המנוחים (קלייר פוי וג'יימי בל), שאותם החל לבקר בבית שבו גדל בשנות ה-80.
כולנו הזריםחוקר את זהותו הקווירית של אדם ביחס להוריו. לשם כך, הסרט מתמודד עם כמה גילויים קשים שמשפיעים על אדם, אבל הם מטופלים בצורה כל כך עדינה ומתחשבת עד שהם פחות כואבים ויותר יעילים מבחינה רגשית. הסרט כתוב בחוכמה, מונע על ידי שיחות מרובדות ומורכבות שמסעירות. היי מצליח לאזן בין הטראומה של אדם לבין האהבה שקיבל גם מהוריו. זה הישג נדיר בהתחשב בנטייתם של סופרים רבים להישען לקיצוניות כזו או אחרת. זה קו עדין ללכת בו, אבל היי עושה זאת עם כמות אדירה של אמפתיה ובלי להרחיק את הפוקוס מהניתוקים של אדם.
הצילום של ג'יימי רמזי הוא מעולה, משתמש באור כדי להעביר זיכרון ואת מה שהמוח משכנע את אדם שהוא רואה. ברגעים אינטימיים ומרגשים, רמזי נדחף פנימה של השחקנים, ומאפשר להבעותיהם להעביר את הרגשות שהמילים שלהם לא יכולות. בשילוב עם העריכה הפנטסטית של ג'ונתן אלברטס, שמעלה כל רגע מרכזי כשאנחנו תוהים מה אמיתי ומה מדומיין, הסרט הופך אפילו יותר לחקירה פגיעה של אובדן, עצב ו לְקַווֹת. יותר מהכל, כולנו הזרים מתמודד עם כוחו של הזיכרון והחשיבות של לחשוף את עצמך, אפילו מול דחייה אפשרית, אם זה אומר להיות חופשי לקבל אהבה ולהתקדם.
התסריט של היי מספק הסתגרות מהולה בכאב ובאבל. הדיאלוג הוא ניואנס ועוצמתי. אני לא יכול לדמיין מישהו שמתרחק מהסרט שלא הושפע מהעומק והחמלה שבלבו. יש כל כך הרבה מה לומר על חרטה ועל טראומת ילדות, על אהבה ואובדן ובדידות, והיי מצליח לעשות זאת בקלות, ומפגיש את הנושאים הללו בצורה מעוצבת במיוחד סרט צילום. עם זאת, בשלב מסוים נראה שהסרט נמשך זמן רב יותר לאחר שהביע את הנקודה שלו. עם זאת, זה לא הופך את הסיפור לפחות מספק או משכנע.
ההופעה של אנדרו סקוט מרגשת במיוחד. דמותו של אדם שקטה, אך עיניו מדברות רבות. סקוט מעביר את הייסורים ואת האבל בעדינות כל כך; ההופעה שלו הרסנית מבחינה רגשית, והתרגשתי עד דמעות מכמות החסד והאהבה והרוך שהוא מזרים לתפקיד. פול מסקל מצוין גם בתפקיד משנה, כולו מבטים משתוקקים וחיוכים עדינים שלא ממש מגיעים לעיניו כשהארי נלחם בכאב שלו. ג'יימי בל וקלייר פוי הם פנומנליים במיוחד, ומאזנים בין הכאב של ראיית בנם לבין הפגיעה שרוכבת בשכבות האמת שהם צריכים להתמודד איתם. באמת צוות יוצא דופן.
כולנו הזרים הוא מהורהר, מתעכב בדיונים שמניעים את הדמויות קדימה - בין אם זה בניסיון להתקדם או להיות מסופקים בסגירה. היי מביא אותנו לעולמו של אדם, ולמרות שהוא עשוי להרגיש זר בהתחלה, לסרט, והטיפול שלו בנושאים כבדים, יש דרך לגרום לנו להרגיש קצת פחות לבד בסופו של דבר. גם מזהותו הקווירית של אדם לא מתעלמת; זה חלק גדול מהסרט, ומרכזי באינטראקציות עם הוריו. פרטים כגון זה מעלים את הסרט כשהוא חוקר בצורה מופתית את נושאו, ומכניס אותנו לתוך הסיפור כאילו נופלים לחיבוק חם.
כולנו הזרים הוקרן בפסטיבל הסרטים של מידלבורג 2023. הסרט יעלה בבתי הקולנוע ב-22 בדצמבר. אורכו 105 דקות ומדורג R עבור תוכן מיני, שפה ושימוש מסויים בסמים.