סקירת סרט ליל המלכים (2020).

כתב וביים פיליפ לאקוט, ליל המלכים חוקר בכוונה וביעילות את היופי והחשיבות של אמנות סיפור ואמנות מיצג, ולעתים קרובות מטשטש את הגבול בין מה אמיתי למה שהוא מיתוס. לא קל למזג בין השניים, אבל לאקוט עושה זאת לאפקט מרגש ונוקב. ליל המלכים לוכדת את ההיררכיה של בית סוהר שנשלט על ידי אסירים, את הרעב לכוח ואת הסיפור הכובש שמפגיש בין האסירים.

שוכן ביער של אביג'אן של חוף השנהב, אסיר חדש (Bakary Koné) מובא ל-MACA, כלא מאוכלס מדי המנוהל על ידי האסירים. הסוהר ויתר על הניסיון לעשות משהו בנידון, והותיר את האסירים להתכנס ביניהם. בעוד שלאסירים יש את הכוח, ישנם פלגים בין חומות MACA. בראש ההיררכיה יושב אדם שהם קוראים לו שחור הזקן (סטיב טינצ'ו), שמתקרב ל סוף חייו ובקושי מחזיק אותו מספיק זמן כדי לנשום בעזרת החמצן שלו טַנק. עם זאת, שחור הזקן מכיר את הכללים - מישהו חולה מכדי לשלוט באחרים חייב ליטול את חייו.

כדי להתאפק משפיכות הדמים הבלתי נמנעת ומאבק הכוחות המתערבל בין האסירים הנותרים, הוא שם את קונה דמות (ששמה לעולם לא נחשף) רומן, מספר הסיפורים, שהופקד לבדר את האסירים עם מַעֲשִׂיָה. עד אז, רומן בטוח, אבל החרדה, המתח והצורך הכמעט בלתי נשלט לתקוף גדלים ככל שהשחר מתקרב. לאקוט שוזר בצורה מרשימה את הסיפור שלו בתוך סיפור. המתח המתבשל אף פעם לא רחוק מהמציאות, אבל רומן מחבר בעצבנות את חלקי הסיפור מספיק זמן כדי להרחיק את האסירים האחרים. הוא הבחור החדש ויש תחושה של פחד מוגבר שמתגלה על פניו ובשפת הגוף שלו.

הוא חרד ומפוחד, לא בטוח במקומו ב-MACA ולא ברור לגבי הכללים ורמות הכוח השולטים בכלא. רומן, כדי להציל את חייו שלו, הופך להיות כמו שהרזאד ממנו הלילות הערביים, הוספת חלקים לסיפור בכל פעם שהוא מתקרב לסיומו. ככל שהלילה נמשך יותר, כך רומן הולך ומעמיק יותר, בדה מעשייה שלכאורה נשאבה מסיפור הרקע שלו, עם כתמי רגעים פנטסטיים שנזרקים פנימה למען הסדר הטוב. הסיפור שהוא מספר הוא בעצמו סיפור פוליטי, וככל שלאקוט מטשטש את קווי המציאות והבדיה, כך יהיה יותר ניואנסים ליל המלכים הופך. רומן מספר את הסיפור בתחושת דחיפות ולא קשה להבין מדוע.

אבל, האסירים האחרים הם לא רק חברי קהל פסיביים. לא, הם חלק מהסיפור שהוא מספר, עולים כדי להמחיש את הסיפור בגופם, תנועותיהם הן הרחבה זורמת ואורגנית של הקריינות של רומן. זה מגנטי ומרתק לצפייה, כאשר לאקוט מדגיש את השילוב להניע הביתה את הצורך המכריע, ובמקרה הזה מציל חיים, בסיפור סיפורים כצורת אמנות. זה מהפנט להפליא והסרט מתחזק על ידי הכללת מיתוס כה עשיר. הסיפור של רומן מתעורר לחיים גם בלייב אקשן, כאשר הצילום של טובי מאיר-רוביטאי יוצרת פלטה מדהימה מבחינה ויזואלית העומדת בניגוד לכלא.

כל מה שנאמר, ליל המלכים האחיזה משחררת את אחיזתה כשהיא מתקרבת לקצה, כשהסיום שלה ממושך יותר ממה שצריך. זה קצת משבש את הכתיבה ההדוקה שמאפשרת לסרט לזרום בצורה חופשית ובהתלהבות לאורך רוב זמן הריצה שלו. כשהסיפור של רומן מסתיים, יש תחושה עמוקה של אובדן, כאילו הסרט עצמו לא בטוח איך להמשיך מהסיפור כמו האסירים. אבל, למרות אקט אחרון חלש יותר, ליל המלכים מרהיב, סוחף וסוחף. זה כמעט פיוטי בביצוע שלו ורק זה הופך אותו לשווה צפייה.

ליל המלכים משחק כעת בבתי הקולנוע וזמין בפרימיום לפי דרישה ב-5 במרץ 2021. אורך הסרט 93 דקות ומדורג R עבור חומר אלים, שפה וערום.

ספרו לנו מה חשבתם על הסרט בתגובות!