כולם מדברים על ג'יימי ביקורת: מחזמר מסנוור עם לב וניצוץ
כולם מדברים על ג'יימיעובד מהמחזמר הבימתי באותו השם, עם מוזיקה מאת דן גילספי סלס וספר ומילים מאת טום מקריי, שבתורו עובד מהסרט התיעודי של ה-BBC Three ג'יימי: דראג קווין בגיל 16, הסיפור עוקב אחר ג'יימי ניו בן ה-16 שרוצה להפוך לדראג קווין נהדרת. כולם מדברים על ג'יימי היא קומדיה מוזיקלית התבגרות מענגת וכנה שזוכה לעיבוד קולנועי ראוי ותוסס.
בכיכובו של העולה החדש מקס הארווד בתפקיד הראשי, יש בסיפור את הכמות הנכונה של כריזמה ולב כדי לעורר שמחה. ג'ונתן באטרל לוקח על עצמו את הפרויקט בתור הבכורה שלו בבימוי ועושה עבודה מספיק טובה תרגום מופע הבמה למסך הגדול, כשהסרט מרגיש כמו פרשנות כנה של המופע. עבור רבים שלא נהנו לצפות במופע הבמה בכיכובו של ג'ון מקרי (שמקורו בתפקיד) או לייטון וויליאמס, הפקת הסרט הזה משמשת כתחליף מתאים. זה מרגיש מאוד כמו גרסה מצולמת של מופע הבמה, אבל עם צילום במקום בין רגעים מוזיקליים. באטרל מקפיד להחדיר טונות של אישיות ושמחה לכל סיקוונס מה שמאפשר לקהל לאמץ את המחזמר במלואו מבלי להרגיש את המגבלה של תקציב מינימלי.
הכוכב הנוצץ של הסרט הוא הארווד בתפקיד ג'יימי ניו הנועז והאלטר אגו הדראג שלו Mimi Me. השחקן באמת מאיר את הסרט כבר מהפריים הראשון. הסרט יכול היה ללהק את ג'ון מקריה לתפקיד, אבל זה אידיאלי שמישהו יצליח לשחק ילד בן 16 כדי לתת לסיפור לפרוח. (האם הגוון הזה כלפי
כולם מדברים על ג'יימי הוא כן וסנטימנטלי להפליא, ומהווה ייצוג מעודד של קהילת הדראג. זה היה נחמד להכליל חזק יותר של מלכות הדראג שמופיעות בסרט, אבל ריצ'רד א. הוגו באטרסבי / לוקו שאנל של גרנט מפצה על זה. ברגע נוקב בסרט כאשר ג'יימי מקבל את ההחלטה המכרעת ללבוש שמלה לנשף, הוא נתנה שיעור היסטוריה דרך עדשת הזיכרונות של באטרסבי כמלכת דראג משגשגת במהלך שנות ה-80. זה ברגע הזה - עבור חלקם אולי קצת כבדים - שבו הסרט מציג את הטיעון הטוב ביותר שלו לקיום. ג'יימי ניו הוא בן דור של אנשים קווירים צעירים שזוכים לחיות בחברה שבה רוב (אך לא כל) הקרב לשוויון וחירות נלחם. באופן טבעי, הוא יהיה טיפה נאיבי כלפי המאבקים שניצבו בפניו לפני שהאני המופלא שלו נולד לאמו האוהבת להפליא, מרגרט (שרה לנקשייר). עם זאת, שרידים של חברה לא סובלנית עדיין קיימים, כפי שניתן לראות דרך אביו ההומופובי של ג'יימי (ראלף אינסון) והמורה בבית הספר (שרון הורגן). נרטיב ההתבגרות של ג'יימי מחייב אותו להכיר את סיפורם של אלה שבאו לפניו, ואת המאבקים שהם התמודדו איתם כדי שיוכל להתהלך ביניהם בגאווה. זה נוגע ללב, לבבי ומבוצע יפה.
הסרט משגשג על האהבה והכבוד הבלתי מעורער של ג'יימי לעצמו. למרות שיש רגע של משבר בכל הנוגע לזהותו, זה לא מונע ממנו פשוט להתקיים. הסיפור הוא לא כל כך על כך שהוא לומד לקבל את עצמו, אלא איך הוא חולק את האני הכי אותנטי שלו עם העולם. יש לו מערכת תמיכה אוהבת כפי שנראית דרך אמו, חברתה הטובה (שובנה גולאטי), והטובה ביותר של ג'יימי החבר פריטי פאשה (לורן פאטל) שמציע דחייה מנרטיבים שלעתים קרובות יש להם דמויות קוויריות מְבוּדָד. הסיפור עוסק בסופו של דבר באהבה עצמית ובלמידה למצוא אמצעים מאושרים ובריאים להתבטא. הנושאים האלה אפילו לא רק לג'יימי. לדוגמה, נגע בקצרה עם חברתו של ג'יימי פריטי, בחורה מוסלמית חיג'אבית, שגם היא עוברת מטמורפוזה משלה בזכות ידידותה התומכת עם ג'יימי, כמו גם איתה תמיכה בו. נרטיב ההתבגרות של ג'יימי הוא נרטיב שרבים יתייחסו אליו גם אם הם לא בקהילת ה- LGBTQ+. זה סיפור מהדהד עבור אנשים מכל הגילאים והרקעים.
לסיפור יש גם מסר מלא תקווה, שאולי הדורות הצעירים אינם אטומים כמו הדורות שלפניהם, ושילדים רבים כמו ג'יימי לא צריכים לצפות לגרוע מכל מעמיתיהם. כפי שהיה בחיים האמיתיים, חבריו לכיתה של ג'יימי תמכו בו כשהדבר נחשב הכי הרבה, משהו שהוא לא ציפה לו. זה לא אומר שחוסר הסובלנות נמחק לחלוטין, אבל סיפורים כמו זה מדמיינים את התוצאות הטובות ביותר האפשריות כאשר אנשים פשוט אוהבים ומכבדים אחרים ללא תנאים או ציפיות. כולם מדברים על ג'יימי נולד ממקום של חיוביות, מקום מלא תקווה ואפשרויות - זה רק נכון שהעיבוד הקולנועי לסיפור ישקף זאת. כולם מדברים על ג'יימי הוא בהיר, משמח ומלא תקווה. התסריט הוא ישר, מתוק והומוריסטי, ומתעורר לחיים יפה עם צוות שחקנים מסנוור בראשותו של הארווד. הסרט הוא כל מה שאפשר לקוות לו בנרטיב מרומם על נער הומו מדהים שנכנס לאור הזרקורים, עם זוג נעלי עקב מושלם.
כולם מדברים על ג'יימי שוחרר בבתי קולנוע נבחרים ב-10 בספטמבר, וישודר ברחבי העולם ב-Amazon Prime Video ביום שישי, 17 בספטמבר. אורכו 120 דקות והוא מדורג PG-13 עבור אלמנטים נושאיים, שפה חזקה וחומר מרמז.
הדירוג שלנו:
4 מתוך 5 (מצוין)
- כולם מדברים על ג'יימי (2021)תאריך יציאה: 17 בספטמבר 2021
ספיידרמן 2 מוכיח שהבחירה ב-CG Doc Ock של No Way Home היא טעות