ביקורת Tribeca: כל החברים שלי שונאים אותי מתמודדים עם חרדה חברתית בקומדיה אפלה

ביים אנדרו גיינורד מתסריט של טום פאלמר וטום סטורטון, כל החברים שלי שונאים אותי היא קומדיה אפלה החוקרת חרדה חברתית, אשמה וחוסר היכולת של הדמויות שלה להתבגר. סרט הבכורה העלילתי של גיינורד יוצר את האיזון הנכון בין היותו מצחיק בצורה מביכה, מטריד עמוק ואי-נוח עד כדי כך. הקהל עשוי לתהות האם הדמות הראשית של הסרט, פיט (סטורטון), התאחדה עם חבריו לבילוי מהנה או שהוא חלק מאיזה מלוכלך. תָכְנִית. קצת מבולבל ועמוס בחרדה, פחד וחוסר ודאות שורשיים, המתוארים במומחיות, כל החברים שלי שונאים אותי הוא בולט.

פיט חוגג את יום הולדתו ה-31 בהתאחדות עם חבריו הוותיקים בקולג' באחוזה של ג'ורג' (ג'ושוע מקגווייר). פיט לא ראה או שמר על קשר עם אף אחד מהם הרבה בשנים האחרונות והוא השתנה הרבה מאז שראו אותו לאחרונה. בהשוואה לחבריו, פיט יוצא כהרבה יותר רציני, הבחור ש"לא יכול לקחת בדיחה" למרות המרושע שבו חבריו - כולל פיג (ג'ורג'ינה קמפבל), ארצ'י (גרהם דיקסון), והחברה לשעבר קלייר (אנטוניה קלארק) - פועלים כלפיו, ולעתים קרובות גורמים לו להרגיש לא בנוח. למרות שהוא נרגש בזהירות לראות את כולם, הגעתו של הארי (דסטין דמרי-ברנס), אדם שג'ורג' טוען שהביא הביתה מהפאב המקומי, משנה דברים. פיט הופך ליותר ויותר פרנואיד ומודאג שחבריו לא אוהבים אותו ושהארי עומד בראש המאמצים לתקוף את דמותו של פיט.

כל החברים שלישונא אותי הוא לא פחות מכאוס מבוקר, מתוכנן להפליא. החרדה החברתית של פיט, כמו גם הדאגה המתמדת שלו שמשהו לא בסדר באופן מוזר, מניעה את הנרטיב. גיינורד, בעזרת התסריט הפנטסטי, מצליח לנצל את התחושה הלא פשוטה שמחלחלת לסרט כבר מההתחלה. רגעים מאושרים קצרים וכנות קלילה בין פיט וחבריו מנוקדים בציון המפחיד להפליא של וויל לואס וג'ו רובינס. ההבדלים בין פיט לחבריו, שכולם נשארו הרבה יותר קרובים זה לזה בשנים מאז שפיט עזב את העיר, מתגבשים ככל שהסרט ממשיך.

לא משנה מה הוא עושה או איך הוא מנסה להשתלב, פיט אף פעם לא מרגיש בנוח לחלוטין, וזו עצם התחושה הזו שמעצימה החרדות האמיתיות מאוד מפני נימוסים חברתיים וקונפורמיות שיוצרות קונפליקט ומתח מגרים לאורך סרט צילום. הסיפור מתרחש כך שפיט מרגיש בבירור מנותק, כאילו כולם לועגים לו, נגדו, או לא אוהבים את מי שהוא עכשיו. גיינורד משתהה מספיק זמן בכל רגע כדי לאפשר כמה תרחישים של דגים מחוץ למים וגלים של אי שביעות רצון, לעתים קרובות מבצעים סצנות כאילו היו סרט אימה, עם הפחדות קפיצות מפתיעות שפועלות ביעילות לצד כל חֲשָׁשׁ. הדברים האלה מעלים את תחושת האימה, שמצטברת בצורה חלקה ומובילה לגמר מרגש, אפל ומרתק.

האם החברים של פיט שונאים אותו? האם הוא השתנה כל כך עד שהוא כבר לא מוצא את הבדיחות שלהם מצחיקות או שפיט הוא זה שמתיימר? כל התשובות מגיעות בסוף והטוויסט יאלץ את הקהל לבחון מחדש את המצב, עם יוצרי הסרט למשוך את השטיח ביסודיות מתחת לפיט ובו זמנית להעמיק את אופיו כך שכל מה שהוא מרגיש עושה לָחוּשׁ. אין רגע אחד כזה כל החברים שלי שונאים אותי בזבוז, מקרב בצורה מופתית את כל התעלומות ואי הנוחות המבשרת על כך לסוף יוצא דופן, אם כי מרתיע. הסרט נוגע גם בזיכרון ובלחץ שצריך לעמוד בציפיות של מי מישהו היה פעם, מבדיל בין איך אפשר לזכור את עצמו לעומת התפיסה של חברים.

הסרט נוקב באופן בלתי צפוי ורב פנים בתיאוריו. זה גם אחד הניואנסים והבלתי נשכחים של השנה, עם כל אינטראקציה עם דמות צעד לקראת סוף מספק עמוק, מהדהד רגשית ודי מביך. כל החברים שלי שונאים אותי בוחן את השאלה האם אנשים יכולים להשתנות, מה זה אומר על מערכות היחסים שלהם עם אחרים, וכיצד החרדות החברתיות של האדם עצמו יכולות להשפיע לעומק ולעצב אינטראקציות ותפיסות. הקהל יצחק באי נוחות עצבנית מהמצב של פיט, בעוד אולי ימצא כמה חלקים שלו ניתנים לקשר.

כל החברים שלי שונאים אותיהייתה בכורה בצפון אמריקה במהלך פסטיבל טרייבקה 2021 ב-12 ביוני. אורך הסרט 93 דקות וטרם דורג.

הדירוג שלנו:

4 מתוך 5 (מצוין)

הסרט "האחוזת הרדופת הרוחות" מלהק את דני דוויטו לככב עם אוון ווילסון

על הסופר